מכירים את התחושה המוזרה הזו, שאם אנחנו לא רואים טוב אנחנו גם לא שומעים טוב? הורים, מטפלות וגננות נחשפים בימים אלה לתופעה חדשה: הם חייבים להתנהל מול התינוקות והפעוטות שבהם הם מטפלים כשפניהם עוטות מסיכה. מה יקרה עכשיו ואיך ישפיעו המסכות שאנו נאלצים לעטות על התקשורת עם ילדים צעירים?

מעבר להיבטים הבריאותיים, עלינו להיות מודעים להשלכות הרגשיות וההתפתחותיות של הנהלים החדשים, בטח כשמדובר בתינוקות, פעוטות וילדים צעירים. כשאנחנו נמצאים בסיטואציה חברתית, אנחנו מקשיבים למילים שנאמרות ולטון הדיבור ומפענחים את הבעות הפנים של הדובר. כל הפעולות הללו חשובות על מנת להבין את הסיטואציה, להיות רגישים ולהגיב בהתאם למסר ולמלל. למעשה, רוב התקשורת שלנו היא לא מילולית: ילדים וגם מבוגרים משתמשים רק בהבעות פנים ומצפים שיבינו אותם.

תינוקות ופעוטות מפרשים מצבים ולומדים לקשר בין המילים למשמעות שלהן דרך התבוננות בפניו של הדובר. בימים בהם נמצאים בסביבה חינוכית שבה המבוגרים מכסים את פניהם, יכולתם לפענח את המסרים המילוליים הולכת ופוחתת. כמו כולם, הם לא רגילים לכך ועליהם לסגל דרכים חדשות כדי לתקשר עם המטפלים שלהם.

בתהליך רכישת השפה, תינוקות מתבוננים בדרך בה אנו הוגים את השפה, בתנועות השפתיים שלנו ובהבעות הפנים שלנו. לכך מתחברים משתנים נוספים כמו אינטונציה (מנגינת הדיבור) וההקשר של הסיטואציה. כך הם לומדים שהמילים "שמחה", "איזה יופי" ו"נפלא" מתקשרות לחוויה חיובית, וכשנוסף אליהן החיוך של המבוגר, הם נוצרים את המילים האלה בזיכרון שלהם. בהתאם, המילה "כועס" לרוב מתחברת להבעת פנים קפוצה יותר והמילה "עצוב" לפנים נפולות ושפתיים ירודות.

הריחוק הפיזי והמסיכות מסתירים את הפנים ומטשטשים את הקול, וכתוצאה מכך גם מקשים על התקשורת ומאתגרים אותה. הפעוטות עשויים להרגיש פחות בטוחים, ואני מאמינה שבעתיד השפעת המסיכות על רכישת שפה בקרב ילדים תהיה נושא למחקר. אז איך אפשר בכל זאת להקל על התקשורת עם הילדים?

  1. היו רגישים.

    היו מודעים לכך שלא כל המסרים המילוליים שלכם יתפרשו בצורה נכונה. זו הזדמנות גם לאמן את הילדים להקשיב למילים ולהשתמש באינטונציה כדי לפענח את המסר.

  2. הקשיבו לילדים.

    שחקו עם הקול והיו דרמטיים יותר בהבעה, בעיקר עם פעוטות וילדים קטנים. רגשות והתלהבות מתאימים לצלילים גבוהים יותר, ורגשות של דאגה או כעס מתאימים לצלילים נמוכים יותר. אם תרצו לעודד או להביע שמחה אך תעשו זאת בצורה רגועה ובקול מונוטוני ושטחי, כנראה שהילדים יתקשו לפרש את המסר.

  3. התאימו את ההבעה שלכם לילדים.

    היו סובלניים ונכונים להסביר לילדים את דבריכם בדרכים שונות. כל ילד מבין ומפנים בדרך שונה.

  4. למדו אותם כישורים חברתיים באמצעות סיפורים.

