תארו לעצמכם ילד. אולי זה הבן של השכנים, אולי זה הילד שהייתם, אולי זה אפילו הילד שלכם. ילד שנכנס בפעם הראשונה לגן או לכיתה. הוא לא מכיר אף אחד, אולי זוכר במעומעם מישהו שפעם היה איתו בגן או בחוג, אבל אין לו אף חבר. עכשיו מבקשים ממנו לשבת יפה במקום שלו ולהקשיב. מה קורה לו? האם הוא פנוי בכלל להקשבה?
ואולי הוא עסוק בלבחון את הילדים סביבו? האם יש להם עיניים טובות כלפיו, או שהוא קולט מסרים אחרים מהם? האם הוא עסוק בלהביט מעבר לכתפו, לראות מי עלול לזרוק עליו מטוס מנייר, לסחוב לו מחק, לסנן לעברו מילה לא יפה? האם בהפסקה הילדים משתפים אותו במשחקיהם בקלות ובשמחה, או שהוא מתקשה להשתלב?
כדי להיות פנוי ללמידה, ילד צריך להרגיש שייך. להרגיש שייך זה להרגיש שמקבלים אותי כמו שאני, על הדברים שאני דומה לכם ועל הדברים שאני ייחודי בהם. רק כאשר אני מרגיש שייך אני יכול לתפקיד במיטבי. אם אני עסוק בלהביט מעבר לכתף ולהדוף הצקות, אני ממש לא פנוי ללמידה.
אחד הדברים שהכי מטרידים הורים, לא פחות ואף יותר מהלימודים (שאף הם מטרידים מאוד) הוא האם הילד שלי יהיה מקובל, או שמא חלילה לא יאהבו אותו. רבים מאיתנו סוחבים איזו טראומת ילדות בגודל בינוני עד כבד של חרם או נידוי, או של ילד שקוף שאף אחד לא ראה אותו, ותחושה שלא הקשיבו לנו ולא טיפלו בזה. האם בכלל אפשר למנוע את החוויה הזו מהילדים שלנו, האם יש לנו שליטה על הנעשה בין כותלי הכיתה?
אז זהו, שאומנם אין לנו שליטה, אבל יכולה להיות לנו לא מעט השפעה. יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילד שלנו להרגיש שייך בכיתה או בגן:
אז איך עושים את זה?
- היכרות עם הקבוצה
מפגש בזום, עם כל הכבוד - אינו תחליף ראוי עבור ילדים. לכן, מאחר שלצוות החינוכי אין אפשרות לעשות זאת, כדאי שאנחנו ניזום מפגשים פיזיים עם הקבוצה: להיפגש בגן השעשועים או בחצר של אחד הבתים בקבוצות בגודל המותר. עוד אין לכם קבוצת ווטסאפ של הכיתה? תפתחו. אתם לא יודעים מי ההורים? תשאלו בפייסבוק... להגדיל ראש, לא לחכות שמישהו אחר יעשה. - היכרות אישית
אחרי שהכרתם בגדול את הילדים, שימו לב עם מי הילד שלכם מתחבר ותזמו פגישות אחד על אחד בבית למשחק משותף ולהיכרות אישית מעמיקה, שהילד ירגיש שיש לו חבר בכיתה החדשה. - פעילויות חברתיות
להיות יצירתיים וליזום פעילויות שמתאפשרות בתנאים הנוכחיים. למשל, כל ילד מכין כרטיס ברכה שנה החדשה לאחד הילדים, או מפגשים של בתים מארחים בקבוצות קטנות. - חיזוק הילד שלי
לחזק מיומנויות חברתיות בבית. ללמד מיומנויות של לחלוק ולשתף בחפצים ובצעצועים, לעשות תור תור ועוד. ילד שמתייחסים אליו כמו נסיך בבית ומקבל את כל מבוקשו עכשיו ומייד – יהיה אומלל מאוד בחוץ כשלא יהיה תמיד ראשון ובלעדי. - כמו כולם וגם ייחודי
הורים רבים מחליטים לא להכניס הביתה טרנדיים פופולריים. אפשר לכבד את העקרון הזה, אך כשהילדים בכיתה בבוקר מדברים על סדרה שהם ראו אתמול, או שלכולם יש את הטרנד החדש (בייבלייד, ברול-סטארז וכו) והילד לא יודע על מה הם מדברים – זה מדיר אותו מקבוצת השווים והוא מרגיש הרבה פחות שייך. לפעמים שווה להניח בצד את העקרונות לטובת תחושת השייכות של הילד; ועם זאת, לא לשכוח לטפח את הייחודיות שלו כדי שיוכל לבלוט בזכות עצמו: אם הוא טוב במיוחד בריקוד, שירה, שחמט, תיאטרון ועוד – לעודד אותו להפגין את כישוריו הייחודיים. - שיחות הכנה
לשוחח עם הילד, לא בנאומי אזהרה וחפירת כללי התנהגות, אלא בעיקר לשאול ולהקשיב: אילו שאלות עולות אצלו, ממה הוא חושש, ממה הוא מתרגש, למה הוא מצפה, מה היה רוצה שיקרה?
שנה שתזכר לנצח, ועדיף לעבור אותה יחד | צילום: Potential Filmmaker, shutterstock
מדוע חשוב כל כך להשקיע בקשרים חברתיים?
היכרות מוקדמת מונעת זרות. פשוט כך. ילד שאני מרגיש שהוא זר לי, בקלות יותר אחוש עוינות כלפיו ואני עלול להיגרר להצקות. ילד שאני מרגיש שהוא חבר שלי, סביר להניח שאגן עליו. תחשבו על הילדים שלכם מכל צדי הסיטואציות האלה. היכרות מעמיקה וחיובית בין הילדים היא כמו תרופה למניעת דחייה חברתית. עודדו אותה.
נכון, זו אחריות של בית הספר, אך לא כל מחנכת מודעת לזה ומסוגלת לזה, ובנוסף, העומס על צוותי החינוך גדול מאוד. במקום להאשים למה הם לא עושים – קחו אחריות ויוזמה. חברות מונעת אלימות. למדו את הילדים שלכם להיות חברים. כהורים, אנחנו מוצפים במטלות הבית, העבודה, הסעות לחוגים, הורים מבוגרים... והרבה פעמים פחות משקיעים בפליידיטס של הילדים. חשוב להבין כמה זה קריטי ולשים את הנושא בראש סדר העדיפויות שלנו.
הכותבת היא רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים, מכון אדלר.