איך ללמד את הילדים לדבר על רגשות?

כהורים לילדים בכל גיל, אחד הדברים המשמעותיים עבורנו הוא שהילדים שלנו יפנו אלינו כשהם נמצאים במצוקה רגשית, אך על מנת שזה יקרה, צריך לתת מקום לעולם הרגש ולקיים שיח על רגשות כבר מגיל צעיר. "בכל גיל צריך להתייחס לעולם הרגש, ככל שנתחיל בגיל יותר צעיר, יהיה לנו קל יותר בגיל ההתבגרות, ובכלל גם יותר בחיים", אומרת שרון צונץ, פסיכולוגית ילדים חינוכית מומחית.  

הסיטואציה הזו מוכרת להורים רבים, הילדים חוזרים מהמסגרות, וכשאנחנו שואלים אותם איך היה, אנו זוכים למילת סיכום בודדת: "בסדר", "כיף", והמבט שלהם מיד נודד בחזרה למסך. לעומתם, יש ילדים ששאלה אחת קטנה יכולה להוציא מהם מלל אינסופי, שלא ניתן לעצור אותו.

"זה מגיע מאותו מקום", אומרת שרון צונץ, "בשני המקרים הילדים לא קיבלו מענה רגשי. כל מה שהם צריכים זה להתייחס למה שהם מרגישים, ואז הילדים שלא מפסיקים לדבר יווסתו את עצמם, ואלו שמתנהלים כמו במנזר שתקנים יתחילו לדבר. הילדים רוצים שנזקק להם איך הם מרגישים, וחשוב שלפחות פעם ביום תהיה שיחה משמעותית בת כמה דקות, שבשיח תהיה בדיקה של הרגשות של הילדים, ושההורה באמת יתעניין בהם כי רק כך הם מבינים שהם חשובים". 

לדברי שרון צונץ, אפשר להתחיל שיח על רגשות עם הילדים כבר מרגע הלידה. "אפשר לדבר רגשות גם בלי לדבר או מבלי שיבינו, כמו למשל מרגע שחוזרים עם התינוק מחדר לידה, ומספרים לו על הבית שיגור בו, יש משהו בקול של ההורים שמעביר לו רגשות של רוגע, רוך והכלה. עבודה על זיהוי של רגשות היא ברובה דוגמא אישית והמללה".

כהורים, עלינו ללוות את הילדים בהתפתחותם בחמישה תחומים: התחום הקוגנטיבי, החברתי, הרגשי הפיזיולוגי והתחום המוסרי. "העבודה בתחום הרגשי היא גם עבודה בתחום המוסרי, כי הם נושקים זה לזה. יותר קל ללמד ילדים לזהות את הרגשות שלהם, להמליל, לשיים את הרגש שעומד מאחורי ההתנהגות, אם לא עושים את זה הם ימשיכו להתנהג את מה שהם מרגישים גם בגיל מבוגר, מבלי להיות מודעים ומבלי לתקשר את זה עם הצד השני, ויש לזה השלכות גם במקומות עבודה ובזוגיות. העבודה הזו צריכה להתחיל כבר מהגיל הרך, כשהילד צורח בגלל עייפות, להמליל לו את המצב, חשוב שההורה יגיב לזה ברוגע ושהוא עצמו יהיה מווסת מבחינה רגשית", אומרת צונץ.

בשפה העברית יש לפחות 30 מילים לתיאור רגשות, אך ביומיום אנחנו משתמשים במנעד מאוד מצומצם המונה כ-3-5 רגשות. אם אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו לדייק את המילים ולתאר מה הם מרגישים, כדאי שנתחיל בעצמנו להרחיב את היריעה. כשהסקאלה של תיאור הרגשות תהיה רחבה ונהיה מודעים לה, נוכל להעביר את הכלים הללו לילדינו ועל הדרך להימנע מהרבה בעיות התנהגות שהמוקד שלהן הוא העולם הרגשי של הילד.

באילו אמצעים אפשר להשתמש כדי לדבר על רגשות עם ילדים?
"שיח רגשי ישיר יותר קשה לאנשים מסוימים, לכן ניתן להשתמש בעזרים כמו משחקים, שיכולים לעורר דיון ולהעלות שאלות בנושא. אופציה אחרת היא ספרים שיספרו על כל מיני מצבים ואפשר לשאול את הילדים, 'מעניין איך הדמות הרגישה', 'מה אתה היית מרגיש' וכו'. תוכניות בטלוויזיה הן אפשרות נוספת, כמו למשל הסדרה "החיים הסודיים של בני 4", שמספרת על העולם הרגשי והחברתי של בני 4, ההורים יכולים לצפות בה עם הילדים, ולברר עם הילדים על מצבים שאיתן מתמודדים ילדי הסדרה".

