איך נגרום לילדים שלנו לקרוא? שתי סופרות ילדים מגלות את הסוד

והרי ידיעה שהגיעה זה עתה, זאת אומרת לפני יותר מעשרים שנה, כשיצא קפטן תחתונים הראשון: ספרים צריכים להיות כיפיים. אם קוראים לזה תחביב, מישהו צריך לחבב את זה, ואם קוראים לזה תעסוקה לשעות הפנאי זה צריך להיות יותר כיפי מלשכב על הספה בסלון, לאכול משהו לא בריא ולראות סרטוני טיקטוק (ואין הרבה דברים כאלה). אז אם אתם רוצים שהילדים שלכם יקראו, אתם צריכים שהם ייהנו מזה, במובן הכי שטחי וממכר של המילה.

שיצחקו בקול רם, שלא ירצו להפסיק, ושחס וחלילה לא יחשבו שזה טוב בשבילם. ובגלל זה צריך להוריד מהשולחן את ספרי האג'נדה, שנועדו ללמד ולחנך, ולהציע ספרים שפשוט כיף לקרוא. ולא שאסור להם לחנך – העניין הוא שזו לא תהיה המטרה שלהם, או לפחות לא המטרה הגלויה. שילדים לא ירגישו שקריאה זה משהו שהם צריכים לעשות, אלא אפילו קצת להפך, שיחשבו ש"איזה קטע זה שלאמא או לאבא אין מושג שהספר שאנחנו קוראים עכשיו הוא ממש לא חינוכי, ויש בו מילים שאסור להגיד ליד השולחן, או ציורים של אנשים שעושים דברים מביכים!"

אז איך נגרום לילדים שלנו לאהוב ולרצות לקרוא ספרים בעידן שבו המסכים משתלטים על העולם? כינסנו מפגש פסגה עם הסופרת והעורכת, מאירה ברנע גולדברג, והסופרת והתסריטאית שירי צוק. כל אחת מהן הוציאה ספר חדש שהילדים שלכם כנראה יאהבו, גם אם הם לא בהכרח אוהבי קריאה.

קודם כל, ספרו לנו על הספרים החדשים שלכן

מאירה: "כראמל ואני - ספר אישי׳ הוא בעצם מתנה לכל מי שאוהב את סדרת כראמל. מדובר בספר שהוא יומן ומשמש גם קפסולת זמן. מצד אחד, כראמל, מספר לילדים על החיים שלו כגור צעיר, ומצד שני מעודד אותם לכתוב על עצמם. הוא שואל אותם שאלות מצחיקות, חכמות, מרגשות, מטופשות ומעניינות על החיים שלהם והמטרה היא שבסיום הכתיבה הם יתנו את הספר לאחד ההורים למשמורת ויקבלו אותו בחזרה בגיל 20. הספר האישי יזכיר להם איזה ילדים הם היו פעם. לדעתי זו עוד דרך לחבר את הילדים לספרים ולדמויות שהם אוהבים. הספר מתאים לבני 8-13."

שירי: "מי רוצה כוח-על – ההתחלה׳ הוא ספר על שלושה ילדים מכיתה ז', דיצה גיגי ויואש, שמגלים יום אחד שיש להם כוחות על. עכשיו הם צריכים להבין מה עושים עם זה, למה זה שם ואיך להצליח לעבור את כיתה ז' בלי למות – בקיצור, משהו שכל מתבגר יכול להזדהות איתו. זה הספר הראשון בסדרה לגילאי 13-9, שרוצה למתוח אתכם ולהצחיק אתכם באותו זמן, ולהוכיח לעולם שזה אפשרי."

מה עושה סופר שמגלה שהילדים שלו לא אוהבים לקרוא?

שירי: "נראה לי שמשקר, אבל אין לי מושג, כי הילדים שלי קוראים כל היום וכל הלילה - כשהם לא מאכילים חתולי רחוב ומנצחים באולימפיאדות מתמטיקה."

מאירה: "חייתי בהכחשה כי כילד קטן הבן שלי אהב מאד לשמוע סיפורים, אבל אחר כך גיליתי שפשוט קשה לו לקרוא בגלל הפרעות קשב וריכוז ועברנו לשיטה של הקראה. בעלי ואני מקריאים לו ספרים או שהוא פשוט מאזין להם באפליקציית אייקסט."

מה הספר שהכי אהבת לקרוא כשהיית קטנה ולמה?

שירי: "הרבה לפני שה'איש בן המאה שיצא את החלון ונעלם' התחיל את הטרנד של שמות עם ספרים ארוכים, אני קראתי שוב ושוב את ׳כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו לי׳ שכתבה דבורה עומר. כשהבת שלי הגיעה לגיל 7 ניסיתי לקרוא לה אותו, והוא היה לה איטי מדי ובעברית גבוהה מדי. די ציפיתי לזה, אחרי שהבן שלי התייאש באמצע הכיתה המעופפת של אריך קסטנר, אבל אני גאה לומר ששניהם אוהבים ארטיק שוקו-בננה, אז אני עדיין אופטימית."