    תוכלו להרחיב ולהעשיר את הידע של הילדים ולעזור להם לרכוש תובנות חברתיות דרך סיפורים שמשלבים התמודדות רגשית. שוחחו עם הילדים ועזרו להם לפענח מה קרה לדמויות, מה הן מרגישות ומה הן חושבות. הקשיבו לרעיונות שלהם ועזרו להם לפרש את התגובות החברתיות.

    ניתן להשתמש גם בערים ויזואליים. באמצעות תמונות שונות של סיטואציות חברתיות, תוכלו לאמן את הילדים להבין את ההבעה שמתחת למסיכה שלכם. בהמשך תוכלו לעטות מסיכה בבית, להגיד את המילה "שמחה" ולשאול את הילדים כיצד הם פיענחו את הרגש.

  5. אמרו מה אתם מרגישים.

    חשוב להביע רגש באמצעות מילים כמו "אני אוהבת אותך", "אני מאוד שמח", "אני ממש מתרגשת", או "אני עצובה כי...". פעמים רבות אנשי חינוך מסתמכים רק על מבט והבעה כדי להבהיר לילדים שהם ממתינים. דווקא עכשיו רצוי להרחיב בהסברים במקום לחסוך במילים.

  6. הביטו בילדים שלכם.

    אם אתם הורים לתינוקות, ודאי שאתם מקפידים להתבונן בפניהם. עכשיו חשוב מתמיד לתת להם לראות אתכם כדי שיוכלו לקשר בין הצלילים שאתם מפיקים לתנועות הפה ולהבעות הפנים.

מה אנחנו מרוויחים?

זאת ההזדמנות של כולנו להתאמן על תקשורת איכותית, על הקשבה ועל שיחה. תקופת הקורונה מאלצת אותנו להביט לאחרים בעיניים, וכך אנחנו מגלים את תווי ההבעה שפספסנו לאורך השנים; אך תקופת הקורונה היא גם הזדמנות מצוינת לדבר על רגשות. מנעד הרגשות בו אנו משתמשים הוא לרוב מצומצם, ולעתים אנחנו שוכחים גם להגיד מה אנחנו מרגישים. זה הזמן ללמוד להקשיב למילים ולהרחיב את השפה.

עכשיו חשוב יותר מתמיד לפנות זמן לשיחה עם הילדים כשהם חוזרים מהמסגרות החינוכיות. זמן בו אתם קשובים ללא הסחות דעת לסיפורים ולחוויות שלהם, ויכולים לעזור להם לעבד את הדברים ולפרש את הסיטואציות שבלבלו אותם.

חשוב לזכור ולהיות מודעים לכך שגם בני אדם בוגרים לעתים מתמודדים עם קשיים בפירוש מצבים וסיטואציות חברתיות. התקשורת בעבודה יכולה להיות קשה יותר: לפעמים אנחנו לא מזהים אנשים שעוטים מסיכה, ולפעמים אנחנו מופתעים לגלות את צבע וצורת העיניים של הקולוגות שלנו. כך גם התקשורת בין ההורים לאנשי החינוך מורכבת יותר – ועל אחת כמה וכמה התקשורת של אנשי החינוך עם הילדים.  המודעות , שיקוף הרגשות והפתיחות יעזרו גם כאן להעביר את המסרים ולסגל דרך חדשה וטובה לביחד מעצים ומפתח.

איריס גרנות, מומחית להתפתחות הילד ולתקשורת איכותית בין מבוגרים לילדים, מרצה ויועצת להורים ואנשי חינוך, מנהלת קבוצת "הבית בפיג'מה" ומרכז טיפ – טף. המסרים נכתבו מתוך ליווי של אלפי משפחות ואנשי מקצוע בארץ ובעולם, לפי גישת ה-MISC, בה גרנות מומחית, וגישת ה.ב.י.ת. לתקשורת איכותית שפתיחה.

לקבוצת הבית בפיג'מה