לפני 12 שנים, רובין שוורץ, צלמת אמריקנית, עברה תקופה לא פשוטה בחייה: אמה חלתה בסרטן והיא נדרשה לטפל בה ובבתה אמיליה בת השלוש, במקביל. האם נפטרה אחרי תקופה קשה, והאובדן הזה טלטל את שוורץ והקשה עליה לחזור לשגרה. מתוך הכאב הגדול נולד פרוייקט צילום שבו מצלמת האם את אמיליה לצד חיות שונות. הספר של הפרוייקט, שיוצא בקרוב לחנויות, מציג תמונות מופלאות של אמיליה מגיל 3 ועד 15, ומקפל בתוכו סיפורים רבים על התבגרות, אמהות ואהבה גדולה.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
"יש באמיליה משהו מרגיע"
"הפסקתי ברגע אחד להיות בת", נזכרת שוורץ בתקופה הקשה ההיא, "הייתי מאוד עצובה והתעסקתי בתמותה של כולנו, ובעובדה שיש לי ילדה קטנה". הפרוייקט התחיל מכך שבתקופת מחלתה של האם, אימצה המשפחה מעמותה כלב, ושוורץ צילמה עבור האם תמונות שלו ושל אמיליה. משם הפרוייקט התחיל להתגלגל, כשבהמשך הצטלמה אמיליה עם פילים, ציפורי פלמינגו, גורי נמרים, קופים וחיות רבות נוספות. את הגישה לבעלי החיים הייחודיים הללו השיגה הצלמת בעזרת קשרים ובארטרים שונים, כשהציעה צילומים ושירותי צילום בעד האפשרות לצילום.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- האם קראה לילדים: "בני לא מפחיד, הוא ילד קטן"
- מרגש: מגיל אפס עד ארבע ובשתי דקות
- מיכל דליות: למה להורים בימינו קשה יותר לגדל ילדים?
למשפחה, המתגוררת היום בניו ג'רזי, לא היה לפני הפרוייקט חיבור מיוחד לטבע, וניכר שהנושא השפיע עמוקות על הבת אמיליה, שכיום מעתדת את עצמה ללימודי מדעים. "להיות אמא עובדת זה כזה מופע ג׳אגלינג", אומרת שוורץ להאפינגטון פוסט. "אני כל כך מודה על כך שהפרוייקט הזה התאפשר לנו. זה נתן לי אפשרות מופלאה לבלות זמן איכות עם בתי. נוצר בינינו קשר חזק בעצם כך שאנו חולקות חוויה ייחודית ושעבדנו יחד למען מטרה משותפת".
גם הבת אמיליה מסכימה שמדובר בחוויה שתלך עמה לנצח. "פעם התלוננתי שיש עלי שערות של זברה בכל מקום, והחברות שלי אמרו לי: וואו, יש לך כאלה בעיות מדהימות להתלונן עליהן", היא נזכרת, ומוסיפה כי זו שגרת חייה מאז שהיא זוכרת את עצמה. כבר 12 שנים שהיא מתנדנדת מחדקי פילים ומאכילה נמרים על ידי אמא, שתמיד שומרת ומקפידה שהכל תקין. "מוזר איך שהזיכרון עובד, אני זוכרת הרבה דברים מהתמונות, ולא את הצילומים עצמם. אני לא יכולה לשים את האצבע על הזיכרון הראשון שיש לי מצילומים. התמונה החביבה עליי היא עם לורנזו גור הנמרים. אני מתה על כפות של נמרים ואת איך שהן מקיפות אותי. אי אפשר לתאר את ההרגשה של לאחוז בנמר. זה תינוק, אבל אז מבינים כמה כח יש לו ברגליים החמות שלו. כשאני רואה חיות אני מרגישה מאוד בנח, ואני לא פוחדת".
שוורץ צילמה כבר חיות לפרנסתה לפני שהתחילה לצלם אותן לצד אמיליה, ואפילו הוציאה ספר של צילומי קופים, מה שיצר לה קשרים טובים עם מטפלים בקופים, דבר שאחר כך הוביל לקשרים נוספים בממלכת החיות. הספר הנוכחי מומן ברובו על ידי מימון קהל, והצלמת הצליחה לגייס לשם כך סכום יפה של 30 אלף דולר בקיקסטארטר. המטרה המקורית של שוורץ היתה להגיע למחצית הסכום, אך היא השיגה אותה בשלושה ימים והגדילה את הסכום בהתאם לדרישה.
"יש באמיליה משהו מרגיע", מסבירה אמה את החיבור הטבעי של בתה לחיות. "יש לה כמו הילה חייתית. אני מצלמת תמיד עד הרגע שאמיליה או החיה מראות סימן שנמאס. אנחנו מפגינות את שיא הכבוד ולא רוצות להלחיץ, מה גם שלחץ מיד ניכר בתמונות". שוורץ מבטיחה שהפרויקט יימשך עד שאמיליה תביע התנגדות להמשיך. "שום דבר לא עוצר אותנו", מרגיעה אמיליה את אמה. "אני מתכוונת להמשיך עם זה עד הסוף".