נתחיל מלהיות עצובים יחד. לפעמים קורים לילדות/ים דברים איומים. זה כואב בלב ברמות קשות, זה מעורר חרדה, זה בלתי נסבל. זו חלק מהמציאות בה אנו חיים ויש לנו מה לעשות כשקורים דברים כאלה, אנו לא חסרי אונים. הדבר הראשון הוא להכיר בכך שזה איום ונורא. באמת.
להכיר את העובדות
כדי לעבור מחשיבה אמוציונאלית שאין בה אפשרות לפעולה ושגורמת לילדות/ים ולמתבגרות/ים שלנו לחרדה יחד איתנו ולתחושת חוסר אונים – צריך להכיר את העובדות ולעבור לחשיבה רציונאלית – והעובדות בפני עצמן לא קלות.
אחת מכל שלוש ילדות תעבור פגיעה מינית בחייה
אחד מכל שישה ילדים יעבור פגיעה מינית בחייו
87% מהפגיעות המיניות מתבצעות על ידי איש מוכר / קרוב לנפגע/ת – בן משפחה, איש חינוך, איש רפואה/טיפול, חבר המשפחה, סמכות רוחנית/דתית, מכר, ידיד, חבר. ברוב הפגיעות המיניות בילדים/ות הפוגע הוא מאותו מגזר.
1 מכל 7 ילדות וילדים עוברים פגיעה מינית במסגרת המשפחה*
בימים האחרונים, מאז פורסם האונס המזעזע בבת ה-7, יש היסטריה כללית. בצדק. הסיפור כל כך מזעזע שקשה לא לעבור טלטלה רגשית חזקה כששומעים אותו. לצערנו, זעזוע לא יעזור לילדים/ות ולמתבגרים/ות שלנו שצריכים/ות שנעזור להם לעבד את המידע ששמעו ולהכיל אותו ולא להיכנס לחרדות ולפאניקה.
מה כדאי להגיד לילדים/ות
תתחילו בשאלה: ראיתי/שמעתי שעברה בווטסאפ שלכם / שדיברתם על המקרה העצוב שקרה לילדה בת ה-7. מה את/ה יודע/ת בנושא? מה הבנת מהסיפור שקרה?
נסו להקשיב למה שהילד/ה אומר/ת, מה הבינ/ה וממה נלחצ/ה, כך תוכלו לכוון את השיחה בצורה טובה יותר.
המשיכו עם אמפתיה: זה באמת סיפור מאוד קשה. לפעמים לצערנו קורים גם לילדים סיפורים קשים בחיים. חשוב לי לתת לך כמה כלים שיעזרו לך.
תנו לילדים/ות דרכי התמודדות
לפעמים יש ילדים, מתבגרים או מבוגרים שלא חינכו אותם לערכים שאנחנו מחנכים אותך והם לא יודעים מה מותר ומה אסור ועוברים את הגבול.
נזכיר רגע את הגבולות הכי בסיסיים בשמירה על הגוף: הגוף שלך הוא רק שלך, אף אחד חוץ ממך לא אמור לגעת לך באיברים הפרטיים (פין, פות, שדיים ישבן), ולא אמורים להתפשט בזמן משחק או לבקש ממך להתפשט.
אם יש ילד, מתבגר או מבוגר שחוצים את הקו הזה את/ה יכול/ה לנסות לדחוף, לברוח, לצעוק – את/ה לא צריכ/ה להיות נחמד/ה למישהו במקרה כזה.
את/ה רוצה לתרגל יחד איתי? תדחוף/י אותי חזק ותגיד/י "לא! לא! לא!". (אל תכריחו ילדים לתרגל ונסו קצת להשתעשע תוך כדי התרגול. למשל ליפול אחורה, לעשות פרצוף. זה רגע שאפשר לאוורר בו את השיחה המורכבת עם קצת הומור)
לפעמים מי שלא יודעים את הגבולות אלה ילדים, מתבגרים או מבוגרים שאנחנו אוהבים. מישהו שאת/ה מכיר/ה ואולי אפילו אוהב/ת. גם במקרה הזה תזכור/י – את/ה לא צריכ/ה להיות נחמד/ה. הכלל הזה תקף לכולם.
חשוב חשוב חשוב לי שתדע/י – אני תמיד אאמין לך. אני רוצה לדעת אם מישהו לא מכיר את הערכים האלה. גם אם לא דחפת, ברחת או צעקת, אני תמיד אאמין ואף פעם לא אכעס.
מה לעשות עם מתבגרים/ות?
התחילו בשאלה: שמעת על האונס הנורא של בת ה-7? מה חשבת על זה? מה דיברתן/ם על זה? נסו להקשיב מה המתבגר/ת אומר/ת וממה נלחצ/ה, כך תוכלו לכוון את השיחה בצורה טובה יותר.
המשיכו עם אמפתיה: זה באמת סיפור נורא. לפעמים לצערנו קורים גם לילדים סיפורים קשים בחיים. חשוב לי בהקשר הזה להגיד לך כמה דברים.
