"הבן שלנו בן ה-15 כמעט ולא מתקשר איתנו. רוב הזמן הוא מסתגר בחדרו ומידי פעם מגיח לחטוף משהו לאכול מהמטבח. רוב הניסיונות ליצור איתו שיחה או לשאול אותו לשלומו נתקלים בנהימה בת מילה אחת, לרוב "בסדר". אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים אותו ולא יודעים מה קורה בחייו. איך אפשר ליצור איתו שוב קשר?"
גיל ההתבגרות, שמתחיל לעיתים כבר בגיל 10-11, הוא השלב בו המתבגרים מתרחק מההורים על מנת לבנות זהות עצמאית. התחושות שעולות בקרב הורים הן קשות: הילדים משדרים שהם מרכז העולם, והם מתחילים לקבל בעצמם החלטות בנושאים משמעותיים כמו לימודים, חברים, נהיגה, מיניות ושימוש באלכוהול וסמים, מבלי שיש להם את ניסיון החיים הדרוש לכך. האונה הקדמית שלהם, שאחראית על קבלת החלטות ושיקול דעת, עדיין לא סיימה את התפתחותה, והם מתמודדים עם קושי בוויסות רגשי ונוטים לקחת סיכונים ולקבל החלטות אימפולסיביות.
>> איך להסביר למתבגר שמסוכן לעשן גראס?
בתוך הסערה הזו, החברים של המתבגרים הופכים להיות אחד הדברים המשמעותיים בחייהם – ודווקא אתכם, ההורים, הם דוחקים החוצה. מה שאתם צריכים לעשות זה לנשום עמוק, ולהזכיר לעצמכם שאלה אותם הילדים שהכרתם. הם עוברים כעת שלב משמעותי בהתפתחותם ובהפיכתם לבני אדם בוגרים, אך השלב הזה יחלוף, ותפקדיכם כהורים הוא חשוב ומשמעותי. אלה העקרונות שיעזרו לכם לשמור על ערוצי התקשורת פתוחים.
שמירה על מספר עקרונות יעזרו לכם לשמור את ערוצי התקשורת פתוחים:
- הקשבה: בני נוער מתלוננים שהוריהם לא באמת מקשיבים להם אלא שואלים שאלות במטרה לקבל תשובות ידועות מראש או כאלה שהם רוצים לשמוע ("אתה לא תשתה אלכוהול במסיבה, נכון?"). בהקשבה אמיתית, התשובה לא נמצאת בגוף השאלה. זכרו שמה שלא תרצו לדעת – לא תדעו. הילד ידאג לשתף אתכם במה שהוא מרגיש שאתם יכולים להתמודד איתו.
- הימנעו מלספק פתרונות: הם לא רוצים את הפתרונות של ההורים. אמירה כמו "גם ככה הוא לא התאים לך" אחרי פרידה מעבירה תחושה של זלזול. במקום, הפגינו אמפתיה על ידי שיקוף בחזרה של הרגש, כמו "וואו, זה נשמע קשה."
- פרגנו: הורים נוטים לפרגן הרבה יותר לילדים צעירים מאשר למתבגרים; את המתבגרים נוטים להאשים שהם עצלנים, חושבים רק על עצמם ולא משקיעים בלימודים. הפחיתו בהאשמות וחפשו יותר הזדמנויות לעודד, להגיד מילה טובה ולהביע הערכה לקשר איתם. במקום להאשים, דברו בגוף ראשון ואמרו להם מה חשוב לכם ("חשוב לי שתעדכן אותי כשאתה מאחר כדי שלא אדאג").
- הביעו עמדה, אבל הימנעו משיפוטיות: קל להתבונן בסדרה שהמתבגרת צופה בה ולהגיד "מה זה הזבל הזה?!". מתבגרים, כמו כל בני האדם, לא אוהבים להיות בקרבת אנשים ששופטים אותם.
- מעט זה הרבה: זיכרו ששיחה יכולה גם להימשך דקה, עם תשובות של כן ולא, ועדיין להיות משמעותית.
- טיימינג: כמו שאנחנו לא תמיד פנויים ורוצים לשוחח, גם המתבגרים לא בהכרח מעוניינים שיפלו עליו מיד כשהוא נכנס הביתה או מתעורר מהשינה.
- כבדו את הפרטיות שלהם: אתם לא צריכים לדעת הכל. סמכו על הקשר שבניתם איתם לאורך השנים כדי שברגעי האמת הם יראו בכם כתובת.
- יותר שאלות, פחות אמירות: שאלו, התעניינו באמת, הביעו את עמדתכם בקצרה. פחות "נאומים" והטפות. במקום לשאול איך היה נסו לשאול שאלות ממוקדות יותר:
- איזה כוח על אחד היית רוצה שיהיה לך?
- אם היית צריך להחליט על חוק אחד שכל המשפחה צריכה לעמוד בו, איזה חוק זה היה?
- אם היינו מפסידים את כל הרכוש שלנו היום והיית צריך לבחור שלושה דברים להציל, במה היית בוחר?
- מהם שלושת הדברים שגורמים לך להיות באמת שמח?
- מי מהחברים שלך את חושבת שאני הכי אוהב או אוהבת?
- אם תהיה מפורסם פעם, על מה היית רוצה להתפרסם?
- איך אתה יכול לעזור למישהו היום?
- מה הכי מפחיד אותך?
- אם לא היית לך שום מגבלה כלכלית, פיזית או אחרת, איזה יכולת היית רוצה לפתח?
- איזה יוטיוברים אתה אוהב?
יש לכם גם שאלה? כתבו אל רן בראון
רן בראון הוא עובד סוציאלי, יועץ ארגוני, מנחה קבוצות ומנהל מכון "מתבגרים". מוזמנים לקבוצת הפייסבוק "הורות בימי קורונה – להיות הורה רלוונטי"