החיים שואבים אותנו, האמהות ומושכים אותנו מכל הקצוות. אמא מודרנית צריכה לשמור כל העת על כמה וכמה כדורי ג׳אגלינג מתעופפים להם באויר, וחלילה לא להפיל אף אחד. יש את הבית, הילדים, הקריירה, הזוגיות והחברים, והג׳ינגול הזה, לפעמים נראה, אפשרי רק בעזרתו של מכשיר חכם אחד: הטלפון הסלולרי, ששומר עלינו בכל העולמות בעת ובעונה אחת. אלא שמדובר בחרב פיפיות: הטלפון גם גורם לכך שלא נהיה פנויים לחלוטין אף פעם. יוזמה חדשה קוראת לאמהות לפעולה, ואומרת: שימו בצד את המכשיר בשעות אחר הצהריים, ותהיו נוכחות באמת בחיי הילדים. אגב, הפנייה היא גם לקריאה עבור "אבות לא זמינים" אבל משום מה הווליום שלה נמוך בהרבה.
מי שהעלתה את היוזמה הזו למודעות הציבורית והתקשורתית היא סיון רהב מאיר, ששיתפה פוסט שרץ לאחרונה חזק בפייסבוק. ״כבר שמעתם על "אימהות לא זמינות"? "אבות לא זמינים"?״ שאלה וזכתה לאלפי שיתופים ותגובות. ״שוב ושוב שולחים לי את הודעת הוואטסאפ הזו, שמצולמת כאן. אז מצאתי את היוזמת. שמה מוריה שפירא, מנהלת מרכז מבקרים, נשואה, אימא לחמישה. יש לה את כל התירוצים להיות כל הזמן בטלפון. העבודה אף פעם לא נגמרת. תמיד מישהו מחפש אותה, אז היא החליטה לאחרונה להיות לא זמינה, באופן קבוע, כל ערב בין שש לשמונה. אבל לגמרי. הסלולרי כבוי. שהעולם יחכה".
"זה שינה לי את החיים, היא סיפרה לי הבוקר", ממשיכה מאיר ומשתפת. "שלווה ירדה לעולם. זה משפיע עלי ועל הילדים גם במהלך שעות העבודה הרבות. כולנו יודעים שיש בתוך הבלגן אי של שקט, של שפיות. מוריה ושתי אחיות שלה, אמהות לארבעה, החליטו להפיץ את הרעיון בוואטסאפ והן בהלם מעוצמת התגובות: מאות נשים וגברים אימצו את הרעיון והפיצו והבינו עד כמה ההתמכרות של כולנו חמורה.״ מאיר שיתפה גם את המלצתן של האחיות להוסיף לשורת הסטטוס האישי בוואטסאפ את השעות שבהן אנחנו לא זמינים. ״התקווה היא שלאט לאט זה יהפוך לנורמה,״ היא אומרת. ״זה יהיה לא מנומס לפנות לאנשים 24 שעות ביממה. לכל אחד יהיו זמנים מוגדרים כאלה ביום".
לפוסט תגובות מחזקות רבות, וגם סיפורים של אמהות הטוענות שהניתוק הזה ממש שינה להן את החיים, ורהב עצמה כבר מדווחת על ישוב שלם בקרבתה שאימץ את הנוהג, והשעות הללו, ממש כמו שלפשטונדע של פעם, הן שעות ללא תקשורת סלולרית בכלל. מובן שלא מדובר רק בשיחות טלפון והודעות אלא גם בשימוש באפליקציות, רשתות חברתיות ומסכים בכלל. זהו, למעשה, ה׳זמן ללא מסכים׳ שההורים כופים על עצמם, בדיוק כפי שהם מנטרים את שעות השימוש של הילדים במכשירים המרצדים ושואבי תשומת הלב.
יש גם אמהות שמתרעמות על המגדריות שעולה מן הוואטסאפ הזה, שמבטיח לנשים שבעזרת הפנאי הכפוי הזה יחייכו יותר לבעל וינקו את הבית. מצד שני שת המתרס עומדות אלה שמרגישות שהטלפון מציל אותן בשעות הכי קשות ומתישות עם הילדים: בלי הטלפון בשעות האלה, איך אדבר עם בעלי?״ שואלת בכנות אחת האמהות. ״איך אדע לנדנד לו מתי הוא חוזר מהעבודה? דווקא אלו השעות שהפלאפון משמש לי כמקום מקלט ושפיות לכמה דקות מתוך אחר צהרים שלם עם הילדים".
יש את את הרווקים שאינם הורים שמתלוננים שעצם זה שאין להם ילדים מחייב אותם להיות זמינים 24/7? יש גם את המכורים שממהרים לומר שאם יקבלו שיחה חשובה לא יוותרו עליה, ויש את אלו שלא יכולים בלי גלישה מהירה בפייסבוק אחת לכמה דקות. הנקודה החשובה כאן היא כמובן לאו דווקא מסגרת השעות שהכתיבו, אלא האג'נדה כולה: לוותר קצת על המסכים ולהרים את הראש בכל שעה שתבחרו: אם זה לילדים, לפרטנר, לחבר, לחברה, להורים או סתם לצלול לספר טוב באמצע היום. ובכל זאת, לאיזה קבוצה אתם שייכים ומה דעתכם על האתגר? שתפו אותנו
>> אמא, מסיימת את היום בקיפולי כביסה? תפסיקי עם זה