כיצד אני אמורה לענות לו? וגם: איך גורמים לבני דודים לשמור על קשר למרות סכסוך משפחתי בין ההורים, ולמה בת השנתיים וחצי מופנמת בגן למרות שהיא פורחת בבית? אתם שאלתם, מיכל דליות השיבה
אפשר לתת לילד לבחור "אבא זמני" מהמשפחה (אילוסטרציה) | צילום:
kristian sekulic, Istock
בני שנולד מתרומת זרע רוצה אבא
יפית: אני אם יחידנית לילד מקסים בן ארבע וחצי שהבאתי לעולם מתרומת זרע. מגיל קטן הוא יודע שאין לו אבא ואני מדברת איתו על זה מדי פעם כשעולה הצורך, ואף יש לי ספרים לילדים בנושא. לאחרונה הוא התחיל להתפלל לאלוהים (אנחנו חילוניים) שיעשה שיהיה לו אבא וגם בגן הוא העלה את הנושא בעקבות מסיבת חנוכה שהייתה ואמר שאין לו אבא ושאין לו מה לעשות בנידון. בני הוא ילד מאוד חכם שאפשר לדבר איתו והוא בעל אינטליגנציה רגשית מאוד מפותחת. אני פונה אלייך משום שאין לי תשובה או מה להגיד לו, נתקעתי. האם יש לך רעיון? אגב, כששואלים אותו איך זה שאין לו אבא הוא מסביר שאמא שלו הלכה לרופאה מיוחדת ששתלה לה זרע של ילד בבטן ואז הוא גדל שם 9 חודשים.
מיכל דליות: יפית, בנך מוכיח לך שיש פער (ולעיתים מאד גדול) בין השכל לרגש. הוא מבין שאין לו אבא וגם יש לו הסבר לזה, אבל הוא מתגעגע לאבא. הוא רואה את המודל של אמא ואבא כמעט בכל מקום אליו הוא מגיע (אפילו אם ההורים גרושים) והוא מרגיש בחסך. זה לא שחסר לו משהו בחיים, ואני בטוחה שאת מעניקה לו חום, אהבה, בטחון והשכלה, רק העניין הוא שכל הילדים רוצים להיות כמו כולם. אני מציעה שתתני כבוד לחסך הזה שלו ברמה שמתאימה לגילו ובאותו אומץ כמו שהיה לך כשהרית אותו. מה דעתך להגיד לו "מכיוון שאין לך כרגע אבא (דרך אגב, אולי יום אחד יהיה לו, אם תמצאי בן זוג הולם) בוא נחפש לך אבא זמני. יש כמה גברים במשפחה שלנו ואתה יכול לשאול אותם. אולי סבא? אולי הדוד? אולי האחיין? תראה איזה כיף לך שאתה יכול לבחור לך אבא".
הילד, לדעתי, מספיק חכם כדי לדעת שזה "בכאילו" וזה מן סוג של משחק, אבל באופן זמני זה יקל עליו וינסוך בו תחושת בטחון. בינתיים תכיני את עולם הגברים שסביבך (אבא, סבא, אחיין, דוד וכו') שאולי בנך יפנה אליהם ויבקש מהם להיות אבא שלו, ואני מציעה שהם יענו לו משהו בסגנון "אני מוכן להיות אבא זמני שלך, אבא בכאילו, שתוכל להזמין אותי למסיבות בגן ותוכל לספר לי דברים שקורים לך ותוכל להתייעץ איתי ואפילו, אם אתה רוצה, תוכל לקרוא לי 'אבא' אבל אתה מבין שאני לא באמת אבא שלך אלא מתנהג כאילו אני אבא שלך". אם כל הרעיון הזה לא נראה לך או לא בר ביצוע, תהיי כנה ואמיצה כלפי בנך ותגידי לו שאת יודעת שהוא כל כך מתגעגע שיהיה לו אבא, אבל בינתיים אין לו. אולי פעם יהיה לו. וכל פעם שהוא מתגעגע לאבא שיבוא אלייך ותתני לו חיבוק חזק כמו של אבא. את ילדת את בנך למציאות של "אין אבא" ועכשיו באות ההתמודדויות. עשי אותן באומץ לב ובישירות. בלי להיבהל ובלי לפחד על הילד. אומץ ואופטימיות הם הפתרון.
הילדים לא צריכים לשלם על הסכסוך המשפחתי
פנינה: אני בת 40, נשואה ואמא לשתי בנות. בשנים האחרונות אני לא מדברת עם שני אחיי, על רקע סכסוך משפחתי כלשהו. חשוב לציין שנעשו ניסיונות פיוס מצד קרובי משפחה אבל אני לא מעוניינת לחדש את הקשר וזה סופי. גם אחיי לא מראים רצון טוב ומבחינתי העניין סגור. אנחנו לא מתראים ולא מדברים בטלפון.
