גם הארווי ויינשטיין היה פעם ילד. כמו רוב ההורים, גם ההורים של הארווי ודאי לא רצו ולא יכלו לדמיין שהילד הקטן שלהם יגדל לככב בחדשות העולמיות כמטריד מינית סידרתי. בצל חשיפת סיפורו של ויינשטיין ושל ידוענים רבים ונוספים שהואשמו בהטרדות מיניות ואף מעבר לכך, נשאלת השאלה האם ואיך להעלות את הנושא עם הילדים שלנו; מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן טוב יותר על הילדים שלנו, וכדי לחנך את ילדינו להתנהגות חברתית-מינית נורמטיבית.
הרי אנחנו כל הזמן מלמדים את הילדים שלנו על דרכים בהם הם יכולים להישמר: אנחנו מזהירים אותם מחום התנור, מלמדים אותם להסתכל ימינה ושמאלה לפני החצייה של הכביש. אבל במקרים רבים, על בטיחות הגוף שלהם אנחנו מלמדים אותם רק בגיל מאוחר, לפעמים מאוחר מידי.
אז איך אפשר לשמור על הילדים שלנו מלפגוע או להיפגע? איך מזהים התנהגות מינית חריגה? ומה נחשב התנהגות מינית נורמטיבית? הנה כמה עצות שיסייעו בצמצום מקרים כמו של הרווי ויינשטיין בדור הבא:
1. דברו איתם ישירות ועשו זאת לעתים קרובות.
לדבר עם הילדים על הטרדה מינית חשוב לא פחות מלדבר איתם על חציית הכביש. נכון, זה לא קל - הרעיון לדבר עם הילדים שלנו על הטרדה ותקיפה מינית יכול להישמע אפילו נורא מלדבר איתם על יחסי מין כשהם כבר מתבגרים. אנחנו לא רוצים להפחיד אותם (או את עצמנו) בתהליך. אנחנו לא רוצים לגנוב מהם את התמימות. אנחנו לא רוצים להכיר להם את הצד האפל והאלים של העולם.
כיצד להתמודד עם הרגשה זו? פשוט אל תתייחסו לנושא כטאבו או "מלוכלך", באופן בו אנחנו נוטים להתייחס לנושאים המתקשרים למין. אלא תיגשו לשיחה ממקום אוהב ורגוע, הנטוע ברצון לשמור על בטיחות וביטחון הילד.
2. דברו איתם באופן המותאם לגיל.
שימו לב איזה מונחים אתם בוחרים להשתמש בשיחה. אפשר להעביר מסר גם בלי להשתמש במילים מטלטלות כמו "אונס" ו"הטרדה מינית"- פשטו את המושגים בהתאם לגיל הילד- לדוגמה: "כאב", "נגיעה בגוף" וכו'.
3. למדו אותם את ההבדל בין מה שמותר ומה שאסור.
הסבירו להם שגוף האדם הוא פרטי. למדו אותם שיש דברים שהם לא יכולים לעשות, ואסור לעשות להם - דברים שהם לא מקובלים וגורמים לאחרים להרגיש רע. לדוגמה: " את\ה לא יכול\ה לגעת באיברים הפרטיים שלי או של חבר שלך כמו שהאיברים הפרטיים שלך הם שלך - רק את\ה יכול\ה לגעת בהם ולא אף אחד אחר".
השיחה הזאת יכולה להיות קשה לחלקכם, אבל עדיף לעבור את המכשול הזה מאשר לתת לילדים שלכם לגדול ולהתחנך על האינפורמציה המינית שחשופה להם בטלוויזיה, רשתות חברתיות ובאינטרנט.
לא כל התנהגות שמפריעה לנו היא התנהגות מינית או סימן לבעיה. ובכל זאת, על מנת לדעת מתי יש סיבה לדאגה, עלינו להבין מתי אין כזו. אז מה נחשבת התנהגות נורמטיבית אצל ילדים בגילאי הגן?
- שפשוף ומגע באיבריים האינטימיים
- חקירה ומגע באיברים מוצנעים של האחים או ילדים אחרים
- חשיפת האיברים המוצנעים לילדים אחרים
- להציץ על ילדים ומבוגרים ערומים
- ההתנהגות המינית היא חולפת ודעתו מוסחת בקלות
- משחקי תפקידים כמו "אמא ואבא ו-" רופא וחולה" שתורמים לפיתוח הזהות המינית.
- שפשוף חלקי גוף על ילדים אחרים
- ניסיון להשתמש בלשון בזמן נשיקה
גם כאן יש מקום להפנות את תשומת לבו של הילד להתנהגות הולמת יותר על ידי אמירה כמו: " מבוגרים עושים את זה בפרטיות, וכדאי שגם את\ה". הדגישו שילדים צריכים לכבד אחד את השנייה ואין להם זכות לגעת בהם. מעבר להתנהגויות מיניות שהן סקרנות בריאה, חשוב לזהות מצבים שבהם ההתנהגות המינית היא בעייתית, לא תואמת את גיל הילד או הילדה ואת שלב ההתפתחות שלהם.
הנה כמה נורות אזהרה:
- אוננות בלתי-נשלטת, עד כדי גרימת כאב ופציעה.
- חיקוי של יחסי מין
- הפגנת עיסוק יתר במיניות
- ייחוס מיניות לדברים לא מיניים
- המשך התעסקות בפעילות מינית למרות שהתבקש להפסיק
- עיסוק במשחק מיני עם ילדים שלא מוכרים לו והפרש הגילאים ביניהם גדול.
- כפיית התנהגות מינית על ילד אחר
- הפגנת אלימות פיזית ומילולית בזמן הפעילות המינית.
- התנהגות מלווה בתגובות רגשיות חזקות- כמו כעס או חרדה
- שימוש והחדרת חפצים בזמן הפעילות המינית
זכרו גם שלפעמים קשה לזהות סימנים להתנהגות בעיתית, אבל ההתנהלות השוטפת שלנו כהורים יכולה לסייע במניעה מלהיהפך לקורבן או תוקפן. אם אתם מספקים תמיכה עקבית, חיובית ואוהבת, משוב הולם וללא שיפוט, ועדיין מרגישים שהילד שלכם מתעסק התנהגות לא הולמת, כדאי לפנות למטפל מוסמך לקבלת ייעוץ ועזרה.
הכותבת היא דליה כהן, מנהלת "קרוסלה" - רשת המרכזים לגיל הרך והמשפחה של החברה למתנ"סים הארצית; בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה ותואר שני לחינוך בגיל הרך מהאוניברסיטה העברית וניסיון של עשרות שנים בתחום.