החופש הגדול כבר פה, וגם הילדים. הם בכל מקום, ויש להם דרישות, רצונות והמון המון זמן פנוי למלא. זו לרוב התקופה בה הורים רבים ישאלו את עצמם: הי, אולי הילד שלי כבר מספיק גדול כדי ללכת לבדו לגן המשחקים? או לבית של חבר? התשובה תלויה כמובן בלא מעט משתנים ובסביבת המגורים, אך החוק הפשוט אומר שאין לתת לילד לחצות כביש לבדו לפני גיל 9. למרות זאת, יש לא מעט דברים שהוא יכול לעשות לבדו.
תתחילו בסיבוב בחוץ ללא חציית כביש
"אפשר בהחלט לנצל את הקיץ לקפיצה מבחינת עצמאות הילד", אומרת עדית רונן-סתר, מטפלת משפחתית ויועצת חינוכית. "אבל צריך להזהר. יש לנו נטייה לתת יותר מדי חופש בבת אחת. ילדים לא ידעו מה לעשות עם כל החופש הזה. צריך לתת אותו טיפין טיפין. אם בן התשע מעולם לא חצה כביש לבד, אחד ביולי הוא לא הרגע לשחרר אותו לחופשי. צריך ללוות אותו כמה פעמים, ללמד ולצפות בו חוצה. אפשר להעניק חופש בהדרגה, למשל, בשלב ראשון, במשפחות עם כלבים, ניתן לתת לילד לעשות טיול יומי עם הכלב מסביב לבלוק, מבלי חציית כביש. חשוב שהילד יחוש ברווח שבעצמאות, אבל לא ירגיש שנותר לבד בסיטואציה. דוגמה לכך היא, למשל, שלא ניתן לילד עם מצופים להוריד אותם בבריכה מבלי שאנו בטוחים שהוא יודע לשחות, אבל כן נאפשר לו לשחות עם מצופים לבדו, כשאנו צופים בו משפת הבריכה. הילד צריך לדעת שהוא זוכה לחופש הזה כי הוא בוגר, ואנו מאמינים ביכולותיו. זהו גם אקט חינוכי".
לפניכם כמה נקודות שיעניקו לכם ראייה ברורה יותר של יכולותיו של ילדכם ומוכנותו להיות עצמאי בשטח:
1. מבחן התנועה
אחד הדברים המשמעותיים שיש לבחון היא מודעות הילד לתנועה. האם הוא שם לב לסביבתו, או שהוא מרחף בעולם משלו? עד גיל 8-9, מרבית הילדים לא יפתחו ראייה פריפריאלית טובה, מה שעלול לסכן אותם כשהם לבדם בסביבה סואנת. כמו כן, האם הילד יודע לעקוב אחר הוראות? אם נותנים לילד ללכת לבדו לאנשהו, אפילו למקום ללא כביש, יש לעשות עימו את המסלול כמה פעמים ולבחון את הדרך בה הוא מתנהל. יש גם הורים שעוקבים אחר ילדיהם מספר פעמים, ללא ידיעתם, כדי שלא יחושו שלא בוטחים בהם.
2. מבחן הזיכרון
אם נותנים לילד לצאת לבד, חייבים לוודא שהוא מסוגל לשלוף מזכרונו בקלות אינפורמציה חשובה, כמו מקום מגוריו ומספר הטלפון של ההורים. כך, אם יקלע לצרה או ילך לאיבוד, יוכל ליצור קשר בקלות. הורים רבים מכניסים לכיסו או לתיקו של הילד כרטיס עם פרטיו, על כל מקרה.
3. מבחן האמון
לפני שנותנים לילד את החרות לצאת לבדו לעולם, כדאי שייבנה בין ההורה לילד אמון סביב חוקי יסוד שעליו לשמור: כמות הזמן שהוא עומד להיעדר, שלעולם לא יצא ללא רשות מהבית ושישחק וישהה רק במקומות עליהם סוכם מראש.
4. מבחן השכונה
גם אם בוטחים בילד לחלוטין, הסביבה החיצונית יכולה להיות בלתי בטוחה. לא כדאי לתת לילד לצאת לבד אם אתם לא מרגישים בנח עם האנשים והתנועה שבשכונה. למי שגר במרכז העיר, למשל, כדאי להנחות את ילדיו היטב לגבי התנהלות מול זרים.
5. מבחן החברים
אף פעם אין לדעת אילו סכנות יפתיעו את הילדים בדרך, ויש כח במספרים, לכן רצוי שאם הילד יוצא לבדו, שיפגוש חבר, ושיבלו יחד. עדיף שחבר יבוא אל הילד הביתה, או להפך, ואז שהשניים (או יותר), יצאו יחד ויחזרו יחד.
6. מבחן הבגרות
חשוב להעריך את בגרותו הנפשית של הילד, את יכולתו לאמוד סיכונים ולפעול בשיקול דעת. לא כל הילדים בני אותו הגיל הם בעלי אותה בשלות נפשית להתמודד עם העולם שבחוץ, וכדאי לתת על כך את הדעת.
7. מבחן הדרגתי
אם לא בטוחים לגבי יכולותיו העצמאיות של הילד, כדאי לתת לו משימות קטנות, ולהגדיל את הטווח והחופש לאט לאט. אם הילד יצליח במשימות הקטנות הוא יקבל רשות לעשות עוד. כך תהיה לו גם שאיפה ונכונות להיות אחראי. ראשית, למשל, ניתן לאפשר לו ללכת לבדו אל השכנים בבניין, אחר כך להשאר לבד עם חבר במשך זמן מה בגן המשחקים, וכך, בהדרגה, לשחרר את החבל. אם לא נותנים לילדים את החופש והעצמאות להתנסות, הם לא ילמדו.