כשהילד גדל, גדלים גם הרצונות שלו, שהופכים פתאום לדרישות נוקבות שלא משתמעות לשתי פנים. ההורים נאלצים לעמוד פעמים רבות מול הרצון האדיר של הילדים, להביט לצדדים במבוכה ולשאול את עצמם ואחד את השני: רגע, הוא לא צעיר מדי בשביל זה?
ריכזנו כמה דברים שלפעמים נורא בוער לילדים להתחיל להתעסק בהם, ושאלנו פסיכולוגים מתי אפשר להעניק לילדים את אשר חפצה נפשם הרכה, ומתי הורה טוב צריך להיות דווקא השוטר הרע.
לקיים יחסי מין: 16 זה המינימום
אביטל יעקובי: "העניין תלוי בבשלות וטיב היחסים והבשלות של הילד עם בן או בת הזוג. אם מדובר בקשר רציני, יחסית לגיל כמובן, ולא במשהו מזדמן, אז גיל 16-17 הוא המינימום. חשוב לציין שבעיקר בנות יכולות להיפגע מסקס בגילאים האלה, אם הן עוד לא מוכנות נפשית".
ד"ר דניאל גוטליב: "קיום יחסי מין כרוך בהרבה אחריות. רוב הילדים לא מגיעים לבשלות עד סוף התיכון ולפעמים גם מעבר לזה. המדיה גורמת לנו לחשוב שזה קורה הרבה יותר מוקדם, ואז בנים מרגישים שהם רוצים לכבוש ובנות נכנעות מלחץ, בלי שהם באמת מוכנים לזה. הורים צריכים לבדוק את עצמם לגבי המסרים שהם מעבירים. ילדים בני 15 לא יכולים לקיים יחסי מין מתוך החלטה בוגרת ומושכלת, ולא מבינים שהמין הוא רק חלק ממערכת יחסים, ולא הדבר שמגדיר אותה.
טלפון סלולרי: לחכות לכיתה ו'
אביטל יעקובי, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית: "חד משמעית, כדאי לתת לילד טלפון סלולרי כמה שיותר מאוחר. קודם כל, ילדים קטנים רגישים יותר לקרינה כי המוח שלהם עדיין מתפתח. שנית, עבור הילדים מדובר בסתם צעצוע יקר ומיותר שהם משתמשים בו בשביל מוזיקה ומשחקים, ועורכים ביניהם השוואות. הטלפון הוא בשביל ההורים, וצריך אותו כשהילדים מתחילים ללכת לבד לחוג, לחבר או לבית הספר ובחזרה".
ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני ומנהל קליני של מכון שינוי בהרצליה: "ההורה צריך לשאול את עצמו למה הילד רוצה את הטלפון ולמה זה טוב. בעיניי, עד כיתה ו' הילדים ממש לא צריכים מכשירים סלולריים. הבעיה היא כשהילד אומר להורה: "לכולם יש". זה לא נכון; ההורים נסחפים אחרי הילדים עד שבסוף לכולם יש. זהו נושא שראוי שיעלה באסיפות הורים ומורים, ושתקבע מדיניות אחידה. משלב חטיבת הביניים ומעלה, אני מניח שההימצאות של סלולריים היא קרוב ל-100 אחוז, ואז חשוב לחנך נכון מבחינת אחריות למכשיר ואחריות כלכלית, וגם לשים לב לתכנים אליהם הילד נחשף".
עגילים: מתי שהילד רוצה
"מדובר בדבר שמשתנה מתרבות לתרבות, והוא יותר מקובל אצל בנות", אומרת יעקובי. "אני לא רואה בעיה עם עגילים בשום גיל, כל עוד הילד הוא זה שרוצה בכך ומבין את הכאב שכרוך בזה. אם אין פחד מהכאב, וזה מה שהילד רוצה, אני לא רואה בעיה".
ד"ר גוטליב מסכים שמדובר לרוב בעניין תרבותי: "ישנן הרבה ילדות קטנות עם עגילים באוזניים, וזה עניין של נורמות חברתיות. קשה לעשות אבחנה בין עגיל אחד לכמה עגילים, ועד לפירסינג בגבה או במקומות אחרים. צריך לשים לב אם מדובר באופנה או בתופעה תת-תרבותית כלשהי שהילד לוקח בה חלק. אם זה באמת חלק ממשהו גדול עמו הילד מזדהה, צריך לפקוח עין. חשוב לזכור שלפעמים חור באוזן הוא רק חור באוזן. פירסינג במקומות לא קונבנציונליים, לעומת זאת, לא נכון לדעתי לעשות לפני גיל תיכון".
דיאטה: לחכות לגיל 16
ד"ר גוטליב: "זהו נושא גדול ומורכב. יש ילדים שמנים שצריכים לעשות דיאטה וההורים לא מודעים לכך ולנזק הרפואי והחברתי שהם עלולים לגרום. מצד שני, יש נערות רזות שרוצות לרזות עוד יותר, מאחר שיש להן תפיסה גופנית לא נכונה ובכך הן גורמות לעצמן נזק איום. אלה בעיות שלא קשורות בדיאטה אלא בתפיסה עצמית, וההורים חייבים לקחת אחריות על הנושא. מגיל 17, אם ילדה מחליטה שבמקום צ'יפס היא תאכל סלט, זה בסדר גמור, כל עוד זה נעשה בתיאום עם ההורים ומדובר בדיאטה הגיונית ומאוזנת".
