הכרזת ארגוני ההורים על מרד תשלומים במערכת החינוך הוא מהמאבקים המוצדקים והחשובים שהיו פה לאחרונה, ויש לקוות שיצלח. יותר מכל מסמל המאבק התפכחות חשובה בהבנתם של ההורים את המחירים הכבדים שגובה ההפרטה העמוקה והמתמשכת של מערכת החינוך הממלכתית, שבה תשלומים שניתנו בעבר על ידי המדינה מועברים לאחריות ולמימון פרטי של ההורים (בהיקף של 5 מיליארד שקל בשנה) תוך חשיפת הילדים לתופעות מדאיגות של השפלה, קיפוח ופערים מתרחבים.
תשלומי ההורים מהווים למעשה מס חינוך רגרסיבי המחולל פערים בתוך מערכת החינוך וסותר באופן יסודי את עקרון השוויון ואת הזכות הבסיסית לחינוך. אם בעבר היה מדובר ברכישה מרוכזת של ספרי לימוד, תלבושת אחידה או פעילויות העשרה לילדים לשעות הפנאי, במרוצת השנים הפכו התל"ן (תכנית לימודים נוספת) ו"רכישת השירותים מרצון" לחלק אינטגרלי ומרכזי מתכנית הלימודים בבית הספר והלכה למעשה יצרו מסלול עוקף חוק.
גביית 1,500 שקל לטובת העשרה למקצועות הבגרות, 1,200 שקל עבור מקצוע בחירה שלישי ועד 3,000 שקל עבור ציוד טכנולוגי ותוכנות הן רק דוגמאות לתשלומים "מרצון" (בנוסף לתשלומים המופרזים הרשמיים), כאשר בפועל הרישום אל בית הספר מחייב דה פקטו השתתפות בהם. כך, מעניקה מערכת החינוך גושפנקא חוקית לקניית חינוך עודף (ולעתים אלמנטרי) בכסף, ויוצרת פערים בין מוסדות חינוך לבעלי ממון לבין כאלה שאינם ובין תלמיד אחד לחברו באותו המוסד - והכל בתוך מסגרת החינוך הציבורית-ממלכתית. התוצאה, כפי שנטען גם בעתירת ארגוני ההורים לביהמ"ש, היא כי בחלק ניכר ממוסדות החינוך הפכה הגבייה המאושרת על ידי הכנסת להיות חלק מזערי מהגבייה בפועל שאותה מתיר משרד החינוך, עד כדי כך שבחלקם היא עומדת על 20% ומטה מהגבייה בפועל.
כיצד עובד הבלוף? על הנייר מגיש משרד החינוך לאישור הכנסת את גביית תשלומי החובה והרשות בלבד שאותו הוא כביכול מתיר לגבייה. לעומת זאת, מרבית התשלומים אינם מובאים כלל לאישור הוועדה בטענה שמדובר בתשלום וולונטרי שאינו מצריך פיקוח פרלמנטרי. למעשה משרד החינוך הבין שבמקום לעבור את דרך הייסורים של אישור הכנסת, עדיף לקטלג תשלומים כוולונטריים וכפריבילגיים, גם אם בפועל הם אינם כאלה, ולייתר את הצורך באישורם. זאת חרף העובדה כי מדובר בתכניות שהפכו לחלק מרכזי מהנעשה בבית הספר ותוך ידיעתו כי ההורים יתקשו מאוד שלא לשלמם במחשבה שילדיהם יודרו מפעילות כלשהי בבית הספר.
כמו בריטואל קבוע, גם השנה הביעה ועדת החינוך של הכנסת מורת רוח מתשלומי ההורים המובאים לאישורה, אך נדחפה לאשרם בלחץ הקואליציה והממשלה. רק אשתקד קראה לממשלה להפסיק עם המנהג הפסול ואף איימה לקדם חקיקה כזו בעצמה. גם שרי חינוך לדורותיהם מכירים בעוול ומכריזים על הצורך לבטל את המס הלא מוצדק בשנה הבאה, ואפילו מבקר המדינה כבר התריע על מציאות שבה התשלומים הנוספים משמשים כלי מרכזי להספקת שירותי חנוך איכותיים. אולם במבחן התוצאה דבר לא השתנה והבלוף של ״חינוך חינם״ שעולה להורים ביוקר נמשך.
לכן, טוב עושים ההורים שלא שועים אחר טיעוני משרד החינוך אודות "גשם" ההטבות שזה כביכול מרעיף עליהם, שהרי מדובר בפירורים לעומת מה שמגיע להם בדין - ומוקפא מדי שנה בחוק ההסדרים ביוזמת הממשלה. במקום לקיים את חוק חינוך חינם ואת את חוק יום לימודים ארוך (אותו חוקקה הכנסת לפני כעשרים שנה), אשר הבטיח ארוחה חמה, לימודים והעשרה עד לשעות אחר הצהריים, העביר משרד החינוך חלק מרכזי מהנטל הכלכלי של חינוך הילדים ושל אחזקתם בשעות הצהריים להורים ומצפה מהם למחיאות כפיים סוערות רק בגלל שהפחית 100 שקל במחיר הצהרונים. המטרה היא ברורה: הפסקת "השר"פ החינוכי" והחזרת האחריות ונטל המימון החינוכי מהפרט לממלכה והספקתו (באמצעות מימון ציבורי) במסגרת תכנית הלימודים הרשמית והממלכתית.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם סיעת המחנה הציוני