איזה ספר היה מונח ליד המיטה של ההורים שלכם? "הטיפול בתינוק ובילד" של ד"ר ספוק? או אולי "הטיפול בתינוק ובילד" של ד"ר מרים סטופארד? משנות החמישים ועד היום הורים רבים נעזרים בספרי הדרכה בדרכם לגדל ילד שמח ובטוח בעצמו מבלי לאבד את השפיות. מאחורי אותם ספרים עומדים אוטוריטות שהגיעו מעולמות שונים ועם גישות שונות. אז איך הם הדריכו את ההורים שלנו לחנך אותנו ומה היינו אומרים עליהם היום? קבלו את חמשת המומחים הגדולים להורות וחינוך של כל הזמנים:
שנות החמישים והשישים: ד"ר בנג'מין ספוק
רב המכר "הטיפול בתינוק ובילד" של ד"ר בנג'מין ספוק גרם למהפכה בגישות החינוכיות שהיו נהוגות עד שנות החמישים. לפני כן, הורים הודרכו להאכיל את התינוק ולהשכיב אותו לישון לפי לוח זמנים קבוע וקשוח גם אם הוא בוכה, ולא לחבק את ילדיהם יותר מדי בכדי לא לפנק אותם. ד"ר ספוק האמין כי על ההורים להרעיף חיבה על ילדיהם, לחבק ולנשק אותם. לגבי גידול תינוקות, ספוק גרס כי ההורים צריכים לאמץ לוח זמנים גמיש, כזה שיותאם לתינוק ולא רק להורים. מלבד זאת, בתקופתו עונש של פליק קטן בטוסיק היה מקובל, וספוק היה בין החלוצים שהמליצו לדבר עם הילד ולהימנע מעונש פיזי.
"הטיפול בתינוק ובילד" תורגם ל-49 שפות וגרר תגובות רבות. רבים חשבו שהוא מעודד חינוך מתירני שאינו מציב גבולות. חלק מההמלצות בספר שונו במהדורות מאוחרות יותר (למשל ההמלצה לימול את התינוק או להשכיבו על הבטן בזמן השינה). גם ההתייחסות בספר לתפקידי האם והאב בגידול הילד שונתה במהדורות המאוחרות, בעקבות השינוי במעמד האשה.
האג'נדה: "אתם יודעים יותר ממה שאתם חושבים. אל תפחדו לסמוך על ההגיון הבריא שלכם"
על הגורו: בנג'מין ספוק היה רופא ילדים אמריקני. הוא נולד ב-1903 בניו-הייבן, וקיבל חינוך שמרני וקפדני. בזמן התמחותו כרופא ילדים, הבחין כי רופאי הילדים אינם מתייחסים באופן מספק לצד הנפשי של הילדים שהם מטפלים בהם, והחליט ללמוד גם פסיכיאטריה. הוא היה נשוי פעמיים, אב לשני בנים מנישואיו הראשונים. הוא הלך לעולמו בשנת 1998 כשהיה בן 94.
איפה למדנו ממנו? ד"ר ספוק פרסם מספר ספרים, נהג להתארח בתכניות טלוויזיה שונות, והופיע בדמות עצמו בסדרות טלוויזיה.
שנות השבעים: ד"ר פ. דודסון
ד"ר פיצהוג דודסון היה הראשון שהשתמש במילה "הורות" כפועל בשפה האנגלית. הוא האמין שצריך להרעיף אהבה על הילד, אך תמך בהצבת גבולות בצורה נוקשה. לשיטתו, אם הילד אינו רוצה לאכול – שיישאר רעב ואין לנסות לשכנע אותו, והאמין כי באמצעות פליק ביד או בישבן ניתן לאכוף משמעת. לטענתו, הילד למד כך על חוסר שביעות ההורה.
האג'נדה: לאהוב, אך להציב גבולות נוקשים.
על הגורו: ד"ר פ. דודסון נולד ב-1924 בבולטימור והיה פסיכולוג קליני ומחנך אמריקני. הוא היה שותף להקמת רשת בתי ספר וכתב מספר ספרי חינוך, הידוע שבהם הוא: "המקצוע: הורים" (“How to Parent”). הוא התחתן פעמיים, והיה אב לשלושה ילדים מנישואיו הראשונים. נפטר בשנת 1993, כשהיה בן 69, ממחלת לב.
איפה למדנו ממנו? ד"ר דודסון פירסם שמונה ספרים, המצליחים שבהם היו, כאמור, "המקצוע: הורים", וכן "המקצוע: אב".
שנות השמונים: ד"ר מרים סטופארד
ברב המכר שלה "הטיפול בתינוק ובילד", מספקת ד"ר מרים סטופארד מדריך להורים עם עצות פשוטות וענייניות לטיפול יומיומי ולטיפוח בריאותו הפיזית והנפשית של ילדם. היא עוסקת בשגרת היומיום, כמו רחיצת תינוקות, שיטות האכלה וכינון הרגלי שינה קבועים, תופעות ילדות רווחות כגון פחדי לילה, וגם נושאים ייחודיים, כמו טיפול בליקויים ומחלות.
