"אני יכול לבד!", שומעים את המשפט הזה לפעמים? ילדים נולדים עם סקרנות טבעית ורצון להיות עצמאים, להתפתח, לצמוח ולגדול. חלק יותר מאפשרים להם, חלק פחות, בגלל הנטייה לחשוב שאם אנחנו נעשה זאת במקומם זה יהיה יותר מהיר, נקי וקל, אבל בדרך אנחנו חוסמים אותם מלממש את היכולת שלהם. האם אתם תוהים מפעם לפעם מהו הגיל המתאים לבצע משימות "של גדולים"? תמצאו כאן את התשובות:
איך נוכל לזהות מתי הילד שלנו בשל לעשות פעולה או מטלה "של גדולים"?
"ברגע שילד מראה בעצמו נכונות ויכולת, ההורים צריכים לאפשר לו", אומרת חופית אורנשטיין, מנחת הורים במכון אדלר, "לילדים קטנים יש שאיפה להיות גדולים, יש להם מוטיבציה פנימית לעשות דברים, להתפתח ולגדול, וההורים צריכים להיות קשובים לצורך הזה ולאפשר להם להתנסות לא רק במה שהם בטוח יכולים לעשות אלא במה שלא בטוח שהם יכולים, ושעשוי להיות שם תסכול. ההורים לא צריכים לפחד לטעות, אלא דרך עידוד הם יכולים להראות לילדים שיש להם מסוגלות. יש אינספור דברים שילדים צעירים יכולים לעשות: לאסוף צעצועים, להשקות את העציצים, לתת אוכל לכלב, להפריד כביסה, לנקות ארונות גם בגיל שנתיים. ההורים נזכרים שהילדים צריכים לעזור רק כאשר הם מתבגרים אבל אם כל השנים לימדו אותם שהם לא עושים כלום, הם לא רגילים בזה".
הילד כבר למד לבצע פעולה, אך עדיין מתעקש שההורה יבצע במקומו. מה עושים?
"חשוב שלא להיכנס איתם למאבקים סביב נושא העצמאות", אומרת חופית אורנשטיין, "ברגע שנכנסים למאבקים, במקום שהילד יפתח את היכולת שלו ואת הסקרנות הטבעית הוא יהיה עסוק במאבק עם ההורים. אם הילד מתעקש לא לבצע פעולה כלשהי, כדאי למצוא מקומות אחרים שבהם הוא נוהג בעצמאות ולעודד אותו, לרוב זה ייתן לו מוטיבציה לעשות את זה יותר ובתחומים אחרים. אך כאשר השעה דחוקה ויש לחץ של זמן, לא כדאי להתעסק עם עצמאות. עצמאות נלמדת כאשר להורה יש סבלנות".
"זה תלוי בסיטואציה ובמידת ההתנגדות", אומרת שני הורוביץ, יועצת ומאמנת מוסמכת להורים ולילדים. מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות", "השאלה היא מה יותר חשוב באותו רגע. אם הקו המנחה הוא להגיע בזמן, או שזו סיטואציה חד פעמית שאפשר לוותר על החינוך. אם יש זמן, גם אם הילד מתעקש, אפשר להביע אמפתיה אך גם להעצים אותו ולהעביר את האחריות אליו. אם לדוגמה ילד יודע לשבת על השירותים, אך במשך תקופה ארוכה הוא לא רוצה לעשות זאת לבד. חשוב לזרום אתו ובהדרגה לתת לו לעשות לבד. לא יועיל להורה להתנגד להתנגדות של הילד. אם זה מגיע מרצון בתשומת לב, אפשר להעניק לו אותה בצורה אחרת. חשוב להבין מה המקור להתנגדות, ולשחרר אותה בהדרגה, ללא מריבות ואווירה לא נעימה".
מהו הגיל הנכון
לחצות כביש לבד - ילד לא חוצה כביש לבד לפני גיל 9.
"זהו גיל מינימום מכיוון שישנם כבישים סואנים בהם מומלץ להתחיל לחצות בגיל מבוגר יותר", אומרת אביטל אפל-פנקס מארגון "בטרם", "לילדים מתחת לגיל 9 מגבלות פיזיות והתפתחותיות המסכנים אותם בעת חציית כבישים: הם מתקשים להבחין בין ימין לשמאל, הם בעלי יכולת מוגבלת להעריך מרחקים ומהירויות מוגבלת - ועלולים לטעות בהערכת מהירויות גבוהות ובהערכת המרחק שעצם מסוים נמצא בו, הם מוסחים בקלות מרעשים וגירויים, ולכן עסוקים בפרטים שאינם רלוונטיים לביצוע חציית הכביש, הם עלולים לנהוג באימפולסיביות – למשל לחצות את הכביש בריצה רק כי ראו מכר מעבר לכביש, כיון שהם נמוכים הם רואים פחות ונראים על ידי הנהגים פחות".
