אתה זה בודהא?
לאחרונה, יותר ויותר הורים משתייכים למספר רב של קבוצות וואטסאפ. החל בקבוצות של המשפחה, דרך קבוצות של חברים, קבוצות של אנשים מהעבודה ועד לקבוצות הורים מהחוג של הילד. אמנם אנחנו מסבירים לילדים שלנו שוב ושוב עד כמה זה גרוע שהם מכורים להתכתבויות שלהם עם החברים בווטסאפ, אבל אנחנו לא שמים לב שהמצב שלנו, ההורים, לא שונה מהם בהרבה. במהלך היום יש לנו בכל כמה דקות צלצול של שיחת וואטסאפ, וגם אם זה לא דחוף במיוחד, אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להגיב. וכך, אפילו אם מדובר רק במורה מהחוג לכדורגל של הילד שמודיע שהוא חולה, מיד קבוצה שלמה של הורים (אימהות ליתר דיוק) מגיבה. כל אחת מ-15 האימהות שבקבוצה שולחת לו ברכה שיהיה בריא, חלק מהאמהות מספרות שגם הילד שלהן חולה בעוד אחרות מציינות שהן עצמן בדיוק עכשיו הבריאו. מידע חשוב? לא! אבל כל חברי הקבוצה מקבלים אותו, וברור לכל אחד מהם שגם הוא חייב להגיב, שחס וחלילה אף אחד לא יחשוב עליו שהוא לא נחמד או שחלילה הוא פספס את ההתכתבות.
גם בפייסבוק ובאינסטגרם ההתמכרות שלנו מגיעה לשיאים חדשים. אנחנו מאד מסוייגים כשהילדים שלנו גולשים במשך שעות בפייסבוק. אנחנו מנסים להסביר להם שוב ושוב שההתמכרות הזאת בעייתית, אבל בכל הנוגע לנו זה דווקא נראה לנו בסדר שאנחנו נכנסים לפייסבוק מדי יום, וגולשים במשך שעות. אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו רק בודקים מה התעדכן, אבל בינינו, אנחנו כבר לגמרי במקום אחר, אנחנו מכורים ללייק. אנחנו מעלים מדי יום פוסט (או יותר), בדרך כלל מדובר בהגיג או שניים, שנראים לנו ממש מצחיקים או פילוסופיים כל כך, שגם בודהא בעצמו לא היה מתבייש לפרסם אותם בפייסבוק שלו. לפעמים אנחנו מעלים גם תמונות שלנו או של הארוחות שלנו או של המקומות שבהם אנחנו מבלים. מייחצנים לעולם את החיים הטובים שלנו. ואז אנחנו מחכים לדבר הכי מרגש שיש: הלייקים. אנחנו בודקים שוב ושוב כמה אנשים עשו לנו לייק. אם מדובר בהרבה אנשים אנחנו מרגישים שמחים ואהובים, הצלחה של ממש. ואם מדובר במעט אנשים? נו, טוב, אז זה הרבה פחות נעים, וחבל לכל מי שנמצא בסביבה שלנו באותו רגע.
ההתנהגות הכפולה שלנו, זאת שבה אנחנו אומרים לילדים שלנו משהו אחד ועושים בדיוק להיפך, אינה קשורה רק למסכים אלא לכל תחומי החיים, והיא באה לידי ביטוי בין היתר גם בנושאים כמו אלימות, מיניות, היחס שלנו לאחר, ועוד ועוד. אין ספק שהרצון שלנו לחנך את המתבגרים הוא חיובי ונכון, אבל כל עוד אנחנו נדקלם מולם דבר אחד ובפועל נתנהג בצורה שונה - זה לא ילך. לכן, הגיע הזמן לעצור ולשאול את עצמינו: האם אנחנו רק מטיפים להתנהגות נכונה או גם מציגים בפניהם דוגמה אישית? ועכשיו, זהו בדיוק הזמן המתאים לכך.
נירית צוק היא עיתונאית ועורכת "עשר פלוס" - מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?