בין העצות של סטופארד: חבקו את התינוק כדי להעניק לו תחושת ביטחון; בכדי לעזור לתינוק להירדם עצמאית, כנסו לחדרו אחרי דקה של בכי, לא יותר, והרגיעו אותו בליטוף עד שיירגע. "תינוק לא מאמנים", היא אומרת, "אל תשאירו אותו לבכות". סטופארד גם תומכת בגישה האומרת שיש לתת לתינוק לישון ככל שיחפוץ, מבלי להעירו.
האג'נדה: הידע הרפואי שיש לנו צריך להנחות אותנו כיצד לנהוג עם הילדים.
על הגורו: ד"ר מרים סטופארד נולדה באנגליה בשנת 1937. היא רופאת ילדים, סופרת, מגישת טלוויזיה ובעלת טור עצות בעיתון "דיילי מירור" הבריטי. היא התפרסמה בשנות השמונים כרופאה המתארחת בתכניות טלוויזיה באופן קבוע. ד"ר סטופארד התחתנה פעמיים, אמא לשני בנים ביולוגיים ולארבעה ילדים חורגים, וסבתא לאחד עשר נכדים.
איפה למדנו ממנה? ד"ר סטופארד פעילה עד היום, היא פרסמה מעל לשמונים ספרים ומכרה מעל ל-25 מיליון עותקים מהם, ביניהם: הטיפול בתינוק ובילד: המדריך השלם מן הלידה ועד סוף הגן, המדריך לבריאות הילד ו-הריון מושלם: המדריך השלם לעיבור, הריון ולידה. יש לה אתר רשמי, בו ניתן למצוא קטעי וידאו שלה ועצות בנושאים שונים. כמו כן, הופיעה בתפקיד עצמה במספר סדרות טלוויזיה, וכאמור, בעלת טור קבוע בעיתון "דיילי מירור".
שנות התשעים: פנלופה ליץ'
ספרה המפורסם ביותר של ליץ' הוא "התינוק והילד – מדריך להורים". בספר ישנה התייחסות לחמישה שלבי התפתחות של הילד עד גיל חמש, והקו המנחה לאורך כל הספר הוא כיצד לגרום לילד לשמוח. ליץ' רואה לנגד עיניה את רווחת התינוק וגם את רווחת ההורה. אחת הדוגמאות לכך היא עצתה למקרה בו התינוק בוכה ללא הפסק, וההורה אינו מצליח להרגיע אותו. במקרה זה, מציעה ליץ', כדאי שההורה ייקח הפסקה קצרה, יעביר אותו לבן הזוג ויתקלח. לשיטתה, הורה רגוע ושמח הוא תנאי הכרחי לילד רגוע ושמח. ליץ' מתנגדת נחרצות לענישה גופנית של ילדים ואף פעלה לחקיקת חוקים בנושא במספר מדינות אירופאיות.
האג'נדה: ככל שילדך שמח יותר – תהנה גם אתה יותר מהזמן איתו, ולהיפך.
על הגורו: ד"ר פנלופה ליץ' נולדה בשנת 1937. היא פסיכולוגית ומרצה בנושאי התפתחות ילדים, נשואה ואם לשני ילדים.
איפה למדנו ממנה? ד"ר ליץ' פעילה גם היום ופרט למדריך המפורסם שלה, פרסמה עוד שני ספרים: "הורים מ-א' עד ת'" ו"החודשים הראשונים". היא השתתפה בתכנית הטלוויזיה "Your baby and child", וכן התראיינה לתכניות טלוויזיה שונות.
שנות האלפיים: טרייסי הוג "הלוחשת לתינוקות"
טרייסי הוג בעצם מספקת להורים מדריכים מעשיים להכרת ילדם מהרגע שהוא מגיע הביתה מבית החולים. לטענתה, כל תינוק שנולד הוא אדם אחר, ואין שיטה אחת שמתאימה לכולם. היא מבחינה בין חמישה סוגי תינוקות, ומפנה את ההורים לדרכי התמודדות בהתאם לסוג התינוק ולגילו. למרות שהוג מתווה דרך, היא כל הזמן מזכירה להורה כי קודם כל עליו להקשיב לתינוק, לנסות להבין אותו – ורק אז לפעול. אין שיטה שמתאימה לכל התינוקות, ועבור כל תינוק על ההורה להחליט איך לנהוג על פי מה שמתאים (הן לתינוק והן להורה).
האג'נדה: תינוקכם הוא אדם נפרד. הקשיבו לו וכבדו אותו.