תנו למתבגרים/ות מידע על המציאות ודרכי התמודדות
לצערנו פגיעה מינית היא דבר נפוץ, זה לא נדיר. זה קורה גם לילדים וגם לילדות, גם למתבגרים וגם למתבגרות.
בדרך כלל, פגיעה מינית מתרחשת על ידי מישהו מוכר ולפעמים על ידי מישהו קרוב ואהוב. זה לא אומר שאין גם מקרים כמו המקרה של הילדה שלא הכירה את התוקפים שלה – אבל הרבה פעמים פגיעה מינית דווקא לא מתרחשת כמו בסרטים – בלילה, בחושך, בשיחים על ידי זר, אלא באור יום, במקום שמרגיש קרוב ובטוח ועל ידי מישהו מוכר.
חשוב חשוב חשוב לי שתדע/י – אני תמיד אאמין לך. אני רוצה לדעת מה קורה לך ולהיות מעורב/ת בחיים שלך. אני יודע/ת מעצמי ומחברות/ים שהדברים האלה קורים כל הזמן והדרך היא למצוא מבוגר/ת שאת סומכ/ת עליה/ו ולדבר איתו/ה. את/ה אף פעם לא אשם/ה
לפעמים כשאנחנו מתרגלים/ות תגובה לאירועים כאלה מראש, יותר קל להגיב עליהם כשהם קורים. זה לא תמיד קורה. לפעמים מתרגלים ועדין קשה להגיב. ובכל זאת אם תרצה/י נוכל לתרגל יחד כל מני סיטואציות ואיך נכון להגיב בהן.
אנחנו אוהבות לדבר עם מתבגרות על סיטואציה שפעמים רבות קורית להן, היצמדות של זרים באוטובוס או במרחב אחר ולנסות לפרק את הסיטואציה.
א. זה תמיד מפתיע ומוזר כשמישהו נצמד אליך
ב. יכול להיווצר מצב שבו את/ה מרגיש/ה מוזר ולא בטוח/ה שמה שקורה אכן קורה
ג. לפעמים לא נעים לזוז משם כדי לא להעליב את הנצמד שאולי לא נצמד בכלל? אולי כן...? אני מדמיין/ת?
ד. אם מישהו עושה לך לא נוח – אל תהסס/י. זוז/י משם. מותר לקום וללכת גם אם תעליב/י את מי שהתיישב לידך באוטובוס. את/ה לא אחראי/ת על הרגשות שלו. רק על שלך.
והעיקר והעיקר – לא לפחד כלל
בעצם, מותר לפחד. כי פחד הוא תגובה טבעית למקרה כזה. אבל פחד אין משמעותו ייאוש. נפש ילדים/ות, מתבגרים/ות וגם מבוגרים/ות היא דבר גמיש. יש תקווה ויש עתיד. בני ובנות אדם עוברים בחיים תקופות קשות ומורכבות, טראומות ואירועי חיים מטלטלים – טיפול פסיכולוגי מתאים, תמיכה משפחתית וקהילתית מייצרת כוחות נפש לריפוי ולהמשך החיים. לא שיכחה, לא השכחה – האירוע הקשה לא יעלם – אבל הנפש שלנו יכולה להתמודד, יש שיקום. יש תקומה. יש מה לעשות.
דבר אחרון. הסיפור הזה כל כך נורא ואיום ומזעזע שבאמת אין צורך לייצר באמצעותו הפרדה, הסתה ופילוג. איננו מכירות איש אחד או אישה אחת שיש להם לב שלא קמו היום בבוקר עם מועקה מהסיפור הזה. גם ימנים. גם שמאלנים. גם יהודים. גם ערבים. גם נשים. גם גברים. זה רגע להיות בו יחד. יחד כקהילה ולא להתפלג – תמיכה קהילתית היא חלק ממה שעוזר בשיקום – זו גם האחריות שלנו כפי הילדים/ות והמתבגרים/ות שלנו לא לייצר שיח אלים.
שלומית הברון וסנדי בשרטי הן מייסדות "מידע אמין על מין" מיזם חברתי לחינוך מיני www.minamin.org
*(מקורות לעובדות: (1) לב ויזל, ר', ואיזיקוביץ, צ' (2016). אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל: בין שכיחות לדיווח. גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח. מחקר טריאנה: דו"ח מחקר למשרד החינוך, אוניברסיטת חיפה. // (2) זליגמן, צ'. (2004). מבוא לגילוי עריות: אין אמת, ואין חסד, ואין רחמים. בתוך: צ' זליגמן וז' סולומון (עורכות). הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות (ע"מ 15-40). תל אביב: הקיבוץ המאוחד. // (3) Russell, D. E. H. (1983). The incidence and prevalence of intrafamilial and extrafamilial sexual abuse of female children. Child Abuse and Neglect, 7(2), 133–146. 3 // (4) הנזקים הסמויים מן העין: השלכות כלכליות ובריאותיות של פגיעה מינית. דו"ח שנתי לשנת 2017. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.)