"את המודעות לחציית כביש צריך להתחיל מגיל מאוד צעיר", אומרת חופית אורנשטיין, "החל מהרגע שהילד הולך בכוחות עצמו, המסרים צריכים להתחיל. שיעורי בטיחות בדרכים שהם עוברים בבית הספר לא מספיקים וחשוב שההורים יהוו דוגמא אישית".
להכין חביתה, או לחמם אוכל על הגז - החל מגיל 10
"ההתנסות בבישול אמורה להיות חלק מתהליך שבו הילד צופה בהורה ועוזר לו, ולאט לאט משתתף ביותר פעילויות", אומרת אביטל אפל-פנקס, "המגע עם אש לא אמור להיות לפני גיל עשר, אלא אם ההורה צמוד לילד. אם מדובר בהכנה עצמאית, כשההורה לא בבית, לא לפני שהילד בן 14 ובתנאי שהוא כבר התנסה בכך בעבר. מחבת יכולה להידלק גם בזמן הכנת חביתה. לפני שנותנים לילד לבשל לבדו, חשוב לדבר איתו על מקרי חירום ומה עושים כשהם קורים: מה עושים אם התלקח נייר אפייה או המגבת שליד המחבת, מה עושים אם השמן במחבת נדלק (לא שופכים מים!) מה עושים אם נכווים".
לחתוך לחם או להשתמש בסכין - כבר בגיל צעיר אפשרי
"ברגע שהילד מגלה יכולת לעשות זאת. כבר בגיל צעיר הם יכולים לקלף תפוחי אדמה או לחתוך סלט תחת השגחה", אומרת חופית אורנשטיין.
להישאר בבית לבד – החל מגיל 9
"לפי חוק העונשין אסור להשאיר ילד מתחת לגיל שש ללא השגחה ראויה. המלצתנו היא כי החל מגיל 11-9 ניתן להשאיר ילדים עד שעתיים ומגיל 14-12 ניתן להשאיר ילדים לפרקי זמן ארוכים יותר", אומרת אביטל אפל-פנקס, "על אף ההמלצות יש לבחון את השאלה בהתאם ליכולות הילד. כמו כן חשוב להשאיר את הבית לפני היציאה ממנו ללא מפגעים בטיחותיים כדי להפחית את הסיכון של הילד להיפגע בתאונה, להשאיר מספר טלפון שבו אנחנו זמינים, ומספרי טלפון חשובים לקריאות חירום במקום בולט ונגיש, וכדאי להכין לילד ארוחה מוכנה מראש. כמו כן חשוב ללמד ילדים שנשארים לבדם את הדברים הבאים: שימוש בטוח במכשירי חימום כגון מיקרוגל, היכן יציאת החירום בבניין, כלים בסיסיים של עזרה ראשונה, ולהסביר להם לא לפתוח את הדלת לאנשים זרים".
לישון אצל חבר – תלוי ילד
חופית אורנשטיין מציינת שלישון אצל חבר זה עניין סובייקטיבי. יש ילדים בני שנתיים שבשלים לכך, ויש כאלה שעד גיל 10-11 לא מוכנים לזה, הדבר תלוי בילד, בהורה ובמידת הקרבה וההיכרות עם המשפחה השנייה.
להתקלח לבד – מגיל 4
"ילדים בני 4 יכולים להתקלח לבד ואף לחפוף את הראש תחת השגחת מבוגר", אומרת חופית אורנשטיין, "חשוב שזה יהיה בהנאה. חשוב לזכור לאפשר לילדים לעשות מה שהם יכולים בכוחות עצמם והיכן שצריך השגחה, להשגיח. הרעיון הוא להכין לחיים ולתת תחושה של יכולת".
