רוצים להכיר את הילד שלכם טוב יותר? לגלות האם הוא ביישן או חברותי, ותרן או עקשן, חולמני או אנרגטי?
הציורים שלו הם דרך מצוינת לעמוד מקרוב על אופיו ועל טיב מערכת היחסים אתכם, ההורים. "הדף הוא במה שמאפשרת לילד לבטא את עצמו", מסבירה רינת פלג-אמיר, מפענחת ציורים ומנתחת כתבי יד המתמחה בתקשורת חיובית בין הורים לילדים. "כדי לא לחשוף אותו למגוון גדול מדי של צבעים שיבלבל אותו ואותנו, יש להניח לו לצייר בשישה צבעים: אדום, כחול, כתום, צהוב, שחור וחום".
בחירת הצבעים: צהוב או שחור?
אז מה מלמד כל צבע על אופיו של ילדכם? פלג-אמיר מסבירה:
צהוב: שימוש בצבע זה מצביע על אינטליגנציה רגשית ועל החיבור של הילד עם אמו. בכל גיל, כל כתם צהוב בציור נחשב בעיני הילד לשמש, שהיא סימבול לאמו בתוך הציור. כל ילד ממקם את השמש, או אם תרצו את אימו, במקום אחר; שמש הממוקמת בצדו השמאלי של הדף מלמדת על אם רכה מאוד, נינוחה, נשית, שלווה ורגועה.
שמש בצד ימין מצביעה על אמא דומיננטית שמחליטה, יוזמת ומבצעת. שמש במרכז הדף פירושו של דבר אם שאינה מאפשרת לילד שלה להתבטא, מבצעת משימות במקומו, עוקבת אחריו ונמצאת לצדו כל הזמן.
כחול: זהו צבע התקשורת, הצבע המילולי. ילד שמרבה לצייר בצבע כחול הוא ורבאלי מאוד, כזה שיודע למשוך תשומת לב דרך השפה.
ילד שעדיין לא רכש כישורי שפה ישתמש בכחול בהיר, וככל שכישורי השפה שלו ישתפרו הוא יבחר בגוון כהה יותר.
אדום: צבע בולט שמצביע על ילד שיודע לדרוש תשומת לב ואף לקבל.
כתום: ילד שמרבה לצייר בכתום הוא אנרגטי ותזזיתי, חושב כל הזמן על הצעד הבא וזקוק לשינויים. ככל שהגוון חזק יותר, כך התזזיתיות רבה יותר.
חום: ציור בגוונים חומים מצביע על ילד שמחובר מאוד לשגרה ולמקום שלו, וצריך הכנה מוקדמת לפני כל שינוי. ככל שהשימוש בצבע זה רב יותר, כך אפשר ללמוד על צורך במסגרות קבועות ובהתנהלות איטית. כל שינוי מבחינתו של הילד הוא סוג של רעידת אדמה ולכן יש להכין אותו היטב לקראת כל התמודדות חדשה.
שחור: הדעה הרווחת לגבי הצבע השחור היא מיתוס; שימוש בצבע זה בהחלט לא צריך לעורר דאגה. הצבע השחור הוא צבע של סימני שאלה. ילד שבוחר בו חשוף להרבה מאוד אינפורמציה - אם בבית ואם במוסד החינוכי - אך הוא מבולבל ואינו יודע למקם אותה כראוי ולשאול את השאלות הנכונות.
דרך ציור בצבע שחור הוא חוקר ולומד, ובדרך כלל יעבור בהמשך לצייר בגוונים סגולים, דבר שיעיד על אינטואיציה טובה ועל הפנמת האינפורמציה והשלמת תהליך הלמידה.
ציור בית: היכן ממוקמת ידית הדלת?
דרך נוספת ללמוד על אופיו של ילדכם, היא לבדוק כיצד הוא מצייר בית. "אבחון באמצעות ציורי בתים נעשה באותו אופן שבו נחקרים ציורי פנים אנושיות", מסבירה פלג-אמיר. "בדרך כלל ילדים מציירים בית כמרובע שמעליו משולש, ובתוכו שני חלונות ודלת. גם חלקי הבית מעידים על אופיים של הילדים שלנו".
אז יאללה, לעבודה:
חלונות: החלונות מקבילים לעיניים בציורי הפנים; כאשר התריסים פתוחים כלפי חוץ, מדובר בילד ערני וסקרן מאוד וכשהחלונות סגורים באמצעות וילונות או עציצים על אדן החלון, הדבר מלמד על סגירות; הילד שם חיץ בינו לבין העולם ואינו רוצה לחשוף את רגשותיו. החלון השמאלי מצביע על טיב הקשר של הילד עם אמו והחלון הימני מצביע על הקשר עם האב.
ילד שמצייר בית עם חלון שמאלי פתוח וחלון ימני סגור, למשל, יכול ללמד על אמא פתוחה וחברותית ועל אבא סגור ומופנם.
מנורה: מקבילה לאף. אם נסתכל על ילד שמצייר פרצוף, נגלה לרוב כי האף חסר. אם לא נעיר את תשומת ליבו לכך, הוא לא יצייר אותו, אלא אם כן זהו ילד ביקורתי מאוד. בדומה לו, גם מנורה בתוך הבית מעידה על ביקורתיות.
דלת: מקבילה לפה. רוב הילדים מציירים את הדלת סגורה, על כן יש לבדוק היכן הם ממקמים את הידית; ידית בצד השמאלי של הדלת מעידה על ילד מופנם וידית בצד ימין מצביעה על ילד חברותי שלא מהסס ליזום תקשורת עם הסביבה.
אבל רגע לפני שאתם עטים על המקרר כדי לבדוק מה שירבט הקטן בגן, מבקשת פלג-אמיר להרגיע: "הציורים אמנם יכולים לספר לנו המון על אישיותו של הילד ועל פחדיו, אבל לא כל ציור עם דמויות בעלות ידיים גדולות ועיניים גדולות וחסרות הבעה, מעיד בהכרח על מצוקה. צריך לקחת בחשבון שכיום, כשהילדים שלנו חשופים לתכניות טלוויזיה ולמשחקי מחשב שמציגים דמויות מאוד חדות ותוקפניות, בהחלט ייתכן שהציורים שלהם יושפעו מכך. רק אם הציורים הללו מופיעים לאורך זמן או אם קיים שינוי פתאומי בדרך הציור, כדאי לבדוק את הדבר לעומק".
