"סיפרתי לך שלנועה יש חבר?", חברתי שואלת אותי, ומיד מוסיפה: "האמת היא שאני קצת בלחץ מהעניין. את יודעת, הם יושבים בחדר שעות עם דלת סגורה, לכי תדעי מה הם עושים שם".
"דיברת איתה?", אני מבררת. "הסברת לה על יחסי מין, וכאלה?".
"נראה לך?", היא מגחכת. "עם כל הסדרות שהיא רואה, ומה שהולך היום בפייסבוק ובאינטרנט, נראה לי שהיא כבר יודעת יותר ממני".
אין ספק שההנחה הרווחת כיום היא שבני הנוער יודעים כל מה שצריך לדעת על יחסי מין. התחושה היא שהדור של היום, זה שהתבגר כל כך מוקדם, זה שבגיל 12 כבר מתנהג כמו שאנחנו, ההורים, התנהגנו בגיל 16 לערך, חשוף לכל כך הרבה מידע שקשור למיניות ויחסי מין, ומכאן משמע גם יודע הכל.
הרי דובר רבות על כך שבני הנוער היום מקיימים יחסי מין כבר בגיל צעיר, גולשים ברשתות חברתיות וביוטיוב תוך שהם נחשפים לתכנים מיניים שונים, וכי רבים מהם מעבירים זה לזה תמונות בעלי תוכן מיני, או גולשים באתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים (אם אתם רוצים לדייק מחקרים מראים כי מדובר ב-80% מבני הנוער).
ידוע לנו גם שהם צופים במשך שעות במגוון סרטים וסדרות, כשכיום בכל סדרה שמכבדת את עצמה, מכל ז'אנר שהוא, הפתיח כולל נשיקה צרפתית לוהטת, והמשכו בקיום יחסי מין מלאים. בנוסף לכך, בסדרות רבות אפשר למצוא שלל דוגמאות להתנהגויות מיניות סטריאוטיפיות שונות, כגון: זה שדוגל בשיטה של "דפוק וזרוק", זה שזורקים אותו אחרי סטוץ, זאת ששוכבת עם המורה שלה, זאת שנכנסת להריון ומתלבטת אם לעשות הפלה, זאת שחוזרת הביתה עם בחור שפגשה דקה קודם לכן בבר, ועוד ועוד. ואם זה מה שמעבירים לנו בכל מדיום אפשרי אז ההנחה ההגיונית היא שבני הנוער יודעים הרבה, אפילו הרבה יותר מדי על יחסי מין, ושלנו ההורים אין הרבה מה לחדש להם. נכון? אז זהו, שלא.
חינוך מיני ברוח התקופה? לא אצלנו
מסתבר שיותר ויותר אנשי מקצוע שעובדים עם בני נוער, סקסולוגים ואנשי חינוך, אומרים שבכל הנוגע לתחום המיני מפגינים בני הנוער בורות גדולה ובעיקר בלבול. ולא חסרות דוגמאות: הם מספרים על מתבגרים שששים לחוות התנסויות מיניות אבל לא באמת יודעים איך נכנסים להריון, לא ברור להם למה אמצעי מניעה כל כך חשובים, והם בעיקר לא מבינים במה לעזאזל נשיקה צרפתית קשורה בכלל לאהבה.
המצחיק הוא שהם דווקא לומדים חינוך מיני בבית הספר. הבעיה היא שמדובר בשיעורי "חינוך מיני" קלאסי, דומים לאלו שקיבלנו אנחנו בזמנו, בו מסבירים להם כיצד נפגשו הזרע והביצית. ולא פלא שיחסית לשלל המידע שמציף אותם השיעורים האלו נתפשים בעיניהם כארכאיים ולא באמת קשורים למציאות. בחטיבות הביניים, אגב, יש הצעה לתכניות בנושא מיניות, כאלו שמותאמות לרוח הזמן והתקופה, אבל מדובר בתכניות רשות, כאלו שהינן בחירה עצמאית של כל מנהל. ולא כל מנהל או מנהלת חושבים שזה באמת מה שנחוץ לבית הספר. כך נוצר מצב שבו ישנם בתי ספר שתלמידיהם נחשפים לתכניות אלו, ובתי ספר שלא.
אז מה אנחנו ההורים יכולים לעשות?
1. מדברים עם הילדים. נכון שהשיחה על יחסי מין מביכה ולא נעימה, ובקרב הורים רבים קיים חשש שאם הם יעשו לילד שיחה כזאת הם ייתפסו כטרחניים. אבל כנראה שבכל הקשור לגידול ילדים אין הרבה ברירה. כדאי שתסבירו לילד מה כן עושים, ומה לא, ומדוע. והכי חשוב: תבהירו לו שזה הזמן לשאול שאלות מבלי להתבייש.
2. תיווך הורי. נכון שזה קשה, נכון שאנחנו לא נמצאים בבית רוב שעות היום ולא תמיד רואים במה הילד צופה. אבל מדי פעם, בפעמים האלו שבהן כן יוצא לנו להגניב מבט, כדאי לשבת עם הילדים ולהסביר להם מה מההתנהגויות שהם רואים בטלוויזיה מתאים למציאות ומה נראה טוב רק בסרטים.
3. סרטים כחולים. פורנו כנראה תמיד יהיה, ולכן כדאי להסביר לילד גם את חסרונותיו (את היתרונות הוא כבר הבין לבד). חשוב שהוא יידע שהפורנו מעוות את המציאות, ושבחיי היום יום הדברים לא עובדים כך.
4. אנחנו פה. חשוב שהילד יידע שבכל שאלה ובעיה אתם פה בשבילו, ושהוא לא צריך להתבייש מכם. תנו לו את ההרגשה שלא משנה מה קורה, הוא תמיד יוכל לבוא ולדבר אתכם, ואתם תעזרו לו.
5. מערכת החינוך. בכל הקשור למערכת החינוך הגיע הזמן לצעוד קדימה, ולהכניס לבתי הספר תכניות שעוסקות בחינוך מיני בדרך אקטואלית כחובה ולא רק כבחירה.
נירית צוק היא עיתונאית ועורכת "עשר פלוס" - מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות
קרדיט צילום התמונה של נירית: אורית פרידמן