היחס של החברה המודרנית לעירום הוא יחס דואלי ומבלבל; מצד אחד עירום מתקשר לטבע ולחופש – הרי כולנו נולדנו עירומים. מצד שני, מגיל צעיר מאוד אנחנו מכסים את עצמינו בבגדים ולומדים שעירום מתאים ומקובל רק בסיטואציות מסוימות.
כשאנחנו הופכים להורים ונדרשים להעביר את המסר לדור ההמשך עולות לא מעט שאלות והתחבטויות - האם הסתובבות בעירום ליד ילדינו היא התנהגות מקובלת ועד איזה גיל היא לגיטימית? וכיצד נלמד אותם להיות שלמים עם גופם אם אנחנו מסתירים כל הזמן את שלנו?
מרגישים לא בנוח? זה הזמן להפסיק
סיגל לוי, פסיכולוגית קלינית אומרת שעירום הוא עניין תרבותי ולכן היחס אליו משתנה בהתאם לחברה: "בחברה השבטית, הנורמות לגבי עירום שונות לגמרי מהנורמות בחברה המערבית שהיא חברה 'לבושה'", היא מסבירה. "למרות שההתייחסות לעירום היא דבר תרבותי, כדאי לגדל ילדים עם איזושהי התייחסות טבעית לעירום שלהם. חשוב שיחושו בנוח עם גופם ויחקרו אותו. יחד עם זאת, חשוב להקנות להם בהדרגה את ערכי החברה שלנו", היא מוסיפה.
השחקנית הילארי סוואנק התראיינה לאחרונה למגזין "מארי קליר" וסיפרה שהיא נוהגת לישון עירומה לחלוטין, למרות שבנו בן השש של בן זוגה לחיים נוהג להיכנס לחדר השינה שלהם מדי בוקר. "הוא פשוט לא חושב על זה עדיין", הסבירה את פשר ההתנהלות המשפחתית, שגרמה ללא מעט תגובות סוערות באתרי הורות ברחבי העולם.
מדיניות העירום הפתוחה של סוואנק לא ממש מתאימה ליוחאי, איש הייטק בן 35 ואב לבת שנתיים וחצי, שמרגיש לגמרי אחרת. "אני כבר חש לא בנוח כשהבת שלי רואה אותי עירום", הוא מספר. "אם במקרה היא נכנסת לחדר האמבטיה בזמן שאני מתקלח, אני מרגיש שהגוף העירום שלי מעורר אצלה עניין וזה גורם לי אי נעימות".
פרופ' עמוס רולידר, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות של ילדים, וראש המרכז להורות אחרת מציע: "ככלל, העיתוי להפסקת העירום בפרהסיה הביתית, הוא כאשר אחד מבני המשפחה מבטא הרגשת אי נוחות מכך - הרגשה שיש לכבדה", הוא אומר, ומוסיף, "התערטלות והתנהלות בעירום בפרהסיה הביתית, מושפעת בעיקר מנורמות תרבותיות של עמים שונים. בתרבות בה המסורת של הליכה בעירום בבית היא חלק טבעי מהחיים, הילד לומד להתבונן ולהכיר את כל אברי גופם של בני המשפחה, בשלבי התפתחות שונים ובאופן טבעי. לכן, יש סבירות גבוהה שהוא לא יחוש אי נוחות מהחשיפה ולא יתבייש לשאול שאלות רלוונטיות (וכל שאלה היא רלוונטית). רחצה משותפת עם ההורים או ישיבה בשירותים בדלת פתוחה, לא תביך את הילד במשפחה כזו, וגם תעורר אותו לשאול ולקבל תשובות בנושא", הוא מסביר.
לדברי פרופ' רולידר, כשם שהנקת תינוק מתקבלת בחברה בטבעיות, ואינה גורמת למבוכה אצל רוב האוכלוסייה, כך גם הליכה בעירום (או חצי עירום) בפני ילדים, הנעשית באופן טבעי כחלק מהווי החיים, לא תגרום למבוכה והרגשת אי נוחות בקרב בני המשפחה. חשוב להדגיש כי במקרים כאלה, כדאי שההורים יהיו רגישים לבואם של זרים הביתה, ויתאימו את התנהגותם, בכדי לא להביך את האורחים (חברים של הילד) או את הילד עצמו.
