רובנו היינו עדים לרגע כזה, או דומה לו, שהילד בן התשע שלנו תולש את הראש של בובת הבראץ של אחותו בת השש. למרות שהוא בהתאם למצופה, מיד התנצל בפני אחותו ובובת הבראץ שלה, המבט שלו נשאר על התכנית האהובה עליו ששודרה בטלוויזיה.
כשאנחנו, המבוגרים, מתנצלים התנצלות כנה בפני יקר לנו, אנחנו מביעים חרטה אמיתית וצער. אבל האם אותו הצער והחרטה קיימים גם אצל ילדינו? מה קורה כשאנחנו גורמים לילדים שלנו לבקש סליחה בלהט הרגע? אנחנו אולי מרגישים שאנחנו מלמדים את הילד שלנו נימוסים ונורמות חברתיות - אבל במציאות לאיים לקחת לילד את הסמארטפון או לאסור צפייה בטלוויזיה כל עוד הוא לא מתנצל, גורם להם לפספס את המשמעות האמיתית של ההתנצלות וההתנהגות הבעייתית שלו. ויותר מזה, הילד יכול ללמוד מכך שהמילה "סליחה" יכולה להיות מנגנון הגנה בשבילו - אני ארביץ, אהרוס ואז אבקש סליחה והכל יהיה בסדר.
אז מה עושים? מוותרים לגמרי או עושים חישוב מסלול מחדש? לכבוד חודש הסליחות וכפרת העוונות, כמה עצות איך ללמד את הילדים שלכם לכפר על חטא ולמה סליחה היא מילה כל כך חשובה:
היו מודל לחיקוי. התפקיד שלנו הוא להוות מודל לחיקוי לילדנו: ללמד אותם איך התנצלות כנה נשמעת ונראית ואיך אנחנו לוקחים אחריות על המעשים שלנו. אתם צריכים להדריך אותם דרך דוגמאות. נשמע קשה? נכון, זה לא תמיד קל. אבל להתנצל לא אומר שאתם חלשים. חשבו על הפעם האחרונה שמישהו התנצל בפניכם. האם תפסתם את אותו אדם כחלש? או כאדם שאכפת לו מהרגשות שלכם? זה בדיוק מה שאנחנו רוצים ללמד את ילדנו.
מה לומר. בקרב ילדים צעירים, כשהילד שלכם מרביץ או מעליב חבר ומעוניין לבקש סליחה, חשוב שידע מה הוא עשה ולמה זה פסול. יחד עם ההתנצלות למדו אותו גם להוסיף את הסיבה לכך שהוא מבקש סליחה- לדוגמה: "סליחה שהרבצתי לך אביאל".
בקרב הבוגרים יותר, כדאי להוסיף להתנצלות גם את התוצאה של הפגיעה. כלומר: "סליחה שהרבצתי לך אביאל, אני יודע שהכאבתי לך".
למה זה קרה. יחד עם ההתנצלות, התפקיד שלנו כהורים הוא להתייחס לסיבת המעשה. לנסות להבין למה הילד שלכם הכאיב לאחר ולהתמודד עם הסיבות.
למדו אותם לסלוח. מה שמביא אותנו לשיעור חשוב נוסף שרצוי ללמד את ילדנו והוא גם לסלוח. ילדים רכים לפעמים פוגעים ולפעמים נפגעים, סליחה ומחילה שומרים על יחסי חברות תקינים. שמירה על כעס, טינה ופנקס שחור יכול לפגוע באושר של כל אחד ובטח של ילדים. למדו את הילדים שלסלוח לחבר שפגע בך לא הופך אותך ל"פראייר" אלא מקנה להם את הכלים להמשיך הלאה - כי בסופו של דבר אף אחד לא חף מטעויות.
הראו להם דרך דוגמה אישית שאנחנו יכולים לסלוח להם ולכל אחד אחר גם בלי להזכיר כל יום את הטעות שעשו. "כן, נפגעתי שצעקת עליי, אבל ביקשת סליחה ואני יודעת שאתה מתחרט אז סלחתי לך". וכך גם לגביהם: "אני יודע\ת שאביאל הכאיב לך וזה מאוד לא יפה מצדו, אבל הוא ביקש סליחה והבטיח שלא ירביץ לך שוב". "אל תשכח גם שצבטת אותו אתמול והוא סלח לך".
כמובן שיש סיכוי שאחרי כל המאמצים וההדרכה שלכם הילד שלכם עדיין יסרב להתנצל - בנקודה הזו, אתם יכולים להחליט להימנע ממשחקי כוחות, ולדעת שעוד הזדמנות לילד שלכם להתנצל תגיע בקרוב. אבל אם הילד יחליט להתנצל, אל תשכחו לפרגן ולהגיד לו\לה "את\ה צריכ\ה להיות גאה שגרמת לחבר שלך להרגיש טוב יותר".
*הכותבת היא רבקה פישמן, פסיכולוגית קלינית ומנהלת רשת מעונות "התחלה חכמה" של החברה למתנ"סים הארצית.