הגעתי לעלם מיד לאחר חזרתי לישראל, לאחר 11 שנים בהן חייתי בארה"ב ועסקתי בחינוך בלתי פורמאלי, בפיתוח וניהול שבט צופים ישראלי בפלורידה ובעבודה עם בני נוער שהיו בני טובים. חזרתי לארץ כשביתי התגייסה לשנת שירות בצופים ואז לצה"ל. מאוחר יותר גיליתי שזו לא הדרך הטבעית והברורה של כל נער ונערה במדינה ישראל.
היה לי ברור שאני רוצה להמשיך בעבודתי עם בני נוער. חלמתי לתרום מניסיוני בהתנדבות עם נוער ולאתגר את עצמי בהתמודדות במקומות שאוכל להרגיש עצמי משמעותית. עלם מסייעת לבני נוער מכל רצף הסיכון, אך בפרויקט שאליו הצטרפתי פגשתי צעירים וצעירות במצבים עליהם קראתי רק בספרים או ראיתי בסרטים.
המודעות לחומרת המצב של צעירים אלו בכל הקשור לחיים ברחוב, להתמכרויות, לאלימות ולזנות - העלתה בי הרבה מחשבות ותהיות על הסיבות להבדלים בין צעירים בסיכון גבוה לצעירים מרקע נורמטיביים. הגעתי למסקנה כי הכל מתחיל ומבוסס על הבית שגדלים בו, על היחס, החום, החיזוקים והנוכחות של מבוגר מיטיב בחייהם. אף אחד מהנערים אותם פגשתי בפרויקט לא קיבל חום, אהבה או חיבוק בחייו, וידעתי שמקומי הוא להיות פה בשבילם ולתת את המעט שאני יכולה: אוזן קשבת, קבלה ללא שיפוטיות, חיבוק ולהיות המישהו הזה בעולם שיילחם עבורם, יעזור להם לבנות את ביטחונם העצמי, יכיל את הקשיים ויסייע להם.
במסגרת ההתנדבות בפרויקט "מישהו לרוץ איתו" של עלם אני מסייעת לצעירים חסרי בית ומכורים בכך שאני מעניקה להם ליווי אישי, חניכה, אוזן קשבת ומעטפת פיזית ונפשית. כל עולמי עוסק בהתנדבות.
כשמסתובבים ברחוב קשה להבחין בהם
יום עם צעיר או צעירה ב"מישהו לרוץ איתו" כולל קודם כל את הדברים היומיומיים והפשוטים, כמו ללכת איתם לקופת חולים, לביטוח לאומי, לראיון בהוסטל. אך היום גם כולל דברים שהם לא טריוויאליים בבית הממוצע כגון לבקר אותם בבית הסוהר או במכוני הגמילה וללוות אותם להפלות, לידות וכדומה.
כשהתחלתי להתנדב בעלם ב"מישהו לרוץ איתו" שמעתי בפעם הראשונה את המושג "שקופים". זהו מושג חזק, המתאר כל כך נכון את הצעירים והצעירות הללו. כשמסתובבים ברחוב קשה להבחין בהם, או ליתר דיוק, עין שלא מכירה מקרוב את סיפור חייהם ואת דרכם לשרוד, לעולם לא תבחין בשקופים, מכיוון שהם נראים כמו כל צעיר נורמטיבי שאנחנו מכירים.
אחד הסיפורים המשמעותיים ביותר בהם יצא לי ללוות הוא של צעירה שחיה ברחוב, בזנות, ונכנסה להריון. יחד ניגשנו לוועדה להפסקת הריון כשהיא הייתה בשלב מאד מתקדם ובסופו של דבר הייתי איתה בחדר לידה, רגע לפני שלקחו ממנה את התינוק. להיות עם ובשביל הצעירה בצומת משמעותי וקשה בחייה – זו ההצלחה שלי. הצלחה בשבילי היא לדעת שנער במצב קשה זוכר את השם שלי, מגיע במיוחד ליום שבו אני במשמרת ורוצה לשבת ולשוחח איתי או מאפשר לי לחבוש לו פצע ולבחור איתו את הבגדים שילבש. זאת הצלחה כי זה כמו פעילות בבית רגיל, אבל עם אוכלוסיה כל כך מורכבת,מובסת. צעיר שזוכר שראו אותו, שהקשיבו לו – זו ההצלחה שלי, שלנו.