לשחק את הרגש

אחד המשחקים לילדים שמעודדים שיח על רגשות, ומאפשרים התנסות בביטוי רגשות הוא המשחק :"מה אני מרגיש"? אותו יצרה מיכל לאופר רם, מפתחת משחקים וסדנאות לילדים ולהורים בנושאי ערכים, חשיבה חיובית, כלים לביטוי רגשות, כישורים חברתיים ועוד.

"כל המשחקים שיצרתי מעודדים שיחה על רגשות, ערכים ומסרים חיוביים, אבל 'מה אני מרגיש?' עוסק בזה באופן מובהק", אומרת לאופר רם, "המשחק מבוסס על משחק רביעיות, ללא מילים או תיאורים מילוליים. יש בו איורים מקוריים של סיטואציות רגשיות כמו לדוגמא איור של ילד שמצייר ולידו עומדת ילדה קטנה שמקשקשת על הציור שלו. זו סיטואציה שהילדים נותנים לה פרשנות משלהם. החלטתי לא לציין מה הילד מרגיש כדי לאפשר לילדים להביע את הרגש בעצמם. לכל הרביעיות יש צבע אחיד כדי שהם לא יציינו את הרביעיות עם הצבעים אלא יהיו חייבים לתאר את הסיטואציה הרגשית שאותה הם רואים".

בהוראות ניתן למצוא את השמות של כל הרגשות של הכרטיסים, והצעות להורים ולאנשי מקצוע ליצור שיח עם הילד, להעלות שאלות, ולתת דוגמאות אישיות. "הגיעו אליי אינסוף פידבקים מהורים ומאנשי חינוך על השיח שעורר המשחק עם הילדים. באחד הפורומים שהייתי, אם סיפרה לי שביתה עברה פגיעה מינית בגן, ובאמצעות המשחק הילדה נחשפה וסיפרה את מה שקרה לה. באחד מסניפי סטימצקי סיפרו לי על ילד בן שמונה שלא דיבר, והתחיל לדבר בעקבות המשחק. אני מאמינה מאוד בפשטות, וכך גם המשחק שייצרתי, הוא פשוט אבל מהווה כלי יעיל לדובב את הילדים ולאפשר להם להתבטא ולשתף מה הם מרגישים. בעיניי, בכלל חשוב להכניס אלמנט של משחק לשיח על רגשות".

לא רק הילדים צריכים לשתף 

כולנו מודעים לכך, שכדי לייצר חברה שוויונית, הדבר צריך להתחיל בחינוך לשיוויוניות אך בפועל יש מרחק בין הכוונה והאידיאל למציאות. כמו סיוע במטלות הבית, גם ניהול השיח הרגשי בבתים רבים משתנה בין בנים לבנות. "שיח רגשי חשוב בכל גיל ובכל מין, אך אנחנו מחנכים אחרת בנים ובנות. יש נטייה לשפה יותר רגשית עם בנות ופחות רגשית עם בנים. אחד המחקרים שנעשו בתחום מצא לדוגמא שאם אשר הולכת ברחוב עם בתה ושתיהן שומעות תינוק בוכה יעצרו וינסו לעזור, לעומת זאת כשהאם הולכת עם בנה, לא רק שלא תנסה לעזור, היא בכלל לא תציין את עניין הבכי. הדרך שבה אנו מחנכים מנציחה דורות שלא ידעו לתקשר ביניהם. לנשים השפה הרגשית יותר אינטואיטיבית והן נעזרות בה בזמן מצוקה, גברים לעומתן, לא לומדים את הכלי מספיק, וכך נוצרים בין שני המינים פערים".

עד כמה ההורה אמור בעצמו לשתף על רגשותיו, ואיפה הגבול אמור לעבור?
"הורים צריכים לספר מעולמם כדי לתרגל שריר של תקשורת, שיתוף והקשבה. זו הדרך שבה הילדים ילמדו לשתף ברגשות. לפעמים ההורים לא חוסכים מהילדים דרמה, כשהם מוצפים ברגשות של כעס או עצב, הכלל הוא שכאשר אתם 'מאוד' כועסים או עצובים וכו' כדאי להרגיע ולווסת לפני שמגיעים הילדים, כי הם לוקחים מאוד ללב כשרואים את ההורה במצוקה. כמובן שאפשר להיות עצובים לידם ואפילו להזיל דמעה, אבל בכי שקשה להרגיע וכניסה למצוקה של ההורה, מעוררת חרדה אצל ילדים, מה גם שאין להם את היכולת או הכוח לפתור את הבעיה".