הכל תלוי בהקשר
האם נוכחותו של הורה עירום עלולה להיות בעייתית עבור הילד בגילים מסוימים? הפסיכולוגית לוי מסבירה: "למרות שמדובר בעניין של תחושה אישית וגישה משפחתית, חשוב להסביר לילד את הסיטואציה בהתאם לגילו.
בין גיל שנה לשנתיים הילד מגלה את הגוף שלו, חוקר את דמותו במראה, מזהה שהגוף שלו ולומד את שמות האיברים. לקראת גיל שנתיים, הוריו מתחילים להקנות לו מושגים של ניקיון ולכלוך סביב גמילה ועשיית צרכים בסיר ובשירותים. זה שלב בו אנחנו מנסחים את הכללים של מה מקובל בחברה ומה לא.
בגיל ארבע-חמש מתחיל אצל הילד השלב האדיפלי - הבנות 'מחזרות' אחר האבא, והבנים עושים חיינדעלך לאמא. זה שלב שבו מתבטאת מיניות ילדית, והעירום יכול לגרום לגירוי של הילד. אלו גילים שבהם חשוב לשמור על פרטיות ולהקנות לילד מושגים עליה. בגיל הזה חשוב לשים גבולות בכל מה שקשור לחקירה של הגוף על ידי ילד אחר או מבוגר שעלול להתנהג בצורה פוגענית. הילד חייב לדעת מה גבולות הפרטי - מה מותר ומה אסור. בגילים האלו הסקרנות הטבעית של הילד מובילה אותו לחקירה וזו הזדמנות טובה להסבר תוך נתינת דוגמה אישית בכל מה שקשור לשמירה על פרטיות.
גם בגיל ההתבגרות חשוב לשמור על תקשורת פתוחה בנושא ולהבהיר לילד שאפשר לדבר על הדברים. רצוי לא להשאיר את הנושא בגדר משהו שהס מלהזכיר בבית, כי זהו גיל שבני הנוער מגלים את עצמם ואת בני הזוג שלהם. כשאפשר לדבר בפתיחות אפשר גם לעזור ולתמוך. באופן כללי מומלץ לבדוק מה מתאים לגיל של הילד ובהתאמה לדבר איתו על נושא העירום.
"משפט המפתח הוא ההקשר של העירום", מחדדת לוי. "שמירה על הפרטיות לא אומרת שאין פתיחות לדבר על הנושאים הללו ואין מגע איתם. כמובן שיש תפיסות אחרות ונטורליסטיות יותר שיתייחסו לעירום בצורה אחרת, אבל צריך לזכור שאנחנו חיים בחברה בה מחנכים ללבוש בגדים ולכבד את הפרטיות שלנו, ולכן צריך למצוא את הדרך שהמושגים האלו יהפכו לברורים - הן על ידי מתן הסברים והן על ידי מתן דוגמה אישית".
פרופ' עמוס רולידר מסכם:
1. בדרך כלל, ברוב המשפחות החילוניות בישראל, ההליכה בעירום בבית אינה מהווה בעיה עד שאחד הילדים מגיע לגיל 5. אז יחושו רוב ההורים צורך להתחיל ללמד את הילד לכבד את הפרטיות של כל אחד מבני המשפחה בהתאם לגילו ולרצונו.
2. הרגשת הנוחות והטבעיות של התנהלות בעירום, נמשכת זמן רב יותר בקרב בנים או בנות מאותו המין (אמא ובת).
3. בדרך כלל סביב גיל 4-5 ילדים בעלי התפתחות רגילה, יתחילו להבחין ולשים לב להבדלים הגופניים שבין שני המינים. כתוצאה מכך, הם יתחילו לשאול שאלות ולהתעניין בנושא. על ההורים והמחנכים לענות, להסביר את תפקידם של אברי המין, בהתאם לגילו של הילד. במילים אחרות, החינוך המיני של הילד מתחיל בגיל זה.
4. בנוסף, זה הזמן ללמד את הילדים לכבד את פרטיותם של חבריהם, להיות רגישים לתרבויות שונות ולהרגלים שלהם בהקשר של עירום וחינוך מיני.
>> מיניות אצל ילדים: איך לדבר עם המתבגרים על סקס ואמצעי מניעה?