בבתים רבים, שיעורי הבית גורמים להרבה מאוד מתחים אצל משפחות רבות, ולא במקרה; הם קשורים לסוגיות התפתחותיות ורגשיות רבות ומגוונות, כמו צרכים אישיים וסוגיות של שליטה ואחריות, וגם תפיסת עולם חינוכית וערכית – כשבמקרים רבים הורים, מורים וילדים תופסים את שיעורי הבית באופן מאוד שונה.
המטרה המוצהרת של שיעורי הבית היא לתת הזדמנות לילד להתאמן על החומר הנלמד בכיתה. הדבר חשוב מכיוון שאימון כזה מאפשר העמקת ידע ושליטה לא רק בחומר הנלמד אלא גם במיומנויות למידה שונות, כגון חקירה עצמאית, קבלת החלטות, פתרון בעיות ועוד.
מטרות אלו, שיכולות להיות מובנות ומקובלות על מבוגרים – לא תמיד מתקבלות בהבנה או באהדה אצל הילדים, אשר חווים אותם לעתים כסוג של הפרעה או אפילו ענישה, במיוחד כאשר מורים מוסיפים שיעורי בית כעונש על התנהגות לא רצויה.
תנאים לעבודה עצמאית
חשוב לזכור שילדים, במיוחד תלמידי הכיתות הנמוכות, מתקשים לעתים לדחות סיפוקים ולהבין את הרציונל ארוך הטווח של שיעורי הבית, אבל חשוב שגם אתם כהורים תפנימו את הדברים הבאים:
1. השיעורים הם של הילדים, לא שלכם. והפידבק של המורה לא מתייחס אליכם או אל התפקוד ההורי שלכם אלא למטלה ספציפית שאותה מבצע ילדכם. ההכרה בכך שילדינו הם לא שלוחה שלנו אינה קלה, אבל היא הכרחית. אם אתם מוצאים את עצמכם חווים רגשות עזים וסוערים בהקשר של שיעורי הבית של ילדכם – זהו סימן טוב לכך שהפוקוס עבר מהילד, צרכיו וקשייו – אליכם, ושיש לכם סוגיות שמזמינות ברור עם עצמכם. למה זה כל כך חשוב לכם? מה מסמלים עבורכם שיעורי הבית? בירור כן עם עצמכם יכול לעזור לכם למקד את הבעיה.
2. לעולם אל תזלזלו בשיעורי הבית של הילדים, גם אם הם נראים לכם טיפשיים. או ששיעורי הבית הם חשובים ומשמעותיים ולכן כדאי לעשות אותם או שלא.
כאשר הורה מתייחס למטלות בזלזול מחד, אך מאידך לוחץ על הילד לעשות אותם, וכועס ונלחץ כאשר הילד מתחמק מהם – הוא מעביר לו מסר מבלבל מאוד.
3. אל תתמקדו בתוצאה סופית מושלמת. משפט כמו "הילד שלי לא יגיע לכיתה עם עבודה כזאת" – אינו רלוונטי. חשוב לזכור שבכל הנוגע ללמידה, במקרים רבים התהליך חשוב יותר מהתוצאה הסופית. המשמעות היא שגם אם ילדכם הופיע לכיתה עם מודל מורכב שאותו הרכבתם יחד עם חברכם האדריכל שגויס במיוחד למשימה במשך סופשבוע שלם - בזמן שילדכם הביע התפעלות מן היציע שמול הטלוויזיה - יש סיכוי טוב שהוא ילמד הרבה פחות מאשר חברו לכיתה, שהכין דגם פשוט עם קצת עזרה מההורים - אבל בכוחות עצמו.
האם המשמעות של כל אלה היא שעליכם לוותר, להישען לאחור ולתת לילדים שלכם להתמודד בכוחות עצמם עם שיעורי הבית? כן ולא; כן, מכיוון שכאמור זו המשימה שלהם ולא שלכם. ולא, מכיוון שכהורים יש לכם אחריות רבה - לא כמבצעים אלא כמלווים, מאפשרים וקובעי מדיניות בנושא עבודות הבית. אתם בהחלט לא אחראים על תוכן או על רמת העבודה שיגיש הילד, אלא על יצירת התנאים שיאפשרו ויעודדו עבודה עצמאית.
עבודה יעילה מהבית
איך תלמדו את הילדים לעבוד מהבית? בכמה דרכים:
* הקצאת זמן מתאים וקבוע עד כמה שניתן: שיעורי בית צריכים להיות חלק מסדר יום קבוע ומאורגן מראש. להרגלים האישיים והמשפחתיים וגם לטמפרמנט של כל ילד, יש השפעה רבה על מציאת הזמן המתאים ביותר לביצוע המטלות.
ילדים מסוימים יעדיפו להיפטר מעבודות הבית מיד עם החזרה מבית הספר כדי להיות משוחררים מדאגה במהלך שארית היום, ואחרים זקוקים לזמן מנוחה כאשר הם מגיעים מבית הספר, ויעדיפו להכין שיעורים מאוחר יותר.
יש בתים שבהם הזמן שלפני ואחרי ארוחת הערב הוא מתאים להכנת שיעורים, מאחר שההורים בבית ויכולים לעזור, ובמשפחות אחרות אלו הן שעות לחוצות בהן אין פנאי רגשי אמיתי.
מצאו את הזמן שמתאים לילד ולמשפחה שלכם ואז הקפידו לעמוד בו- בדיוק כפי שיש לכם זמן שבו אתם אוכלים בדרך כלל ארוחת ערב או מתכוננים לשינה.