הבעיה היא שבנותיי, בגילאי 13 ו-10, מתגעגעות לבני הדודים שלהן, שואלות אותי למה אני לא מדברת עם האחים שלי וכו'. מה לענות להן? אני לא רוצה להוות דוגמה אישית רעה אבל אני באמת לא מתכוונת לחדש את קשרים שעושים לי רע. והאם אפשר לעודד את בנותיי לקשרים טובים עם בני הדודים למרות שאני לא מדברת עם האבות שלהם?
מיכל דליות: פנינה, לדעתי אפשר לעודד את הבנות מכיוון שהן מספיק בוגרות. אסביר: קודם כל, את חייבת לתת להן איזה שהוא הסבר לניתוק וגם להעביר בצורה ברורה מסר שאת לא מתכוונת לחדש את הקשר כי הוא עושה לך רע, ואת רוצה לשמור על עצמך. מכיוון שהן בנות 10 ו- 13, את יכולה לתת להן יד חופשית בבחירת הקשר עם בני הדודים שלהן. את בהחלט יכולה להגיד להן שבני הדודים (הן והאחיינים שלך) לא צריכים לשלם את מחיר הריב של הוריהם, ולכן אם הן רוצות הן יכולות ליצור קשר וללכת לשם (אם יזמינו אותן) וגם להזמין אותם אליכם (אם את מסכימה ואם אחייך יתנו להם). סימכי על חוכמתן ועל הבגרות שלהן בכך שתסבירי להן שאפשר לשמור על קשר עם משפחה, אם זה בהסכמתך (ואני מציעה לך לתת את הסכמתך) ואם האחרים רוצים בזאת ומרשים גם להם. כמה מתאים לפה המשפט "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה": אנחנו עושים טעויות והילדים שלנו משלמים עליהן.
בת השנתיים וחצי ביישנית בגן
רינת: בתי בת שנתיים ו-5 חודשים. היא נמצאת בפעוטון בקבוצה של כ-12 ילדים. יש שם עוד קבוצות כך שהיא מוקפת בהרבה מאוד ילדים ומטפלות. לדברי הגננת, היא מאוד ביישנית וכמעט לא מדברת. בבית היא מדברת המון וברמה גבוהה יחסית לגיל שלה, אבל בפעוטון היא לא מבקשת או שואלת דבר ומתוארת על ידי הגננות כפסיבית. האם יש מקום להתערב ולעזור לה לפתח כישורים חברתיים? אם כן, מה ניתן לעשות?
מיכל דליות: רינת, בהחלט יש מקום לעזור לילדה, אבל רגע קודם היה כדאי לבדוק מה קורה בגן. אם יש לילדה כישורי שפה והיא פעילה ושמחה ומפותחת לגילה – למה אנחנו רואים התנהגות כה שונה בגן? בדרך כלל זה מפני שבגן יש לה רווח פסיכולוגי להיות כזו. רווח פסיכולוגי הוא לא רווח חיובי כמו שאנחנו חושבים, אלא רווח קיומי: תשומת לב, יחס מיוחד, תחושה של ערך ושל כוח.
יש להבין את מערכת היחסים בינה לבין הגננות ולראות מה שם מחזק את הפסיביות שלה. אני מציעה לך להתחיל הדרכה הורית ולבקש מהיועצת המשפחתית ללכת לצפות בגן ומתוך כך להבין מה קורה שם ואז לתת לך, וגם לגננות, הדרכה שתאפשר לקטנה לשנות את התנהגותה שם. אם את מעוניינת לקבל ממני המלצה, צרי קשר עם משרדי 1700-706-704.
הפעוט לא נרגע. האם מדובר ברצון לתשומת לב?
אומץ ואופטימיות הם הפתרון. מיכל דליות | צילום:
אלדד רפאלי
עינת: מיכל שלום, יש לנו תינוק מתוק בן שבעה חודשים. תמיד היה מאוד חייכן וגם עצמאי - אהב לשחק בצעצועים בנועם ובשקט גם מבלי שנהיה לצידו בכל רגע. לפני כשבועיים היו לו כמה ימים שהיה מאוד "לא עצמו" - ישן במשך רוב שעות היום, התעורר המון בלילה (אחרי שכבר ישן טוב במשך לילות שלמים) וכמעט ולא חייך. לאחר כארבעה ימים ראינו שיצאה לו שן וייחסנו את שינויי מצב הרוח לעניין זה, מה גם שלאחר מכן הוא חזר לעצמו יותר והיו כשלושה ימים כיפיים של משחקים וחיוכים כרגיל. הוא בגן כבר חודשיים מאז שחזרתי לעבוד ובדרך כלל גם בגן התנהג באותו אופן - חייכני ופעלתן. אולם מתחילת השבוע הזה קיבלתי דיווחים מהגננת שהוא בוכה הרבה ושהם לא מצליחים להרגיע אותו כמעט בשום צורה וחשבה שאולי מדובר בצורך בתשומת לב והוא נרגע רק כשמרימים אותו או משחקים איתו. כאשר היה איתנו בערב בבית לא ראינו זכר להתנהגות כזו כל השבוע עד אמש, שגם איתנו בכה הרבה ולא נרגע. האם יכול להיות שמדובר בניסיון לקבלת תשומת לב? שהרי יש פעמים שהוא מקבל את תשומת הלב ועדיין לא נרגע. האם זה בגלל שהוא בגן בגיל כל כך צעיר? עד עכשיו מאוד אהב את הגן והגננת והלך לשם בשמחה. אשמח לשמוע הצעות נוספות מאחר ובימים האחרונים אנו אובדי עצות לגבי הבכי. הלב נשבר כי אנחנו לא יודעים מה הבעיה ורואים אותו בוכה וצורח. האם יש לך רעיונות באשר למה יכולה להיות הבעיה, או יותר טוב - הפתרון?
