נגיף הקורונה מחייב אותנו, הורים וילדים כאחד, להתמודד עם מציאות משתנה ולא ידועה. הורים רבים חוששים משהות משפחתית משותפת כל כך ארוכה, ללא מסגרות חינוכיות, חוגים או חברים - ואפילו ללא עזרה של הסבים.
אם ביומיום הורים מוטרדים מהמריבות בין ילדיהם, הרי שבתקופת זמן הזאת, רבים כבר חוששים שתיווצר בבית אווירה של "סיר לחץ". זהו חשש מובן, ומריבות בין אחים הן דבר שמחרפן אותנו כהורים: קשה לנו לשאת את הרעש ובעיקר את המחשבה של היסדקות האידליה המשפחתית. הרי מה יותר חשוב לנו מקשר טובים בין האחים?
עם זאת, כהורים, חשוב שנסתכל על ההתנהלות הזאת בצורה רחבה יותר. הנה כמה נקודות שחשוב שנתייחס אליהן לגבי מריבות בין אחים.
"כולם רבים"
נסו רגע להיזכר: האם גם אתם רבתם עם האחים שלכם בילדות? סביר להניח שכן – וסביר להניח שהיחסים ביניכם כיום, כבני אדם בוגרים, הם טובים. לא ניתן לגדול לצד אחים בלי לריב איתם!
מעבדה לפיתוח מיומנויות
חשבו כמה מיומנויות ויכולות מפתחים הילדים בזמן מריבה: ניהול משא ומתן, פתרון בעיות, שיתוף פעולה, ויתור, היכולת לסלוח ועוד מיומנויות רבות וטובות. לכן, כדאי לשם לאמץ נקודת מבט חדשה: מריבות בין אחים הן מעין מעבדה בה מתפתחות שלל יכולות שיסייעו להם להתמודד עם אתגרים בעתיד.
על מה הם רבים?
ילדים יריבו על משאב חומרי – כמו צעצוע או זמן מסך – או על תשומת הלב שלכם. בכל מקרה הם יבואו אליכם על מנת שתתערבו, ואז תשמעו את המשפטים המוכרים בכל הבית: "תגידו לו", "הוא חטף לי" או "היא התחילה".
מאחר שברור שהם רוצים שנתערב – אנחנו יכולים לאמץ עיקרון חדש וגורף: "אם אין קהל, אין הצגה". ככל שאנו מתערבים אנו מונעים מהילדים לפתור לבד את המחלוקת שלהם בצורה יעילה ומהירה. ההתערבות שלנו רק מסלימה את המריבה, מאריכה את משכה ופוגעת ביחסים בין האחים.
"תוותר לו, אתה הגדול"
בדרך כלל, ומתוך כוונה טובה, אנחנו נחלצים לעזרת הילד הצעיר ונוזפים בילד הבוגר; אנחנו מפצירים בו לוותר ולהתאפק – כי הוא הגדול. כדאי לקחת בחשבון שתי נקודות מרכזיות: הראשונה היא שאנחנו לא רואים את כל הסיטואציה, השיפוט שלנו לא תמיד אובייקטיבי – ואסור לנו לקחת צד נגד אחד הילדים; והשנייה היא שמחוץ לבית הילדים נמצאים בחברת בני גילם, ואנחנו מצפים מהם לדעת להגיב בהתאם. הבוגר צריך לדעת לעמוד על שלו, והצעיר צריך לדעת להתמודד בלי לרוץ על כל פיפס לגננת או למורה.
כשאנחנו מתערבים במריבות שלהם באופן קבוע, אנחנו פוגעים ביכולת שלהם לפתח את היכולות הכל כך חיוניות האלו.
תיווך ההתנהלות החדשה
אז איך נשנה את המצב? קודם כל, נקיים שיחה משפחתית ובה נאמר שעד היום שגינו והתערבנו במריבה. מהיום, לא נעשה זאת ולא ניקח צד.
חשוב להדגיש לילדים שאנחנו סומכים עליהם שידעו לפתור את המחלוקת בכוחות עצמם. אגב, כשהם מסתדרים נהדר, חשוב במיוחד לשקף להם עד כמה הם יכולים לשתף פעולה, לעזור ולוותר אחד לשני. כך, כשנגיד להם את אותם הדברים בזמן מריבה – הם גם יאמינו.
מתי כן להתערב?
נקודת המוצא היא שכל אחד מבני הבית חייב להרגיש בטוח. לכן, לא נתערב במריבות אלא אם הן מתדרדרות לאלימות. במצב זה עלינו להפריד ביניהם. ילדים צעירים נוכל להפריד באותו חלל, למשל לשתי ספות נפרדות; בוגרים יותר נפריד לחדרים שונים.
חשוב לדבר ברגעים האלה בשפת רבים כדי לא לנקוט עמדה. חשוב באותה המידה להבהיר שלא מדובר על עונש, אלא הפרדת כוחות זמנית: ברגע שהילדים יירגעו, הם יוכלו לחזור ולשחק.
עקביות היא שם המשחק
קצת קשה להאמין, אבל ההתערבות שלנו במריבות מייצרת רווח עבור כל אחד מהילדים. זה נכון שאנחנו נוזפים בבוגר – אבל למעשה אנחנו מצהירים בפני כולם שהוא הגדול ומשמרים את המעמד שלו במשפחה. הצעיר מרוויח באותה המידה: הוא נהנה מתחושת כוח גדולה, בתור מי שהצליח להפעיל את ההורים. לכן, חשוב שלאחר שתיווכנו לילדים את המציאות החדשה, נהיה עקביים ולא נתערב במריבות גם אם תהיה הסלמה מצד הילדים.
היחסים עם האחים הם היחסים הארוכים ביותר שיש לילדינו לאורך חייהם. בתור הורים עלינו להאמין בכל אחד מהם וללמד אותם להתנהל ביחד, גם ברגעים הטובים וגם בזמן המריבות. כך הם יפתחו שפע של מיומנויות הכרחיות ומועילות שישמשו אותם בכל מצב.