* אסטרטגיות לתכנון נכון של הזמן; מאחר שילדים לא תמיד מצליחים להקצות משאבים בצורה יעילה ולא תמיד יודעים כמה זמן תדרוש מטלה מסוימת, כדאי להעיף מבט קצר על שיעורי הבית מיד כשאתם חוזרים הביתה, או אפילו בטלפון; בררו האם יש חומרים שצריך להשיג לצורך העבודה, האם מדובר במטלה שדורשת ביקור בספריה, התחברות לאינטרנט או שימוש במשאבים אחרים, האם ישנן מטלות ליום המחרת שניתנו בימים קודמים?
קחו בחשבון שילדים לא תמיד יודעים להתארגן לצורך ביצוע משימה ויארך זמן רב עד אשר יוכלו לבסס את המיומנות הזאת. בעזרתכם הם יכולים ללמוד אסטרטגיות של תכנון שיופנמו במשך הזמן ויאפשרו להם תכנון ועבודה עצמאית יותר בעתיד. ניתן להכין טבלה של שיעורים בלוח מחיק ובה תציינו אלו מטלות יש לאילו ימים בשבוע, האם יש צורך בחומרים וכו'.
* שמירה על ציפיות סבירות; המשאלה לקבל שיעורי בית כתובים היטב, מסודרים ומלאים - מובנת מאוד. אבל חשוב לזכור שהאופן שבו ילדים מבצעים מטלות קשורה למשתנים התפתחותיים רבים ומגוונים, וכהורים לא תמיד קל לנו לדעת למה לצפות. ציפיות לא מתואמות עלולות לגרום עוגמת נפש רבה, חוסר ביטחון ומצוקה מיותרים.
אם אתם לא בטוחים באשר לרמה המתקבלת על הדעת (בין אם של משימות טכניות, שגיאות כתיב, רמת מחקר סבירה וכו') – שוחחו עם המורה. זכרו שיש טווח די רחב של נורמה ולילדים שונים תחומי עניין וחוזק שונים.
* קביעת מקום לביצוע שיעורי הבית; למרות שהשקעתם ממיטב כספכם בקניית שולחן כתיבה מפואר, אפשרו לילד לקבוע מהו המקום המתאים ביותר עבורו לעבודה. יש ילדים שזקוקים לנוכחות שלכם כדי להרגיש יותר בטוחים בזמן העבודה, אחרים מרגישים הרבה יותר נוח כאשר הם פורסים את כל החומרים מסביבם ושוכבים על הרצפה. זה בסדר גמור, כל עוד זה עובד.
כדאי לקבוע שבזמן הכנת השיעורים, הטלוויזיה לא תפעל ברקע ואם אפשר – נסו להימנע מלקיים שיחות טלפון קולניות בסביבת הילד שלכם.
* תהיו בסביבה, אבל לא בתוך המחברת; לא מעט ילדים זקוקים לנוכחות של ההורים בזמן הכנת השיעורים, אך ישנם כאלה שנראה כי אינם מצליחים לבצע את המשימה אם ההורה לא יושב איתם במהלך התהליך כולו. זה קורה משום שהכנת שיעורים היא תהליך שיש בו לא פעם רצף של משימות ולא תמיד קל לילדים להתמודד איתו.
כדי לעזור להם תוכלו להתחיל בסקירה של המשימה וסיוע בתכנון הצעדים הבאים שעליו לעשות. בצורה כזו אתם עוזרים לו לחלק את המטלה הגדולה למטלות קטנות יותר.
אחרי מספר דקות, ורק לאחר שאתם מוודאים שהוא יודע מה המשימה העומדת בפניו, תוכלו לעזוב את השולחן ולהסתובב בסביבתו – כשאתם מקפידים להגיע כל מספר דקות ולתת פידבק על תתי המשימות שהגדרתם.
באופן זה אתם מאפשרים לו להתמודד עם עבודה עצמאית בצורה הדרגתית ולהתחבר לכוחות ולאפשרויות שלו.
* למדו אותם להיעזר; כדי לקבל עזרה יעילה אנו נדרשים להגדיר את הבעיה, לברר האם עשינו כל מה שביכולתנו כדי להתמודד איתה בכוחות עצמנו, ולחשוב מי או מה הכתובת המתאימה ביותר לקבלת עזרה ותמיכה.
כאשר ילד פונה להורה בשל קושי, יש לשתף אותו בתהליך פתרון הבעיה – אמנם קל יותר להגיד לילד איך מאייתים מילה, אך אם נלמד אותו להשתמש במילון הוא ירגיש הרבה יותר בטוח ביכולת שלו לפתור בעיה כזאת גם כאשר אנחנו לא בסביבה.
כלי עזר כמו מנועי חיפוש, אנציקלופדיות, מילונים, מאייתים וכו' - שיכולים לעזור לילדים להרגיש שיש בידם יותר כלים להתמודד עם משימות שונות.
למרות יעילותם של הכלים השונים פעמים רבות התשובות נמצאות בילד עצמו. כאשר ילד נראה אבוד או תקוע נסו לעזור לו באמצעות שאלות במקום לספק את התשובות; "בוא נראה איך פתרת את הבעיה הזאת בכיתה - אתה חושב שתוכל להשתמש באותה הדרך?"; "אולי את יכולה להסביר לי קצת את החומר, אני כבר לא כל כך זוכרת, בואי ניזכר יחד".
כאשר ילד מתרגל לכך שכל התשובות נמצאות אצל ההורה בלחיצת כפתור, הוא מתחבר לתחושת חוסר אונים ביתר קלות.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ופסיכותרפיסטית. צרו קשר