יעקובי: "צריך לחלק את זה לילדים עם בעיית השמנה אובייקטיבית – גובה לעומת משקל, שאובחנו אצל רופא על פי נתונים מקצועיים - ואז אין גיל סף, לבין מקרים שבהם ההורה או הילד מחליטים על דעת עצמם שצריך להיכנס למשטר קפדני. ההורים לא צריכים לשתף פעולה עם ילדים שלא זקוקים לדיאטה. זה יכול לפגוע בהתפתחות הגופנית, בדימוי הגוף וליצור הפרעות אכילה. אפשר להתחיל דיאטה מגיל 16, אם זה נעשה בצורה מבוקרת ואחראית ואחרי התייעצות, כל עוד העניין לא גובל בבעיה רגשית או פסיכולוגית".
שיחה על יחסי מין: להסביר מגיל 5
"את השיחה הראשונה, על איך באים ילדים לעולם, צריך לנהל בגיל חמש, אבל היא צריכה לעסוק יותר בתהליכי רבייה, הריון ולידה, ולא במין", מסבירה יעקובי. "צריך לזכור שגיל ההתבגרות היום מתחיל מוקדם מאוד, לפעמים גם בגיל תשע, ומשם והלאה צריך לערוך שיחה על מה זה סקס ומהם הסיכונים הכרוכים בקיום יחסי מין. לבנות כדאי להסביר מה רצוי לעשות אם בחור לוחץ עליהן לשכב איתו, ואיך לדעת מתי הן מוכנות".
גם לדעת ד"ר גוטליב, יש לערוך היום את השיחות האלו מוקדם יותר מבעבר, משום שהילדים חשופים לתכנים מיניים כבר בגיל צעיר. "חשוב לעשות את זה באופן שהילד יוכל להבין על מה מדברים. ככל שהילד יהיה מוכן יותר לשיחה, כך הוא ישאל יותר ויתעניין. מגיל 12-13 צריך ללמד ילדים לומר לא למגע פיזי שהם אינם מעוניינים בו. ההורים צריכים, למרות שזה כמעט בלתי אפשרי, לפקח על התכנים המיניים שהילדים צורכים, ולקראת גילאי 16-17 להסביר היטב על מחלות מין כמו איידס ועל הסיכונים שבהריון לא רצוי".
קעקועים: לחכות לסוף תקופת ההתבגרות
ד"ר גוטליב: "כשמדובר בדבר קבוע כמו קעקוע, כדאי שהילד יהיה מיושב בדעתו ויבין את משמעות העניין. יותר חשוב, בעיני, תוכן ומיקום הקעקוע – מה הילד בעצם רוצה לומר באמצעותו. ההורה צריך לבדוק איך זה מתיישב עם עולם הערכים שלו. כמובן שלהורים מקועקעים יש זכות מוסרית פחותה לומר לילד מה לעשות, אבל חשוב לא לפחד לומר 'לא'. כדאי לחכות עם הקעקועים עד סוף גיל ההתבגרות, כך שהקעקוע לא יבוא מתוך מרד".
יעקובי: "הרצון לקעקועים אצל ילדים בדרך כלל מגיע בגיל ההתבגרות ומעורר התנגדות אצל ההורים ועימותים גדולים. ככל שמורידים פרופיל, הסיכוי שהילד ירד מזה גדל. חשוב שההורים לא ילחצו. אם הילד לא מניח לנושא, חשוב לראות שהוא מבין שמדובר בדבר שקבוע ובלתי הפיך שאי אפשר להתחרט עליו. במקרה של קעקועים, כמה שיותר מאוחר יותר טוב, ובטח שאין לעשות זאת לפני גיל 12".
אימוץ כלב: אחריות מלאה רק בגיל 12
יעקובי: "תמיד טוב למשפחה לאמץ כלב, אבל ההורים צריכים להבין שהבטחות הילד לקחת אחריות לא תקפות לפני גיל 12. מהגיל הזה אפשר בהחלט לצפות מהילד שיעמוד בדבריו כשהוא מבטיח לצאת עם הכלב ולהאכיל אותו. כמובן שלא רצוי, לטובת הכלב, שהילד יהיה האחראי היחידי עליו, וצריך שיהיה פיקוח נוסף".
ד"ר גוטליב: "מגיל חמש ילד יכול לקחת חלק בטיפול השוטף בכלב, ובהדרגה לקחת עוד ועוד אחריות. זו אחת הדרכים הטובות ללמד אחריות, אמפתיה וטיפול בזולת. בגיל שמונה ילד יכול כבר לצאת עם הכלב לטיולים, במידה שמדובר בכלב בגודל מתאים, כמובן".
הסרת שיער מהרגליים: לא לפני גיל 13
ד"ר גוטליב: "בכל מה שקשור בלבוש ובקוסמטיקה, אני מאמין שצריך לתת לילדה להיות ילדה ולא למהר עם תהליכי ההתבגרות, גם אם היא מבקשת. הורים צריכים לשאול את עצמם מה הם מעוניינים שהילדה שלהם תקרין בציבור: ילדותיות או בגרות ומיניות. אין סיבה להתחיל עם הדברים האלה לפני גיל 13-14. האופן בו ההורה מלביש את הילד הרבה פעמים מהווה השלכה של איך ההורה היה רוצה לראות את עצמו כילד בחברה, וצריך להיזהר שלא לגנוב מהילדים את ילדותם".
יעקובי: "ישנן ילדות עם שיעור יתר שמפריע מאוד מבחינה חברתית, ובמקרה כזה אפשר לטפל בגיל מוקדם מאוד. ברגע שזה מפריע לילדה צריך לשתף עם הרצון שלה פעולה, כדי שלא ייטפלו אליה ויגרמו לה נזק".