רבים מאיתנו מכירים את הקושי ההורי כשהילד שלנו לא קובע עם חברים, כשהילדה לא אוהבת מפגשים חברתיים ומעדיפה לבד, כשהמתבגר שלנו מסתגר בחדרו עם מינימום גיחות לאוויר העולם, כשהמתבגרת מסרבת לשאול בעצמה את איש המקצוע אפילו שאלות בסיסיות.
האם כל אלו מצביעים בהכרח על בעיה? – ממש לא. האם יתכן שיש בעיה? – בהחלט כן.
כיצד נדע? איך מזהים בין התפתחות אישית-חברתית תואמת גיל – או האם המתבגרים שלנו מפתחים התנהגויות שמצריכות מעקב ותשומת לב? בדיוק לשם כך פותח שאלון לייבוביץ' LSAS (Leibowitz social anxiety scale) . השאלון הוא כלי הערכה קליני לחרדה חברתית, באמצעותו ניתן לכמת ולמדוד את רמת החרדה ממצבים חברתיים – בדיוק בכדי לדעת האם מדובר ברמת חרדה סבירה וטבעית, או האם מדובר במצב המעיד על בעיה הדורשת התערבות.
מה זו בכלל חרדה חברתית?
פחד, דאגה, וחששות – יש לכולנו. כולנו חווים התרגשות, אי נוחות ואף סערות בסיטואציות חברתיות שונות. הבעיה מתעוררת כאשר הפחד איננו מידתי וכשאנחנו מפרשים סיטואציה חברתית כאיום, גם כשהיא איננה אמורה לאיים. חרדה חברתית, כשמה כן היא: פחד בלתי סביר או דאגה לא סבירה ממגוון של מצבים חברתיים. לעתים החרדה משתקת אותנו ואנו מתקשים לתפקד. ככל שהחרדה מפריעה יותר למהלך התקין של חיינו, כשהיא גורמת לנו להימנע מסיטואציות חברתיות ולבחור בריחוק על פני התמודדות - היא פוגעת באיכות החיים שלנו ולכן מומלץ כמובן להתערב וללמוד כלים להתמודדות עם החרדה והשלכותיה, ויפה שעה אחת קודם.
אז מה עושים?
ראשית, מומלץ לענות על שאלון לייבוביץ' – לאבחון עצמי המותאם לנוער. כדי ללמוד על המצב לאשורו - חשוב לתת לילד/נער/ה למלא בעצמו את השאלון – ולא לנסות להעריך את מצבו עבורו. הסקלה בשאלון כוללת 2 עמודות: חרדה והימנעות. לגבי כל מצב/ אירוע שמוצג בשאלון יש לדרג הן את מידת הפחד והחרדה, והן את התדירות בה נמנעים מהמצב. בסיום, יש לחבר את הנקודות מ 2 העמודות, על מנת לקבל תוצאה מספרית עמה מפענחים את תוצאות השאלון.
התנסות בשאלון: האם את/ה חדש פחד וחרדה במצבים הבאים?
התוצאות המתקבלות בסיום השאלון:
0-55: ללא חרדה חברתית:
אין צורך בהתערבות.
55-65: חרדה חברתית קלה:
מומלץ "לאמן את השריר החברתי" באמצעות התנסויות חיוביות במצבים חברתיים.
66-80: חרדה חברתית בולטת:
נראה כי החרדה נוכחת ועלולה להשתלט על התפקוד ועל החוייה היומיומית. קיימת הימנעות ממפגשים ומצבים המעוררים את החרדה. חבל לצמצם כך את החיים – מומלץ לפנות לטיפול ו/או קבוצות חברתיות בכדי "לאמן את השריר החברתי" בסביבה תומכת ומוגנת, על מנת להפחית את רמת החרדה ולחזור למסלול חיים תקין ומהנה.
81-95: חרדה חברתית קשה:
נראה כי החרדה החברתית פוגעת באיכות החיים באופן משמעותי וגורף, קיימת הימנעות והתרחקות ממעגלי החיים. הטיפול בחרדה חברתית הוא נגיש, והוא יכול להיות קצר יחסית, פשוט ואף חווייתי.
אין טעם להמשיך לסבול, פנו לעזרה – לגופים מקצועיים.
מעל 95 – חרדה חברתית קשה מאוד:
החרדה השתלטה על כל תחומי החיים ועלולה להיות מלווה בדיכאון. דיכאון מחייב התערבות וטיפול. זה עניין רציני – זה הזמן לפנות לטיפול ולא להמתין. חרדה ודיכאון אינם עוברים מעצמם. בשלב זה מומלץ גם לפנות לרופא המשפחה, או לפסיכיאטר בקופ״ח ולבקש עזרה תרופתית. ניתן לטפל בהצלחה בחרדה, באופן פרטני ו/או קבוצתי ולהחזיר את השליטה לחייך.
אז מה עושים עכשיו?
החרדה החברתית היא השכיחה מבין החרדות של העת המודרנית, ועם זאת – החדשות הטובות הן שהיא לחלוטין ברת טיפול, ואפילו קצר טווח, שיכול להיות ממש בגדר משנה חיים.
קיימות גישות שונות וטיפולים שונים המסייעים לחרדה חברתית. ניתן לטפל בחרדה חברתית באופן פרטני או קבוצתי, ובמידת הצורך ניתן ואף מומלץ לשלב בין השניים. כך או כך - כל המחקרים מראים כי יש חשיבות עצומה במתן מענה בגיל צעיר ככל הניתן.
הקבוצות החברתיות של עמותת רקפת נולדו מתוך ההבנה כי כדי להתמודד עם אתגרים וקשיים חברתיים – יש לפעול בזירות החברתיות, וכי הדרך לחיזוק ולפיתוח ביטחון ומיומנויות חיברות היא דווקא – ביחד. בקבוצות. "אימון השריר החברתי" ברמה קבוצתית – הוא חשוב מאין כמוהו, וכל המחקרים בנושא החרדה החברתית שמים דגש על חשיבות החשיפה החברתית. נראה כי אין מנוס מהתמודדות עם הדבר ממנו הנער חושש מכול – להיות נוכח במצב חברתי ולכן לקיחת חלק במפגשים חבריים עם קבוצת השווים הינה קריטית בתהליך.
כמובן חשוב שבקבוצות תיעשה החשיפה באופן הדרגתי ומונחה, במרחב חברתי מצומצם ולא שיפוטי. ההנחיה נעשית על ידי מנחה מיומן ומנוסה.
לסיכום, חשוב לדעת כי ניתן לטפל בחרדה חברתית, קיימים כלים יעילים מאוד. אין טעם לסבול ולצמצם את החיים , ניתן לאמן את השריר החברתי ולהתחיל לפרוח. השלב הראשון – הוא תמיד האבחון... אז.. בהצלחה עם השאלון
הכותבת: היא מטפלת קוגניטיבית התנהגותית LI-CBT' מנהלת מחוז מרכז בעמותת רקפת