מסתבר שהוא באמת ידע. "איזה עומר? מאמן הכדורסל שלי? אה כן, הוא אמר לי שהוא הבין מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו-לבלות!", הוא אומר, תוך שהוא מביט בחצי עין על משחק הפלייסטיישן שהכרחתי אותו לעצור.
"מה?", אני מופתעת.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
"כן, נמאס לו ללמוד ולהיות כל היום בלחץ. הוא רוצה ליהנות מהחיים. והאמת היא שהוא צודק. גם אני לא מבין בשביל מה אני צריך להתאמץ. אני רוצה להיות כל החיים שלי בחופש גדול: ללכת לים, לפגוש חברים, לשחק כדורסל ובעיקר לעשות כל מה שבא לי".
"מה אתה אומר?!", אני משועשעת, "ברור לך שבשביל לחיות ככה צריך כסף, ובשביל זה צריך לעבוד".
"אני יודע", הוא אומר, "אני אוכל לעבוד בכל פעם בעבודה אחרת - מלצר, מציל, שומר בקניון".
משהו בדרך שבה הוא אומר את זה, רציני כל כך, מלחיץ אותי פתאום. אני מרגישה איך החיוך נמחק מפניי, ואת מקומו תופסת החרדה. "נראה לך?!", הטון שלי עולה באוקטבה, "מה זה השטויות האלה?!, אתה תלמד באוניברסיטה, ולאחר מכן תעבוד בעבודה שתעניין אותך. ובשביל זה אתה צריך להתאמץ ולהוציא ציונים טובים".
"אבל למה?", הוא שואל.
אני מביטה בו, ומבינה שהוא שואל באמת, לא כדי למרוד או לעצבן אותי, ולמרות שהוא בן 11, ברור לי שהשיחה איתו עכשיו היא שיחה משמעותית. כזאת שהוא יזכור כל ימי חייו. אני חושבת על כך, ומיד משתתקת. מנסה לארגן את המחשבות בראש בצורה מסודרת, מנסה להבין ביני לביני למה ברור לי שהמסלול הזה הינו המסלול שהוא צריך לעבור. האם בגלל שכך חינכו אותי? ומה חשוב יותר, שהילד ימלא כרטיס כמו כל אחד אחר או שבאמת הוא יהיה מאושר? ומי אני שאדע היכן הילד יהיה מאושר יותר - בהייטק או בים? ככל שאני חושבת על זה נראה לי שהסיכוי שלו לעבוד בהייטק, לחזור הביתה כל יום ב-9 בערב, ולקבל שיחות גם באמצע הלילה, יגרום לו להרגיש פחות מאושר מאשר הדרך שהוא סימן אותה. אז למה אני כל כך לחוצה?
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- מחאת הילדה שהגיעה במכנסיים קצרים מדי לבית הספר
- למה ביטלתי את ערוץ הילדים בביתי?
- בטור הקודם של נירית: כך מתחיל חרם ברשת
דלתות פתוחות
אני חוזרת לילד ומסבירה לו דבר פשוט: "ברגע שאתה או מאמן הכדורסל שלך מוותרים על הלימודים, אתם סוגרים לעצמכם אופציות. היום אתה רוצה ליהנות מהחיים אבל מחר יכול להיות שתרגיש שאתה רוצה לעשות בחיים שלך משהו אחר, נניח: להמציא משהו, ליצור או להרגיש שאתה מתקדם לאן שהוא. ובשביל זה צריך להשאיר את כל הדלתות פתוחות. וזה אומר שצריך שיהיו לך ציונים טובים, ובהמשך תחליט מה אתה רוצה בדיוק לעשות".
הילד מקשיב ומהנהן, ואני נושמת לרווחה. נראה שהוא הבין. ומצד שני הוא רק בן 11. יש כל כך הרבה בני נוער שרגע לפני סיום הלימודים מחליטים שהם לא רוצים יותר להשתתף במרוץ לבגרויות, שהם מבינים טוב יותר ושהם רוצים חיים אחרים. מה עושים אז, כשהילד שלך מחליט החלטה משמעותית כל כך? האם אפשר בכלל להתמודד עם כך? אפשר, ולשם כך כדאי לעשות מספר דברים.
1. מתקשרים. כדאי לנסות לדובב את המתבגר, מבלי לשפוט אותו ומבלי לצעוק עליו. פשוט להקשיב עד הסוף למה שיש לו להגיד. בשיחה הזאת כדאי לנסות להבין מה גרם לשינוי הזה, מהיכן הוא נובע. ככל שתבינו מהו הטריגר לשינוי, כך יהיה לכם קל יותר לעזור לילד.
2. מסבירים. לאחר שהילד סיים את דבריו, זהו הזמן להסביר לו את עמדתכם. כדאי להזכיר לו שהוא נמצא רגע לפני הסוף, וגם אם קשה לו הוא כבר עשה דרך ארוכה כל כך וחבל ברגע האחרון לפרוש. לעיתים הילד נמצא בשיא הלחץ, והוא לא מצליח להרים את הראש ולהבין שעוד רגע זה נגמר.
3. היו יצירתיים. כדאי לגלות יצירתיות ולהציע לילד פתרונות למצב שבו הוא נמצא. לדוגמא, אם קשה לו בתחום מסוים בלימודים, אולי זהו הזמן להציע לו עזרה של מורה פרטי או ללמוד יחד עם חבר, וכיוצא בזה.
4. היו גמישים. אם נראה כי הילד באמת מתקשה להמשיך במסגרת הנוכחית כדאי לחשוב על אלטרנטיבות נוספות. כיום ישנם מגוון בתי ספר שיכולים להוות פתרון במקום המערכת החינוכית הרגילה.
5. עזרה מקצועית. אם כל הפתרונות הללו אינם מסייעים בידכם, כדאי לשקול עזרה מקצועית של פסיכולוג או איש מקצוע בטיפול אישי או משפחתי.
נירית צוק היא עיתונאית ועורכת "עשר פלוס" - מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות