הלמידה מרחוק שניכפתה עלינו לאחרונה, מציבה אתגרים ממשיים בפני הורים לילדים בכל הגילאים. רוב ההורים נדרשים להמשיך לעבוד (לעיתים מהבית) בזמן שילדיהם, בעיקר הצעירים יותר, זקוקים לנוכחות הורית ותיווך שדורשים גם סבלנות ופניות רגשית.
מעבר לקשיים הטכנולוגיים, הלמידה מרחוק מאתגרת את הילדים מבחינה מוטיבציונית כשרבים מהם מגלים מוטיבציה נמוכה או סרבנות להיכנס לשיעורים המקוונים ומציינים כי הם משתעממים, מתקשים להתרכז, או לא מבינים את מה שנלמד. בהיעדר קשר אישי ובלתי אמצעי בין המורה לתלמיד קשה יותר לשמור על רמת העניין של הילדים, לתת מענה לקשיים אינדיבידואליים של ילדים, ולעורר אותם לסקרנות ולמידה.
אנו רוצים להתייחס להיבטים הרגשיים והבין-אישיים של הלמידה מרחוק, ולא להיבטים הדידקטיים והחינוכיים. מנקודת מבט שלוקחת בחשבון את הצרכים הרגשיים של הילדים בתקופת הקורונה ישנם שני עקרונות שחשוב לשים להם לב:
1. אין דרך "נכונה" לכל הילדים
התקופה שאנחנו נמצאים בה מדגישה את השונות הרבה בין הילדים. נוכל לראות ילדים שמסתדרים טוב למדי עם למידה מרחוק, משתתפים בה, מלאי מוטיבציה וניכר בהם שהם מצליחים להתארגן היטב סביב סוג למידה שכזה. לעומתם נראה ילדים שמתקשים לשמור על הקשב, מתקשים להתארגן, חשים תסכול וכעס בעת הלמידה, לא מבינים את החומר הלימודי, לא מתקשרים עם הסביבה דרך המסך או מתביישים להופיע ולדבר מול מצלמה.
השוני בין הילדים נובע מכמה מאפיינים של הילדים: גיל הילד, יכולותיו הקוגניטיביות, יכולות הקשב והארגון של הילד, מאפייניו הרגשיים, הסבלנות שלו, עמדת ההורים ביחס לזום, ועוד. ישנם ילדים שזקוקים לקשר עין ומגע כדי להתארגן ללמידה, וישנם כאלה שלא. ישנם ילדים שעם תיווך הורי מצליחים להתארגן טוב יותר וישנם כאלה שדווקא פורחים מהעצמאות שניתנת להם.
2. מצבם הרגשי של הילדים - בראש סדר העדיפויות
בתקופה כזו שיקול המצב הרגשי צריך להיות מעל שיקולים לימודיים. התקופה הזאת מביאה איתה שינויים רבים בהרגלי החיים של הילדים וההורים. הילדים נפגשים פחות עם חברים, עושים פחות פעילות גופנית, נמצאים יותר במסכים, ולא מקבלים מספיק "איוורור" מהבית. יש להם זמן עודף עם אחיהם שלפעמים מכניס מתח, ובחלק מהבתים גם ההורים בלחץ כלכלי רגשי ותעסוקתי שלא מוסיף ליציבות. למעשה, הילדים איבדו רבים מהעוגנים שלהם, ונותרו עם עוגן אחד משמעותי שכעת הוא כמעט על תקן בלעדי – המשפחה.
כאשר אנחנו שמים דשג על שני עקרונות אלו, ניתן לגזור את ההמלצות הבאות להורים:
- מומלץ לקיים שיחה פתוחה עם כל ילד ולברר איך הוא מרגיש כעת בלימודים. אם ילד מעלה תסכול או קושי להסתגל ללמידה מרחוק מומלץ לחשוב על אימוץ חלקי של השיעורים בזום, או לוותר עליהם לגמרי, והשלמה של חלק מהחומר הלימודי עם ההורים, עם אחד האחים, עם מורה פרטי או בדרכים אחרות. אחת המשימות של ההורים היא לברור מה חשוב שהילד ילמד ומה פחות. יש ילדים שקל להם יותר לעשות משימות כתובות מספר הלימוד, ויש ילדים שקל להם יותר כשמסבירים להם בעל פה את החומר. התקופה דורשת הרבה גמישות, ורוב המורים מתחשבים בילדים והורים שהחליטו ללמוד בדרכים אחרות, ומאפשרים זאת. זיכרו שהמוטיבציה שמייצרת את הלמידה הכי משמעותית היא מוטיבציה פנימית שמונעת מסקרנות ופתיחות לעולם, ולא מדרישה חיצונית או כפייה. כשילד חש שמקשיבים לו ומכבדים את רצונותיו לגבי אופן הלמידה הוא יהיה פנוי ונכון יותר ללמוד ולהתפתח.
- חשוב ליצור לילדים זמנים של פעילות יצירתית, שהות בטבע, הקשבה למוסיקה, נגינה, ריקוד או כל דבר אחר שהם מתחברים אליו. למידה לא נעשית רק מספרים ואינה קשורה רק לחומר הלימוד. יש ערך רב לעירור הסקרנות בילדים למשל הקשבה משותפת לפודקאסט בנושאים שמרחיבים את הדעת, התעניינות וחקר על אומן, ספורטאי או מוסיקאי שהם אוהבים, למידה של תחום שמעניין אותם (חלל, קומיקס, כתיבה וכד׳).
- ישנה חשיבות גדולה וקריטית לאווירה הרגשית בבית. ילדים אינם פנויים ללמוד כשהם לחוצים, מוטרדים, משועממים ונירגנים. יש לשים לב לשינויים בהתנהגותם של הילדים: שינויים בתיאבון, קשיי שינה, מצב רוח לא טוב, שינוי ברמת האנרגיה, נטייה להתפרצויות, הסתגרות וכד'. לגבי כל ילד אפשר לחשוב אילו צרכים שלו אינם נענים כרגע ולנסות לתת לו את מה שנדרש כדי להרגיש טוב מבחינה רגשית - למשל: יותר זמן לפרוק אנרגיה בחוץ, יותר זמן עם ההורים, פחות זמן עם האחים, פעילות מסקרנת שתמנע שיעמום, פחות מסכים וכד'. גם אם הנושא הלימודי לא הולך כפי שתיכננתם חשוב לדעת להתגמש, להרפות, להקשיב לרחשי ליבם של הילדים ולשוחח בפתיחות. זאת אינה תקופה רגילה והיא דורשת ניסוי וטעיה ומציאת דרך המלך עבור כל ילד, כי לכל ילד ישנם מאפיינים וצרכים ייחודיים.
נזקים לימודיים אפשר לרוב לתקן ללא קושי, מה גם שכל המערכת החינוכית נמצאת בעיכוב בתקופה זו. לעומת זאת, הנזקים הרגשיים שמאפיינים תקופה זו הם משמעותיים הרבה יותר, ותשומת ליבנו כהורים צריכה להיות נתונה בראש ובראשונה למרחב זה. הרבה יותר קשה לתקן הידרדרות התפתחותית רגשית ותפקודית. לכן, לגבי למידה בזום - היו קשובים ראשית לצרכים הרגשיים של ילדכם, נסו לאפיין את הדרך הנכונה עבור כל אחד מהילדים, הפעילו שיקול דעת ומנגנוני סינון לגבי הדרישות הלימודיות שהמערכת החינוכית מציבה, הרחיבו את חשיפתם של הילדים לעולמות נוספים (לא לימודיים), ומקסמו את הזמן המשפחתי המשותף – זהו העוגן החשוב ביותר עבור הילדים בכל זמן (ובמיוחד כעת כשעוגנים אחרים נשמטים).
הכותבים הם אסנת גרתי וד"ר ניסים קונקי, פסיכולוגים קליניים המנהלים את מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה