גם אני כמו כולם/ן קראתי אתמול (ב') על אודות המקרה המחריד של אונס הילדה בת השבע מישוב בבנימין על ידי פלסטיני מכפר פלסטיני סמוך והצטמררתי לגמרי.
תיקון: קראתי לגבי מקרה אונס מזעזע. זהות האנס לא הופכת את האונס לחמור יותר או פחות.
יש אינספור מקרים דומים בחדשות כל העת, אבל משהו במקרה הזה זעזע אותי במיוחד. מדובר על עובד בבית הספר של הילדה באזור בנימין שהועסק בניקיון ותחזוקה שטיפח עימה קשר, שוחח איתה מעת לעת ודאג לתת לה ממתקים כדי לבסס אמון, שקרי כמובן.
השיטה הכי ידועה בספר הפדופילים והאנסים, להתחבב, להתקרב, לפתות עם ממתקים או מילים יפות. באחד הימים, על פי כתב האישום, הוביל אותה הנאשם יד ביד אל בית באזור, לא מרצון כמובן, הוא היה צריך לאחוז בה בכח, לגרור אותה, גרם לנפילתה ואנס אותה. כל אותה עת, ישבו באותו בית, מקום הפשע, חבורת גברים שהריעה לו, עלבה בה ולפרקים אף אחזה בה כדי להקל עליו, כך עולה מכתב האישום.
אני חושבת שיותר ממעשה האונס עצמו, ההשתתפות הלא ממש פסיבית של אותם גברים העלתה בי גועל. הם, אגב, טרם נתפסו. הם לא רק שותפים לדבר עבירה הם שותפים לרצח. ילדה בת שבע שלא תחוש עוד לעולם בת שבע נגררת בכח לבית שאינה מכירה על ידי אדם שהכירה ואף סמכה ואולי חיבבה. דמות שעובדת בבית ספרה, לא אדם זר. ועם זאת ברגע אחד, הפך זר ואכזר, הוא וחבר מרעיו ומריעיו.
אל לנו להיתפס להיותה ילדה מהתנחלות באזור בנימין או היותו ערבי פלסטיני. זה ממש לא משנה. יש הצועקים ברחבי הרשת לגזור עונש מוות על האנס המתועב, ובכן מזכירה לכולנו שאין ולא יהיה כזה בישראל ואם אתם צועקים כל כך חזק במקרה הזה, אולי תצעקו כך גם כשמדובר באנס יהודי? חרדי? חילוני? אונס הוא אונס הוא אונס וזה לא משנה אם בוצע על ידי ערבי יהודי או נוצרי או כלפי ילדה, אישה, נער או גבר? לצערנו המציאות מוכיחה כי יש מספיק לכולם/ן.
אל תפלו לספינים של פוליטיקאים, אל תתנו לגזענות להרים ראשה המכוער, אנס ערבי או יהודי, דין אחד להם. ובאין דין מיתה, לפחות שיהיה דין חמור ככל שניתן. ואתם/ן שקוראים לצאת לרחובות בגלל "מעשה הטרור" האם גם הסב (היהודי) שאנס את נכדותיו הוציא אתכם/ן לרחוב? האם גם האב (החרדי) שבעל את בנו גרם לכם/ן להקים קול צעקה? אה, לא? כך חשבתי.
פדופילים ואנסים יש בכל מקום והם מגיעים מכל מקום. אתם באמת חושבים שכאב לה יותר כי הוא ערבי? באמת נראה לך שמשנה לה אם צעק עליה, או גנח מעליה, בערבית או בעברית? תתעוררו. אונס, פדופיליה, מעשה סדום ועוד הם עניין אוניברסלי, הם קורים בכל מקום כל הזמן, בין אם על ידי מכר ובין אם על ידי זר. הנאשם פשוט חטף אותה אל בית באיזור אחרי מה שנראה ללא ספק כתהליך ארוך של בניית קרבה ואמון, של פיתוי וממתקים, עד לשעת הכושר בה החליט שזה הזמן לבצע מחטף וחטיפה, לאנוס ילדה בת שבע שאינה יודעת מגע מיני מהו, לא כל שכן, מגע מיני אסור ואכזר.
