המחקר, שנערך באוניברסיטת יוסטון ואילינוי ופורסם בכתב העת המקצועי לחקר האישיות, השתמש במידע שנאסף מ-377 אלף תלמידי תיכון, ומצא שאותה אינטליגנציה גבוהה ותכונות אופי מובהקות של הבכורים אינן מופיעות באחוזים מספקים שמוכיחים את הטענות שגדלנו עליהן. ההפרשים, אם היו כאלה, היו זניחים לחלוטין ולא רלוונטיים למחקר בסדר גודל שכזה. ״אנשים מאמינים שהבכורים חולקים את אותה קבוצת תכונות״, אומרת ראש צוות החוקרים, הפסיכולוגית רודיקה דמיין, ״אך נתונים אלה הגיעו ממחקרים קטנים בהרבה. אנחנו רצינו לבדוק אם הסברה נכונה, ואולי בכלל ההורים הם אלה שמצפים לראות את התכונות הללו מתממשות, כך שהביטוי מופיע כנבואה שמגשימה את עצמה״.
על מנת לבחון את הנושא לעומק חברה דמיין לפסיכולוג ברנט רוברטס, והשניים העריכו את מנת המשכל ותכונות האישיות של כל המשתתפים על פי הנתונים שקיבלו, ואז שיקללו לתוך הנתונים משתנים כמו רקע סוציו-אקונומי ומספר האחים בתוך המשפחה. עוד אופן שבו המחקר החדש מדוייק ומשמעותי יותר ממחקרי העבר הוא צורת המחקר בה העריכו החוקרים את סוג האישיות של המשתתפים: במקום לבקש מהם או מהוריהם לתאר את הנערים והנערות, דרך שלתוכה נכנסות לא מעט אמונות ותיאוריות קדומות ולאו דווקא רלוונטיות, הם יצרו כמה שאלות כביכול לא קשורות שבעזרתן הגדירו בעצמם את רמת הביטחון העצמי והמוחצנות. ״הבכורים נחשבים יותר אחראיים, ובבתים רבים הם אכן כאלה רק כי הם מבוגרים יותר מהאחים הצעירים, שמפאת גילם אכן פרועים יותר״, מסבירה דמיין. ״כך גם לגבי התאוריה שהקטנים יותר נהנתנים, כמובן שיהיו יותר מלאי חיים וחיוביים יחסית לאחים הגדולים״.
דמיין מציעה להורים לקחת את המחקר בחשבון כשהם מניחים הנחות ומגדלים ילדים על פי הנחות יסוד לא לגמרי מוצדקות. ״צריך לזכור שהאישיות מתפתחת עם השנים״, היא אומרת. ״השינוי מגיע מבפנים עם הגיל, לא נולד לפי סדר הלידה. בלי לשים לב הורים נוטים להפנות את מסלולו של הבכור מעולם האמנות, למשל, או שהם משקיעים פחות בילד השני ובחינוכו כי הם מניחים שהוא לא נולד לאקדמיה. החוויות של ילד והמידע הגנטי שהוא נושא הם בעלי החשיבות בעיצוב האדם שיהיה״.