הורות יכולה להיות עסק מורכב למדי הדורש ערמומיות ויכולות תמרון מתקדמות. הורים ישתמשו בטריקים שונים ומשונים על מנת לעשות את הטוב ביותר עבור ילדם, כשפעמים רבות הטוב הזה יתנגש חזיתית עם רצונותיו של הילד. וכך קורה, פעמים רבות מכפי שיסכימו להודות בכך, שהורים משקרים לילדים. מחקר חדש מזהיר את ההורים וקובע כי גם לשקרים הלבנים יש מחיר, והם עלולים לעלות באובדן אמונו של הילד.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" כבר הצטרפתם?
המחקר, שמגיע אלינו מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, MIT, השתמש בצעצועים על מנת לבחון את יכולות הילדים לזהות שקרים: ילדים בני שש ושבע קיבלו לידיהם צעצוע והתבקשו לגלות את כל הפונקציות שלו. לקבוצה אחת ניתן צעצוע עם ארבעה כפתורים ולשנייה צעצוע עם כפתור אחד. הילדים צפו במבוגר המדגים את הצעצוע ומראה להם רק פונקציה אחת. הם התבקשו לציין כמה עזר להם אותו מבוגר מ-1-20. ילדים שידעו שלצעצוע יש עוד פונקציות נתנו למבוגר ציון נמוך מאלה שקיבלו צעצוע בעל כפתור בודד. במחקר עוקב, אותו מבוגר הדגים צעצוע נוסף, ושוב הראה רק אחת מהפונקציות שלו. הילדים שבניסוי הקודם חוו מהאיש הדגמה חלקית חקרו עתה את הצעצוע החדש ביסודיות רבה יותר, וניכר שאבד אמונם במדריך.
"הם מחפשים מקורות מידע אחרים"
"עבור ילדים, שלומדים את רוב האינפורמציה שלהם מהעולם דרך תיווך מבוגרים, חשוב מאוד לדעת במי לבטוח", אומר החוקר הראשי במחקר, שהתפרסם בכתב העת המקצועי 'קוגניציה', היוון גוון. "כשמישהו מספק לנו מידע אנו לא לומדים רק את התוכן אלא גם על האדם שלפנינו. אם המידע מדויק ושלם נבטח באותו אדם יותר גם בעתיד. אם מי שהעביר את המידע טעה או שינה משהו חשוב באינפורמציה, אנו עשויים להשהות את האמון, להיות חשדניים כלפיו ואפילו לחפש מקורות מידע נוספים".
מחקרי עבר עסקו בעיקר בלפענח האם ילדים מבחינים בשקרים או לא, אך זו לא היתה מטרתם של החוקרים הפעם, מאחר שעובדה זו בוססה כבר בעבר. הם רצו לבדוק משהו דומה יותר למה שקורה בדינמיקה הביתית, בין הורה לילד. "אנו חקרנו מעבר לרגישויות אלה של אמת ושקר", מסביר גוון. "רציתי לבדוק במחקר הנוכחי אם ילדים רגישים גם למישהו שמספר להם חצאי אמיתות, בניגוד לאמת שלמה. מישהו שלא העניק להם את כל המידע שהזדקקו לו. חוסר האמון הנרכש שהתגלה בניסוי השני מראה כמה הילדים רגישים בהערכתם, וכמה הם ממעיטים בערכו של מי שאכזב אותם ולא העניק להם את הפרטים המדוייקים. הם לומדים מכך לקח ומיישמים אותו".
"יש להשתדל שלא לשקר לילדים", מציע הפסיכולוג ג'ק וואלס סימונס פרשנות למחקר החדש, "אך ישנן שאלות קשות שכולנו שוברים את הראש כיצד לענות עליהן. אני מציע לא להתחמק מהשאלות הקשות, וכשהן מופנות אליכם, לענות עליהן באופן ישיר וברור. כשהילד שואל מה קורה אחרי שמתים זו הזדמנות לספר לו על מגוון האמונות השונות שיש לבני האדם בנושא. האם פיית השיניים אמיתית? לא, זה משחק, אבל משחק כיפי מאוד. האם אבא ימות? יום אחד, אבל אתה בוודאי תהיה כבר גדול ויהיו לך ילדים משלך. אם נספר לילדים שאנו לא בני תמותה, זה ירגיע אותם רגעית אבל זה כמו להוביל אותם ישר לנפילה גדולה.
"חייבים, כמובן, להפעיל שיקול דעת. ילדים לא מסוגלים להכיל אמיתות רבות, כמו למשל מהו אונס, וחשיפת פרטים שאינם מוכנים אליהם תזיק להם מאוד. יש להניח יסודות שעליהם בעבר ניתן לערום עוד פרטים ואמיתות. השקר יקל על חיי ההורה פעמים רבות, אבל האמת שווה את המאמץ ותקל על כולם בהמשך הדרך".