עשר שנים אני אמא. עשר שנים, כל שנה יש דיונים על לוח החופשות. הורים ותיקים ממני ינידו את ראשם ויגידו עכשיו היא באה? זה ככה כבר עשרים שנה.
אז אולי הגיע הזמן להגיד עד כאן? להרים את נס המרד כאן ועכשיו בחופשת ל"ג בעומר שהוזזה לך בהניף מקלדת כאלו הייתה איזה סוג של פגישה לא מחייבת בין חברים. הזזה שהתעלמה במחי יד מאלפי עובדים במשק אשר כבר טרחו והכינו תכנית ולקחו יום חופש, אותו יום חופש שמזמן לא רלוונטי עבור אלפי משפחות בישראל, הזזת יום חופש שמייצג יותר מהכל את הניתוק הקיים בין מקבלי ההחלטות במשרד החינוך להורי ישראל. אז מה אם תכננתם תוכניות מישהו עשה טעות ואתם תשלמו את המחיר, ובכלל ממתי שואלים את ההורים על חופשים? או על משהו בכלל?
את ההזזה הסבירו בחשש לחילול שבת המוני, מה שהיה הגיוני אם באותה נשימה הייתה זזה הילולת רבי שמעון בר יוחאי אשר תצריך מעשרות אנשים לחלל שבת על מנת שהיא תקיים כסדרה, אבל זו מסתבר תקיים במועד.
ספרו לי עוד על חילול שבת ומערכת החינוך הממלכתית, כי מערכת החינוך כבר מזמן לא חילונית.
בכל הדיווחים על הזזת ימי החופשה לא ראיתי ולא התייחסות אחת אלינו, ההורים העובדים, אלו שמנסים להרים את הראש בפער הבלתי נתפס שבין ימי החופשה של הילדים לשוק העבודה. בכל הדיווחים לא הייתה התייחסות אחת לעבודה שכבר שנים החג כבר לא מה שהיה, וכל הורה עם יותר מילד אחד יספר כי יש לו שבוע שלם בו נקבעות פגישות יחד עם תיאומי מדורות הילדים, שבוע בו כבר מזמן לא מדברים על הסיבה שמדליקים מדורות, אלא עסוקים במי מביא מה ואיזה הפעלה נזמין השנה לילדים וכמה (שוב) זה יעלה לנו. והילדים? הם הפלא ופלא מגיעים גם יום לאחר המדורה לגן ולבית הספר, בלי שום קשר לחג עצמו ובכלל משהו טרח לשים לב שעדיין יש רוב חילוני בישראל שלא ממש שומר את השבת גם ככה, ושלמערכת החינוך יש חלק שלם שקוראים לו ממלכתי ולא ממלכתי דתי? אז למה להזיז? כי ככה ביקשו.
עשר שנים שאני רואה ושומעת נציגי ההורים השונים מנהלים "דיונים" עם שרי חינוך, עשר שנים שאני רואה יוזמות הורים מהשטח שקמות, ונופלות, ואנשים שפשוט הרימו ידיים. לא משנה כמה וועדות קמו בשישים ושמונה שנים האחרונות, שום דבר לא ממש השתנה. בואו נגיד את האמת לאף אחד במדינת ישראל אין אומץ להתמודד עם האמת המרה.
שרי החינוך לדורותיהם מפחדים להתמודד עם הענקים הנקראים ארגוני המורים, ראשי ארגוני המורים מפחדים על תפקידים אל מול קהל המורים אשר ימי החופשה עבורם מהווה אוויר לנשימה ופיצוי על מעמד שחוק ותנאי עבודה שמזמן היה צריך לתקן.
וארגוני ההורים? כבר שנים שאין להורים ייצוג אמיתי, כזה שלא פוחד לעמוד על הרגליים האחוריות, כזה שסוחף אחריו את כלל ההורים, כזה שיש לו גב. לצערי גם הארגון החדש נבלע בין פוליטיקה מקומית לממלכתיות יתר, גם הוא על פניו וכמו קודמיו לא הצליח לאחד סביבו את כלל ערי ישראל, ולא הצליח לייצר לעצמו גב ומעמד אל מול משרד החינוך או בעברית – הם לא ממש עומדים על הרגלים האחוריות אולי כי ברור לכולם שאין להם ממש גב.
מספיק עם הפלסטרים
ואני אומרת הגיע הזמן לעשות שינוי אמיתי. לא פלסטרים כמו הצעות להורדת האיסרו חגים, או הוספת יום חופש אחד לימי החופשה במשק. הגיע הזמן שאנחנו קהילת ההורים נפסיק לפחד, נדע שנשלם מחיר לא פשוט, ופעם אחת נודיע שאנחנו משביתים את המשק, כי איך שלא תסתכלו על זה, אם כלל הורי ישראל לא ישלחו את ילדהם כפי שתוכננה חופשת ל"ג בעומר ולא יגיעו לעבודה – המשק יושבת לא על ידי ועד עובדים כזה או אחר אלא בידי אלו שמשלמים את מחיר הפחדנות.
הגיע הזמן להפסיק לפחד ולהתחיל לעשות שינוי אמיתי. הגיע הזמן שנפסיק לחשוש מארגוני המורים, ונציגהם יפסיקו לחשוש מאלו שבוחרים אותם. חיבור משולש של הורים – מורים – ממשלה יוביל את השינוי. אבל זה לא יקרה לעולם אם לא נקום אנחנו, הורי ישראל ונגיד עד כאן. נצביע בשטח ונפסיק לקטר ברחבי הרשתות החברתיות ובווצאפ ונחכה שמשהו יעשה בשבילנו את העבודה. כי כמו שמלמדים את הילדים בגן – אם אין אני לי מי לי.
אז שובתים?
טלי בריל לא לבד: הצטרפו לקמפיין: תנו חופש להורים מהחופשה
* הכותבת היא אמא לשלושה, פעילה ויזמית חברתית לעמוד הפייסבוק של טלי