היום אני אחרי שבע שנים של חיבוקים, שיחות, הבנה וקבלה לא שיפוטיים, הקשבה ובעיקר הימצאות שם בשבילם. אני משכילה לדעת שהנוכחות של דמות קבועה, משמעותית ולא שיפוטית בחיים שלהם, היא זו שתהווה את השינוי בחייהם, תסייע להם בבניית האמון בבני אדם ובממסד, ובעיקר בידיעה שיש מי שרואה אותם ומאמין בהם.
לאורך השנים, היו מקרים רבים של צעירים שהנוכחות של דמות מאמינה ותומכת הביאה לשינוי משמעותי ומיטיב בחייהם
אחד מהם הוא של צעירה שהגיעה אלינו בגיל 18, אחרי שנים רבות של פגיעות פיזיות ונפשיות, חיים ברחוב והישרדות היומיומית. ביחד הצלחנו לסייע לה בבניית ההבנה בנוגע למה היא הייתה רוצה לעשות בחייה. היא מאוד רצתה להיות שוטרת ולעשות צדק בעולם, ועל כן נדרשה להגיע מרקע של שירות צבאי או שירות לאומי. עזרתי לה להגיע לשירות לאומי, ובתחילה היא חשבה שלא תצליח לסיים את השירות בשל הקושי לשרוד מסגרות. והנה, מצאנו את עצמנו אחרי שנתיים של ליווי צמוד וסיוע בבניית אמון עצמי כשהיא סיימה בהצלחה את השירות הלאומי ואף בקשה להישאר לעבוד במקום בו שירתה. מבחינתה היא נגעה בכוכב שמעולם לא חלמה שתוכל לגעת בו. הליווי האישי שלנו עזר לה ותמך בה והיא הוכיחה לעצמה שהיא יכולה, תוך סיפוק וגאווה.
בשנה האחרונה "מישהו לרוץ איתו" הפך להיות מענה שנותן גם פתרונות לינה ושיקום למי שצריך ומתאים לקריטריונים של דר רחוב. אנחנו נמצאים שם עם הצעירים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, עובדים ומתנדבים. אנחנו מאמינים ותומכים בהם, קשובים להם ומנסים לסייע להם לבנות דרך לחיים עצמאיים ונכונים, לפתח כישורי חיים ואמונה ביכולות שלהם לחיות חיים נורמטיביים וטובים.
כאמא לשלושה ילדים, אני לוקחת מההתנדבות פרספקטיבה נוספת לחיים, לומדת מחדש מה זה אושר בהיבטים משמעותיים, לומדת מה זה בית. אני לומדת להבין שמשפטים טריוויאליים כמו "אני מאמינה בך וגאה בך" מקבלים נופך חזק יותר, כמה הם לא מובנים מאליו כמו שהם מובנים לילדים שלי.
למדתי בשבע השנים האחרונות שהנתינה היא הקבלה הכי גדולה
למדתי מחדש כמה חיבוק, מילה טובה ומבט מחויך משמעותיים בחיי צעיר או צעירה שמעולם לא זכו לכך. אני מרגישה מבורכת במה שזכיתי לו בחיי, בדברים הקטנים , באהבה שקיבלתי, בזו שיכלתי להעניק לילדיי ואהוביי ובעובדה שיש לי בית.
בימים אלו מתקיים קמפיין ההתרמה השנתי של עמותת עלם, אשר השנה מוקדש לעבודת הרחוב בעלם ולתופעות הקשות שאנו פוגשים. צוותי ניידות הלילה של עלם מגיעים אל בני הנוער והצעירים בלילות למקומות בהם הם נמצאים (ברחובות, בגנים ציבוריים, בכיכרות, במרכזי בילוי, במגרשי ספורט, במקומות מסתור ועוד), ומסייעים לבני הנוער בהתמודדות עם המצוקות השונות. לתרומות היכנסו לאפליקציית ביט ולחצו עלם, או באתר: https://elem.ln.fixdigital.co.il/elem/