הלימודים בבית הספר לא יראו לה אף פעם אותו הדבר, אדם זר וחביב, לעולם לא יראה לה יותר חביב, מגע פיזי לנצח כנראה יהיה מורכב, החופש הגדול יהיה עבורה לא יותר מזמן בו תוכל לנסות בעזרת משפחתה ואנשי מקצוע לשקם את נפשה וגופה הפצוע ולא זמן איכות עם חברים ומשפחה בבריכה או בקייטנה.
כותבת את זה מי שיודעת דבר או שניים על מעשים שכאלה, מי שהדחיקה עמוק ולאורך שנים מעשים שחוותה בילדותה וידעה כי אם תשרוד כדי לספר זה יהיה נס. ילדה קטנה, נפש רכה, מלאת חלומות מתוקים ודמיונות רחוקים, שברגע אחד ומבלי שהייתה מוכנה לכך, המציאות התהפכה על פניה התמימות ולקחה לה ביד גסה את הילדה שהכירה.
הילדה הזו מתה באותו רגע, הילדה שהייתי אני. ילדה חדשה נולדה, ילדה פחדנית, מלאת חרדות, ביישנית וחסרת בטחון, ילדה עם נטיות אובדניות שהתעוררו רק בגיל העשרה, עם דיכאון שטופל במשך שנים, עם חבר טוב בשם ציפרלקס. ילדה שבילדותה פעם מזמן לא היו הרבה גורמים אליהם יכלה לפנות, לא הבינה בכלל איזה טעם יש לחיים פרט למר, לא ידעה מה זו שינה רצופה, התרחקה מכל חבריה ומשפחתה, העמידה פנים, עשתה הכל כדי לא למשוך תשומת לב, שאף אחד לא יגלה, שאיש לא ידע. ואולי דווקא אם היו מגלים זה היה מתחיל ונגמר ולא נמשך ונמשך, אבל "כדאי שתהיי בשקט ולא תספרי, זה יהיה הסוד שלנו".
ובכן, הילדה הזו בדיוק כמו הילדה המדוברת במקרה המחריד, אולי תצא מזה, בדיוק כפי שאני יצאתי מזה, אולי תמצא מזור לנפשה הפצועה, תחזור לסמוך על אנשים קרובים כרחוקים, זרים כמוכרים, אולי תמצא את הכוחות והסיוע לא ליפול אל תהומות האין.
אולי היא גם תפתח כמוני כישורי כתיבה שיסייעו לה להחלים, תכתוב שירים למגירה, מכתבי פרידה מהעולם שלנצח ישארו בארון. אולי גם היא תחליט לספר על כך רק לקומץ מצומצם של אנשים בהמשך החיים ואולי, רק אולי, היא תדע שהאיש הרע בסיפור יקבל את עונשו, ישלם על מעשיו, ינוטרל מהיכולת לפגוע באחרות, אולי את המוות שהיא מרגישה כעת הוא יחוש היטב מבין כותלי הכלא.
הרי הפושע נתפס במקרה הזה, התקשורת גועשת ואין שום צורך בשנים של הסתרה ופחד.
אולי היא לא תגדל עם אשמה ותחושה של החמצה על שלא הביאה את הנאשם על עונשו ואולי, רק אולי, יש לה סיכוי להנצל.
לחוות מקרה אונס או תקיפה מינית, בטח על ידי אדם שהכרת ובטח ובטח בגיל כה צעיר, משול לירייה ישירה בלב. זוהי חוויה פוצעת ומרסקת, מכאיבה ומפרקת. ילדה יקרה מבנימין, אני כותבת לך בשם הילדה מהרצליה שהייתי, יש בך יותר כוחות מכפי שאי פעם תדמייני, אל תיפול רוחך, אל תהרס נפשך, קבלי את כל העזרה שתוכלי, שתפי את מי שרק אפשר, עשי הכל כדי שהנאשם ישלם על מעשיו, את הרי תשלמי על מעשיו מעכשיו ועד בכלל, מרגע המקרה ועד סוף חייך, שנדמה כי רק החלו וכבר קצת נגמרו. שולחת חיבוק חם ומחזק, שלך, אחת שיודעת.
הכותבת היא עיתונאית, בלוגרית ומנהלת תוכן ויח"צ