תלמיד כיתה ג' שאיים על חברו: "אשלח אותך לביה"ח" - ושבר את רגלו, ילדה שספגה בעיטות לראשה ושתי ילדות שמורה הורתה להן לירוק את העוגה שטעמו לפח כעונש, הם רק חלק מהסיפורים על אלימות שחווים ילדים יום יום בבית הספר.
"אין ממש פתרון לבעיה", אומרת לילך קובה פסיכולוגית חברתית, יו"ר עמותת הורים נגד אלימות. "אנחנו מתמודדים למשל עם בית ספר ששובת כבר 12 ימים על רקע אלימות קשה של ילדים בבית הספר, בעוד שבית הספר מטפל הוא טיפול בילדים הנפגעים ולא בילדים הפוגעים שיוצרים את האלימות הזאת. חשוב להדגיש- זה לא בעיטות ובקנטות אלא כיסאות שמתעופפים באוויר בזמן שיעור, דקירות עם עיפרון ועוד".
"אני מקווה שאנחנו בסופו של עידן נוראי בו הגישה הרכה והמכילה שהורים נוקטים רבים בה תסתיים", אומרת מיכל דליות בדיון על אלימות בבתי הספר. "רק אם תינקט יד קשה כלפי הילדים האלימים וההורים שלהם יוכל להשתנות כאן משהו".
"הרכות הזאת גרועה להמון ילדים וגם למבוגרים", קובעת דליות בהתייחסה לגישה המכילה שבה נוקטים בשנים האחרונות הורים וגם במערכת החינוך. "במקום להיות קשוחים עם הילדים כפי שהיה בכל שנות האבולוציה האנושית, אנחנו עסוקים בהכלה והבנה ויש אנשים שזה מזיק להם וצריך לאסוף אותם".
דליות טוענת כי בניגוד לגישה הרווחת היא כן מאמינה ביד קשה. "זה לא אומר מכות או צעקות או לנעול בחדר. אבל אם פעם מורה היה לוקח ילדים אתו לחדר מורים אם הם היו משתוללים בחצר בזמן ההפסקה, היום מורים מפחדים לעשות את זה".
"זאת בדיוק הבעיה שמערכת החינוך מתמודדת אתה", מסכימה קובה. "במקום להנהיג את מדיניות יד קשה מול הילדים הפגעים שולחים לייעוץ פסיכולוגי את הילדים הנפגעים".
"הורים לילדים האלה צריכים להתחיל לשלם על המעשים של הילדים שלהם", אומרת דליות. "כשהורים לילד מאוד אלים יודעים שהילד לא יוכל להגיע לבית הספר אם ינהג באלימות, הם והילד הולכים לטיפולים וההורים משלמים על הנזק שהילד עושה- אם הם ידעו שיש מחיר לאלימות הזו רק אז משהו ישתנה".
תגובת משרד החינוך: "משרד החינוך מוביל מדיניות ברורה לטיפול במקרים של אלימות בבתי הספר. שלושת המקרים המסוקרים בכתבה מלווים ומטופלים. יצוין כי שלושה מקרים אינם מצביעים על מגמת עלייה באלימות".