מאירה: "אני אהבתי מאד את הספר ׳אמיל והבלשים׳ של אריך קסטנר. קראתי אותו שוב ושוב עד שהדפים נשחקו. בהתחלה אבישי לא הסכים שנקריא לו את הספר, אבל אחרי שהיינו בהצגה ׳אמיל והבלשים׳ הוא היה למעריץ נלהב של אריך קסטנר והקראנו לו את כל הספרים שתורגמו לעברית."

הטיפים של שירי ומאירה לעידוד קריאה:

1. ספרים כמו חול – שיהיו ספרים בכל מקום, לא רק בספריה. עם הצעצועים וליד המיטה, על שולחן האוכל ועל הספה, סתם בסלון וגם בשירותים. שיראו אתכם קוראים, שישמעו אתכם מספרים על ספרים שקראתם, שיבינו שקריאה זה כמו לנשום, רק יותר כיף.
2.  להתאים את הספרים לילד הספציפי שלך – זה שכולם אהבו את הארי פוטר, לא אומר שגם הוא חייב. הספר צריך להיות ברמה המתאימה לו, בנושא שהוא מתחבר אליו, ורצוי שהוא בעצמו יבחר אותו.
3.  לונה פארק בספריה – ללכת עם הילדים לספריה, בלי לחץ של זמן, בלי חובה לקחת ספר, סתם להסתכל על ספרים ולדפדף, לקרוא קצת ולהפסיק באמצע אם מתחשק, להיזכר בספרים שאמא קראה פעם, ולחפש ספרים שכתב מישהו שיש לו את השם שלנו או של המורה שלנו או סתם שם ממש מצחיק.
4.  פעם ראשונה בחינם – לקרוא להם פרק ראשון מספר ואפילו ספר ראשון מסדרה, להפסיק בשיא המתח ולראות איך הם חוזרים לעוד. אפשר גם לספר להם סיפורים ולציין כבדרך אגב שזה מתוך ספר, ולהראות להם שכל הסדרות והסרטים וההצגות שהם אוהבים מבוססים על ספרים. אפשר גם לקחת אותם להצגה ולאחר מכן לקרוא את הספר ולחפש את ההבדלים.
5.  אסור מותר, מותר אסור – אחרי שהולכים לישון אסור לעשות יותר שום דבר – לא מסך, לא להיזכר שאתה רעב, לא לשאול את אמא רק שאלה אחת אחרונה. אבל אם תקראו ספר בשקט בשקט, נעמיד פנים שלא שמנו לב...
6.  לא אומרים לא על ספר – מותר לילד לקרוא ספרי קומיקס אין בהם שום פסול ואין צורך להתאכזב אם הילד מעדיף אותם על פני ספרים אחרים. בניגוד לסטיגמה שיצאה להם, ספרי קומיקס הם ספרים טובים כמו כל ספר אחר.
7. מותר לקרוא ספר אחד שוב ושוב ושוב - זה מה שילדים עושים. מותר לקרוא ספר שמיועד לילדים קטנים יותר, מותר לאחר בדיקה לקרוא גם ספרים שמתאימים לגיל בוגר יותר.
8.  ספרים זה לא עונש – לעולם אל תענישו באמצעות קריאה ואל תאיימו בלקיחות הטלפון האישי או המחשב אם לא יקראו ספרים. עוד לא נולד הילד שהתחיל לאהוב לקרוא בשל איומים. מצד שני, גם לא מומלץ לתת פרסים על קריאה. כשנותנים פרס על משהו שהוא גם ככה אמור להיות מהנה, הוא באופן אוטומטי הופך לפחות מהנה.

מאירה ברנע-גולדברג היא סופרת, עורכת, מנחת סדנאות כתיבה למבוגרים ולילדים, מבקרת ספרים ובעיקר קוראת ספרים גם מתוך שינה וגם באמבטיה. כתבה שלושה ספרי מבוגרים, אחד מהם (מסעותי עם חמותי) נמכר לחברת הפקות גדולה ובדרך להפוך לסרט, שני ספרי ילדים: "הילדה שניסתה" ו"רועי אמר", ואת סדרת רבי המכר "כראמל."

שירי צוק היא סופרת, תסריטאית, מבקרת ספרים אבל בעיקר תולעת ספרים. היא הוציאה כמעט עשרים ספרים, ביניהם "קודם כל תירגעי" למבוגרים, "זה השם שלי" לראשית קריאה והגרסה הכיפית של "סבתא בישלה דייסה", עם בובת אצבעות. הגישה פינת ספרים בתוכנית בוקר וכותבת תוכניות ילדים. ("אחותי קפצה כיתה", "ילדי בית העץ", "קפה עמליה" ועוד).