על הגורו: טרייסי הוג הוכשרה כאחות באנגליה והתמחתה בטיפול ביולדות וביילודים. היא טיפלה ביותר מ-5,000 תינוקות, ביניהם ילדי מפורסמים כמו ג'ודי פוסטר וסינדי קרופורד. כינויה "הלוחשת לתינוקות" ניתן לה בעקבות אמא שצפתה בה מרגיעה את תינוקה, ונזכרה בסרט "הלוחש לסוסים". לאחר פרסומה, עברה ללוס אנג'לס. הוג התגרשה פעמיים, והיתה אם לשתי בנות. בשנת 2004, כשהייתה בת 44, הלכה לעולמה לאחר כמה שנים בהן נלחמה במחלת הסרטן.
איפה למדנו ממנה? הוג פרסמה שלושה ספרים: "סודותיה של הלוחשת לתינוקות", "סודותיה של הלוחשת לפעוטות" ו"הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות". כמו כן, היתה לה תכנית טלוויזיה משלה בה עזרה לזוגות בפתרון בעיות בגידול ילדיהם.
"כל הורה צריך לקחת את מה שמתאים לו"
"צריכים להבין שהטרנד של ספרי הורות החל מאמצע המאה ה-20. זה לא היה קיים קודם", אומרת מיכל דליות. "כל הנושא של הבנת הפסיכולוגיה של הילד עלה לאחר שאנשים החלו להבין שיש בעיה בצורת החינוך. ד"ר ספוק היה רופא ילדים, שלמד גם פסיכולוגיה. כשהוא כתב את הספר, הוא ערער את האמונות שהיו עד אז. הוא זה שאמר לראשונה 'בואו נחוש את הילד, לא נעשה את מה שהשכנים אמרו לנו לעשות'. עד אז גידלו ילדים בתוקפנות. הוא אמר שיש לשאוף לסדר, אך גם לתת לילד מרחב. ספוק התחיל את הטרנד בו פסיכולוגים הדריכו הורים כיצד לגדל את ילדיהם. ספוק הוא גם הראשון שאמר שצריך לראות את הילד כבנאדם. לא לתת לו לבכות, אבל לא לרוץ על כל בכי. לא להתאים את הילד לסדר יום המשפחתי, אבל כן לשאוף לסדר יום כלשהו".
"כל אלו שבאו אחרי ד"ר ספוק, בעצם המשיכו את מה שהוא התחיל. ליץ' גם היא פסיכולוגית, ומגיעה ממקום של תיאוריה, והבנת שלבי התפתחות של הילד. סטופארד היא רופאת ילדים, ולכן נותנת עצות ממוקדות, ללא דרך של פסיכולוגית סדורה. טרייסי הוג, לעומתם, מגיעה מהפרקטיקה, ואומרת 'ניסיתי את זה על 5,000 תינוקות, וזה עובד'.
"העצות של ד"ר ספוק, או כל אחת מהאוטוריטות האחרות, יכולות להראות לנו מיושנות היום, אבל קשה להעביר ביקורת על מה שהם כתבו. צריך לזכור, שהספרים שהם כתבו התאימו לזמן שבו הם נכתבו, ולמקום ממנו הסופרים הגיעו.
"הצורך באוטוריטות, בספרי הדרכה, הוא משהו שהביא איתו העולם המודרני. בעבר, כשכל המשפחה גרה ביחד, אמהות צעירות קיבלו עזרה והכוונה צמודה מאמן או מאחיותיהן הגדולות. בימינו, כשהתא המשפחתי מצטמצם, והמשפחה גרה רחוק במקרים רבים, ההורים פונים לספרי הדרכה בכדי לקבל את התשובות המיידיות שהם צריכים".
דליות ממליצה על ספר נוסף, "המדריך לתינוקות מאושרים", של ג'ינה פורד. "פורד, בדומה לטרייסי הוג, היא אחות בריטית, ועל כן מגיעה מהפרקטיקה ויכולה להגיד מה בדרך כלל עובד עם תינוקות ומה לא. הספר של פורד מזכיר במידת מה את 'הלוחשת'. הוא מעין 'ספר הפעלה', בעיקר לחצי השנה הראשונה של חיי התינוק. זהו ספר עדכני, המתאים להורים המעוניינים להתאים את הילדים לסדר היום של המבוגרים, אבל גם להיות קשובים לילד.
"בכל מקרה, ולכל ספר שנבחר להסתמך עליו, צריך לשים לב לכך שאנשים כותבים את דעתם, ואנחנו אלו שהופכים את זה לתורה מסיני. צריך לזכור שהסופר כותב רעיונות, מחשבות והמלצות, וכך גם צריך לקבל אותם. כל הורה צריך לשאול את עצמו מה מתאים לי ומה לא. וצריך לזכור שאנחנו עוסקים פה בפסיכולוגיה וגם היא משתנה, וכל להיות שעצה שתינתן היום, אולי לא תראה מתאימה מחר".
>> חיטוט באף וכיסית ציפורניים: איך גומלים ילדים מהרגלים מגונים?