תיפוף על הגוף מעורר אותנו ומכניס את המוח למצב ריכוז גבוה | צילום: עמליה מוסטון ילדים הם יצורים אנרגטיים מטבעם. הם מחפשים ללא הרף אפיקים שונים להוצאת אנרגיות אינסופיות העצורות בהם. משחקי ריצה או כדור, ריקוד, שירה, קפיצות או סתם התרוצצות בחצר, הם רק חלק מהפעילויות שהם עושים על בסיס יומי כדי להוציא את האנרגיות האלו. בשנים האחרונות, לצד שלל החוגים שמציעים להם לתעל את האנרגיה הזו, צץ גם חוג שצובר תאוצה: תיפוף על הגוף.
הצליל הוא בכל מקום
תיפוף על הגוף היא שיטה עתיקת יומין ליצירת מקצבים ומוזיקה ללא כלי נגינה קונסרבטיבים. בעזרת סדרת פעולות מהנות, הילדים חוזרים על משפטים מוזיקליים ומתופפים אותם על גופם. בצורה זו הגוף מתעורר ומכניס את המוח למצב ריכוז גבוה, דבר המפתח גם את החלקים הקואורדינטיביים של הילד.
איך זה עובד? לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות והיכולת להתחבר אל הקצב הטבעי הקיים בגופו. הלב והדופק הם מכונת הקצב האישית שלנו, ואם נהיה קשובים ונתחבר אליהם, כבר יבואו עוד הרבה מקצבים חדשים. העניין המרכזי בסדנאות תיפוף הוא להיות קשובים למוזיקה. לפעמים רק צריך לעצום את העיניים ולהקשיב לסביבה כדי להבין שהמוזיקה נמצאת בכל מקום. אם למשל תקשיבו לגלים בים, תשמעו מנגינות יפות. אם תקשיבו לקבוצה של אנשים מדברים תשמעו מקצבים מעניינים. אפילו במגרש המשחקים יש מוזיקה ממש שמחה, שנובעת מקריאות הילדים. ציוץ הציפורים הוא גם מעין צליל מוזיקלי ואפילו הרוח עושה מנגינות משלה. כך, גם לגוף יש את הצלילים שלו.
תנו לי לשחרר קצת אנרגיות! | צילום: Leigh Schindler, Istock בתיפוף על גוף מושם דגש על מוטוריקה גסה יותר מאשר בנגינה על כלי מוזיקלי. כשמנגנים על כלי נגינה יש הפרדה ברורה של האצבעות, בין אם זה מיתרים או קלידים, ואפילו לחצן בכלי נשיפה. בטכניקת תיפוף על גוף, כמו בתופים רגילים, יש הפרדת איברים גסה יותר, המפרידה בין הידיים לרגליים. היתרון בטכניקה מסוג זה היא בכך שהיא עובדת בצורה של מגע עדין על גוף המתרגל. המתופף יכול בעצמו להחליט על עוצמת התיפוף, כך שהיא תהיה נעימה גם לגוף וגם ליד המתופפת. ישנה עבודה רבה על הפרדת איברים, גפיים עליונים ותחתונים, ידיים ורגליים, כשמדובר בתיפוף על הגוף.
ישנו יתרון נוסף לתיפוף על הגוף - קשת הגוונים של סוג הצליל אשר אפשר להפיק על ידי חלקים שונים של הגוף. כך למשל, הצלילים שניתן להפיק בעזרת הפה, שאינם בהכרח שירה קונבנציונלית (למרות שניתן להשתמש גם בשירה בשילוב עם התיפוף).
סדנאות התיפוף על גוף תורמות לתהליך של התפתחות אישית, מביאות לידי מודעות תוך כדי תנועה וקצב, ואף לידי העצמה אישית. זהו תחום ביניים המקשר בין מוזיקה, קצב, תיפוף ותנועת הגוף. הפעילות הזו כבר נכנסה, בחלק מבתי ספר במרכז הארץ, לתוך תכנית הלימודים, במסגרת שעות העשרה.
התיפוף כפן טיפולי
"באופן עקרוני טיפול בעזרת תנועה וריקוד יכול להועיל מאוד לילדים שאין להם בעיות מוטוריקה", מסביר אייל ציוני, מטפל בתנועה, מומחה למוטוריקה ויציבה בילדים ונוער והבעלים של מוטוריקל. "חוג כמו תיפוף על הגוף יכול לגרום להתפתחות ההתמצאות במרחב, תיאום בין הגפיים, ויסות התנועה ושליטה בקואורדינציה בסיסית. בנוסף, פעילות מסוג זה, מסייעת לתחושת השליטה, מה שגורם לדימוי העצמי לעלות. אין ספק כי גם ילדים בעלי הפרעות קשב הסובלים מ-ADHD, יכולים לקבל תמורה נאה מן הפעילות. פעילות מסוג זה מציגה טווח גבוה של גירויים, אשר יכולה לרתום ילד בעל הפרעות קשב ולגרום לו להתמקד".
יחד עם זאת, לציוני יש מספר דגשים שראוי לשים לב אליהם. "חשוב לציין כי גם בפעילות מן הסוג הזה, כמו תיפוף על הגוף, קפוארה ושאר פעילויות פיזיות המתרכזות בתנועה, יש לוודא שהילד נמצא בקבוצת שווים. כלומר, ילד שיש לו שסובל מ-DCD (הפרעת סרבול מוטורי), או בעיות מוטוריות ולו הקלות ביותר קלות, עלול לחוות תחושה לא נעימה, אם לא יהיה בין אנשים שדומים לו ולקצב ההתפתחות שלו. יש לדאוג שלא ייווצר פער בין ילד כזה לאחר על מנת לאפשר לכל ילד להגיע למירב הפוטנציאל הגלום בו".
מתעלים אנרגיה של ילדים לאפיקים יצירתיים בעזרת תיפוף על הגוף. להקת טררם | צילום:
אלן צ'פלסקי
בלהקת טררם שמפעילה חוגים מסוג זה, ישנם אומנים רבים עם הפרעות קשב וריכוז, שהתגלו ככישרונות גדולים בתיפוף וריקוד. כיום הם מנהלים קריירה מצליחה ומעצימה ומלמדים ילדים כיצד להתמודד עם הפרעות קשב באמצעות אמנותם. מתוך הגישה הטיפולית הזו ובהסתמך על תוצאות המחקרים הרבים בנושא, מתקיימים כיום חוגים לתיפוף על הגוף כבר מגיל מוקדם. השיטה חשובה לשיפור היכולות של הילדים כבר מגיל קטן, מאחר וההצלחה בביצוע מטלות מורכבות, שנובעות מתוקף התיפוף על הגוף, הקצב והתנועה יכולות לתרום רבות לערך ולדימוי העצמי שלהם. בבית הספר החדש למוזיקה ואמנויות הבמה של טררם, נפתחו שיעורי "טרום טררם" לילדי גן חובה וכיתה א' ואף נפתחה כיתה טיפולית קטנה. אנשים בעלי לקויות למידה ברמות שונות, דיווחו על שפור ביכולת הריכוז קשב, וכן בעלייה משמעותית בדימוי העצמי.