"עם זאת עד גיל חמש אסור להשאיר ילד לבד בחדר האמבטיה אפילו לרגע אחד, מפני שהוא יתקשה לחלץ את עצמו ממצבי מצוקה", אומרת אביטל אפל-פנקס, "הסכנות באמבטיה כוללות סכנת טביעה וכוויה ממי הברז. רק בסביבות גיל 9 אפשר לתת לילד לכוון את המים ולפתוח את הברז לבדו. למען הבטיחות, חשוב מאוד להראות לילד איך עושים זאת: קודם פותחים מים קרים, מוסיפים להם את המים החמים, ובסגירה להפך: קודם סוגרים את החמים ורק אחר כך את הקרים. כמו כן חשוב להתקין בצנרת הבית או בברזי האמבטיה אביזר המגביל את טמפרטורת המים ל-50 מעלות צלסיוס".
להתלבש לבד – מגיל שנתיים
"החל מגיל שנתיים ילדים מגלים יכולות מוטוריות שמאפשרות להם להתלבש ולהתפשט. (תלוי כמובן בבגד). אך יש ילד שהיכולת המוטורית שלו טובה יותר ויש אחר שהיכולת שלו צריכה להבשיל", אומרת חופית אורנשטיין.
לנעול נעליים או לשרוך שרוכים – בגיל 5
חופית אורנשטיין מציינת שאם הילד רוצה ללמוד לשרוך שרוכים, הוא יכול בגיל 5-6 לשרוך לבד, אך הלימוד עשוי לארוך זמן. נעליים ללא שרוכים אפשרי מגיל 3-4 תלוי כמובן בסוג הנעל.
לשמור על האח הקטן/ תינוק – מגיל 12
"שמרטפות על אחים בני פחות משנתיים מומלצת רק החל מגיל 14 ומעלה. שמרטפות על ילדים הגדולים מגיל שנתיים היא החל מגיל 12 ומעלה", אומרת אביטל אפל-פנקס, "כמובן שאלו המלצות והנושא תלוי מאוד באופיו של האח הבוגר ובמידת אחריותו. חשוב להכין את האח הבוגר לבייביסיטר. צריך לוודא כי הוא יודע כיצד להגן על אחיו הצעיר מפני תאונות וכיצד לפעול במקרי חירום. יש לערוך עמו שיחה ולהסביר כי תפקידו כולל אחריות על שלומם של אחיו בהיעדרכם וכי עליו להיות מודע לכך בכל רגע בו הוא משגיח על עליהם. מומלץ להכין רשימת מספרי טלפון למקרי חרום - (מכבי האש, המשטרה, מגן דוד אדום) ומספר טלפון של מבוגר נגיש כמו שכן או קרוב משפחה. להראות היכן ארון החשמל ולוח החשמל של ביתכם, וכיצד לנתק את החשמל בשעה הצורך. להבהיר כי המקומות המועדים לסכנה הם האמבטיה והמטבח, לכן שם במיוחד יש להקפיד על ההשגחה על הילדים. לציין אלו חדרים הם מחוץ לתחום עבור הילדים, למשל מרפסות. לתת הוראות מפורשות שלא להשאיר את האח לבד אפילו לרגע אחד - רגע פירושו הרבה זמן. לעודד משחקים המתאימים לגיל האחים, ולהדגים באילו צעצועים ומשחקים אתם מעדיפים שישחקו, ומאילו להימנע בהיעדרכם מהבית".
"כאשר ילד יכול להישאר לבד בבית, הוא גם יכול להישאר עם אחיו הקטן", אומרת חופית אורנשטיין, "לא הייתי משאירה תינוק עם ילד קטן, ובכלל צריך שהוא יביע רצון ויכולת ולא לכפות עליו בכוח כי הדבר עלול לעורר אצלו פחדים".
ללכת לבד למכולת השכונתית – מגיל 6
חופית אורנשטיין מציינת שאם בדרך אין כביש ילד יכול כבר מגיל 6-7 ללכת למכולת, ולתרגל ספירה של כסף וחישובי עודף.
>> 7 סימנים שהילד יכול לצאת לבד
לקבל דמי כיס / חינוך על התנהלות כלכלית – תלוי גיל וגישה
כאשר הילד רוצה לרכוש משהו, ונוצרת הזדמנות לתת לו כסף ולתת לו לבחור מה לעשות", אומרת שני הורוביץ, "הקו המנחה הוא זרימה עם הילד, חיבור לתחושת בטן ונוכחות. אפשר תמיד לחוות ולהתנסות, מכל דבר לומדים והכול הפיך".
לצחצח שיניים לבד – מגיל 9
"רופאי שיניים ממליצים לצחצח שיניים לילדים עד גיל 9", מפתיעה אותנו חופית אורנשטיין, "אפשר לתת להם לצחצח באופן עצמאי ולעשות פוליש לקראת הסוף, כדי שההרגל לצחצח ייטמע להם".