מיכל דליות: עינת, אני חושבת שיש צורך מיידי לבדוק אותו מבחינה רפואית. בדיקה מקפת ורצינית ולא רק ללכת לרופא/ת ילדים. ילד שמח וחייכן שמדי פעם פורץ בבכי נוראי ולא מצליח להירגע במקומות הרגילים (על הידיים, עם מוצץ, בטיול וכו') – זה ילד שמשהו ממש מציק לו. אני ממש לא רוצה להפחיד, אבל יכול להיות שיש איזו סיבה רפואית, קלה כחמורה, אשר גורמת לו בבת אחת כאבים קשים ולכן הוא לא מצליח להירגע. אני מציעה לא לוותר לרופא ולדרוש בדיקות רציניות של בית החזה, מערכת העיכול, הפה, האוזניים וכו'. גם צילומים וכל מיני דברים שיגידו לך שהם לא בריאים וחבל לעשות אותם. קודם כל לסלק כל חשש רפואי ורק אחר כך ללכת לכיוון החינוכי. ואם יש בעיה רפואית – לטפל בה. איחולי בריאות ושקט נפשי!
בן השש מציק לשני אחיו
ריקי: מיכל שלום, קראתי את הטור שלך שעסק במריבות בין אחים. יש לנו ילדה בת 9, ילד בן 6 וילד בן שנתיים וחצי. האמצעי כל הזמן רב עם שני אחיו, מציק ומרביץ ברוב המקרים בלי סיבה. ניסינו כמיטב יכולתנו לנהוג לפי המלצותייך אך ללא הועיל. גם אם אנחנו מתעלמים ולא נוקטים עמדה זה מחריף עד כדי בכי/צעקות של הקטן או הגדולה וזה ממש בלתי נסבל. הוא לא מקשיב למה שאנו אומרים לו, צוחק לנו בפרצוף וממשיך בהתנהגות המציקה שוב ושוב. גם סנקציות כמו שליחה לחדר, אין מחשב או טלוויזיה וכדו' לא ממש מועילות וההתנהגות חוזרת על עצמה. בקיצור, אנו ממש מיואשים ולא יודעים מה לעשות.
חשוב לי לציין כי מדובר בילד מאד אינטליגנטי וטוב בסך הכל, הוא לא עושה זאת מרוע אלא משובבות וכדי לקבל תשומת לב. עצוב לנו מאוד שהוא מגיע למצבים כאלה וחשוב לנו לטפל בעניין. אשמח לרעיונות יצירתיים איך להתמודד עם המצב.
מיכל דליות: ריקי, במקרה של ילדים כה צעירים (שנתיים וחצי) אי אפשר להתעלם. מה שצריך זה לפקח. אני מניחה שנכון להיום, כל ריב של בנך האמצעי גורר שיחה שלכם איתו, הענשה שלו, אצבע מתנפנפת, כעס וכו' – כל אלה הם הפעלה שלכם. הוא לא צוחק לכם כי זה מצחיק אותו, תאמיני לי, זה לא. הוא צוחק כי הוא במבוכה, כי "הילד הרע" משתלט עליו. אני מציעה להודיע לשלושתם שמהיום, שכשיהיה ריב את מפרידה וזה הכל. לא מבררת מה היה, לא מתעלמת כי זה מסוכן לקטן, לא בודקת מה היה ומי צודק – אלא מפרידה ומרחיקה. המשמעות היא שכאשר את שומעת צרחות או בכי את נכנסת לחדר ולוקחת איתך ילד אחד. פעם את הקטן, פעם את הבכורה ופעם מציעה לבן השש לעזור לך במטבח או באיזו פעולה במחשב. ולא ליפול בפח שהילדים יכינו לך בכך שכן תכנסי לנושא הריב. לשם אל תלכי. רק להפרדה והרחקה בלי לנקוט עמדה ובלי לדעת מה בכלל קרה. אם לא יהיה שם כעס, אם לא תהיה שם תשומת לב ספציפית, אם לא תנקטי עמדה – אז יש סיכוי שהמריבות תפחתנה ועוצמתן תרד. בהצלחה.
