אחת השאלות שאני שואל מתבגרים במפגשים שלי איתם היא "איך בן יודע אם בת רוצה להתנשק איתו?". לרוב אני מקבל את אותן 3 תשובות (גם מבנים וגם מבנות):
1. היא הסתכלה עלי.
2. הזרמתי אותה.
3. היא לא אמרה לא.
לא מזמן שאלתי קבוצת בנות בנוכחות הבנים "למי קרה שהיא ראתה במסיבה בן ובת מתגפפים ואמרה לעצמה שהיא לא בטוחה שהבת באמת רוצה להיות שם?" רובן הצביעו. הבנים היו נבוכים. אחד מהם סיפר לי מאוחר יותר שגרמתי לו להרגיש רגשות אשמה כי פתאום הוא לא בטוח שכל הבנות שהוא התנשק איתן רצו את זה.
במפגש אחר ביקשה אחת הנערות טיפ לבנות שגופן משתתק בבהלה כשבן נצמד אליהן. הבן מפרשת את זה כסימן להמשיך במעשיו.
כל הפרקטיקות האלה לקוחות מסדרות טלוויזיה, שירים, פרסומות, פורנו והשיח החברתי והציבורי הקיים כלפי נשים. מה שהורים יכולים לעשות כדי למנוע מקרי אונס זה לא לנעול את הבנות שלהם בבית כדי שלא יאנסו אלא לגדל בנים שהם לא אנסים.
שנאת נשים, שלעיתים קרובות אופיינית לאנסים, מתחילה בילדות המוקדמת בבתים שבהם דמות אב סמכותית ודמות אם כנועה. בנים שגדלים בבתים בהם היחסים בין ההורים הם שוויוניים מפתחים יחס שוויוני גם כלפי נשים אחרות שהם פוגשים בחייהם.
בניגוד לאמונה הרווחת, פמיניסטיות לא מאמינות שכל הגברים אנסים אבל אנסים כן מאמינים בכך. מחקרים הראו שגברים שאונסים נשים משוכנעים שכל הגברים האחרים שותפים לערכי שנאת הנשים שלהם ומתנהגים באותה צורה אלימה.
הסיכוי של בנים להפוך לאנסים הוא נמוך משמעותית בחברות אשר מקדמות שוויון בין המינים בתפקידים ציבוריים וחברתיים ובחברות בהן נשים לא מתוארות ככאלה שהמעמד שלהן נמוך יותר. הסיכוי של בנים להפוך לאנסים גבוה יותר כאשר הם גדלים בחברה אשר מאשימה את ההתנהגות או הלבוש של האישה כמעודדת תקיפה מינית ובחברות שלא מגנות ומענישות בחומרה אנסים.
תפיסתם של אנסים מעוצבת על ידי המדיה, הספרות והשיח החברתי אותו הם רואים כסימנים להתנהגות אלימה מינית וקבלה חברתית שלה. רק לאחרונה ראינו איך נגזרו על רונן ביטי, אביה של הזמרת עדי ביטי, עונש מגוחך של תשעה חודשי עבודות שירות במסגרת עסקת טיעון בה הואשם בהטרדה מינית ומעשים מגונים בשבע קטינות. ו"טובי בנינו" שחזרו בשנה שעברה מאיה נאפה התקבלו בשדה התעופה עם שמפניות.
רוצים לגדל גבר שמכבד נשים?
למדו אותו לכבד נשים – בלי בדיחות על בלונדיניות, בלי הערות סקסיסטיות ובעיקר היו דוגמא אישית ביחס מכבד ושוויוני לנשים בחייכם ובחייו.
למדו אותו על ההבדל בין רצון להסכמה – אין לך זכות לגעת באף אחת ולאף אחד אין זכות לגעת בך מבלי שביררת אם הם רוצים בכך. כשהדודה רוצה לתת לך חיבוק היא צריכה לבקש את רשותך. כשאתה רוצה לשחק עם מישהי תופסת אתה צריך לבקש את רשותה.
למדו אותם על אלכוהול – אלכוהול מוריד עקבות ועלול לגרום לך להתנהג כמו מטומטם. אתה לא עושה משהו עם מישהי אם היא שיכורה או אם אתה לא בטוח לחלוטין שהיא רוצה, שהיא לא שיכורה ושהיא לא חלשה חברתית. הדרך להיות בטוח זה להסתכל לה בעיניים ולשאול.
היעזרו במבחן האחות – ואם היו פונים/עושים ככה לאחותך?
למדו אותם שיחסי מין מקיימים עם פרטנר אחד, באינטימיות ולא מצלמים את זה
הצביעו על סימנים לתרבות האונס – פרסומות, שירים, סצנות בסדרות, התנסחויות בתקשורת ("יחסי מין" כשמדובר באונס).
למדו אותם לא לשתוק כשהם רואים מישהו או מישהי אחרת מנוצלים.
רן בראון, מנהל מכון "מתבגרים". עו"ס, יועץ ארגוני ומנחה קבוצות הורים. מנהל קהילת הורים בפייסבוק "להיות הורה רלוונטי"