הרבה זוגות נשארים ביחד "בשביל הילדים", או מחכים שהילדים קצת יגדלו ורק אז מפרקים את המשפחה, למרות הרצון להיפרד שנמצא שם זמן רב לפני האירוע. מחקר בריטי חדש מוצא שיש סיכוי שאלה עושים לילדיהם הרבה יותר נזק מאשר תועלת, ושמבחינת נזק פסיכולוגי, הקושי האמיתי בכל עניין הגירושים הזה נמצא בכלל בשלב הריבים וההתכתשויות מול הילדים.
במחקר, שהוצג בכנס הבריטי המלכותי לכלכלה וחברה, טוענת החוקרת הראשית גלוריה מורוני שהנזק ההתנהגותי הגדול שילדי גירושים חווים קורה לפני הפרידה. 19 אלף ילדים מרחבי בריטניה השתתפו במחקר, וניכרו קשיים התפתחותיים ומצוקות רבות יותר בקבוצת הילדים להורים גרושים עם ירידה של עשרים אחוזים ביכולות הקוגניטיביות. יש עוד מדד, של יכולות לא קוגניטיביות, המתייחס להתנהגות, גישה והתנהלות חברתית, הקשור מאוד להצלחה והתקדמות בחיים, שם נמצא הבדל מדהים, של עד 50% הבדל ביכולות, בין הילדים שחיו בבתים בהם ההורים נמצאים בקונפליקט, לבין אלה שלא.
"כשילדים עדים לריבים בין ההורים, והם עדים גם לפתרון של הריבים, הם יותר מאושרים מכפי שהיו לפני שהתחיל הריב״, מדלה הפסיכולוג ד״ר אי. מארק קאמינגס, מאוניברסיטת נוטר דאם שהשתתפה במחקר. ״היכולת לפתור את המשבר מרגיעה את הילדים ונותנת להם סימן והבנה שהוריהם מסוגלים להתפייס ולהיות גורם יציב. אם ההורים הולכים לריב מאחורי דלתיים סגורות, ויוצאים משם כאילו הכל הושלם, אבל בעצם לא, הילדים מיד יחושו בכך. הם יודעים כשההורים עושים כאילו״.
הריבים הטעונים, בהם ניתן למצוא לא פעם עלבונות, קללות, איומים בפרידה, אלימות מסוגים שונים, אבל גם ריחוק ופאסיב-אגרסיב, יכולים לפגוע בילדים רגשית. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשביל הילדים, מסכמים החוקרים, וגם בשביל מערכת היחסים, שזה להבין כיצד רבים בצורה הוגנת ותמיד מיישבים בסוף הריב את הקונפליקט ומראים לילדים כיצד ממשיכים הלאה. אם אין באפשרותכם לעשות את זה, מייעצים במחקר, עדיף לכולם שתפרידו כוחות.