בואו נודה בזה, זה לא שלפני שנה המתבגרים שלנו הלכו לבי"ס בשירה וריקודים ולמדו למבחנים בהתלהבות ובחדווה. אבל היום, כשהכיתה נמצאת במרחק החלקת אצבע או Alt + Tab אחד מהפורטנייט / מיינקראפט / טיקטוק / אינסטה ושאר פיתויים, הרבה יותר קשה לשכנע אותם להיכנס לשיעורים, שלא לדבר על ממש להקשיב, להשתתף או שומו שמיים – להכין שיעורי בית. אז איך לעודד את המתבגרים, לשתף פעולה עם הלימודים מרחוק, ועד כמה זו בעצם האחריות של ההורים בכלל?
עד כמה להתערב בלמידה מרחוק של המתבגרים שלכם?
הגבולות מיטשטשים – השאלה עד כמה להתערב מלווה אותנו לכל אורך ההורות ורבות דובר על הורות ההליקופטר, בה ההורים חגים מסביב לילדים ללא הפסקה, מנסים לפתור להם את כל הבעיות בחיים, ועל הדרך מנוונים את היכולת שלהם לפתח כישורים לפתור אותן בעצמם. והנה עכשיו, גם אם באופן רגיל, אתם לא מעורבים בכל פרט ופרט במה שקורה בבי"ס, הלמידה מהבית מציפה לכם את הקשיים "לפנים", והרבה יותר קשה להישאר אדישים אליהם. אז תזכורת קצרה: להיות "נוכח" לא מחייב להיות "מעורב", "לסייע" לא אומר להפוך ל"מתפעל", אפשר "לעודד" אבל זה לא אומר להפוך לבולדוזר שדוחף וגורר, ויש מרחק עצום בין "לוודא" לבין "לבצע".
הפרדת רשויות - המתבגר מתקשה במתמטיקה? הילדה לא מסכימה להשתתף בשיעור ספורט? אתם יכולים לעזור להם בלימודים, וגם לשוחח איתם על חובת הנוכחות אבל אל תתבלבלו – אתם לא אמורים להחליף את המורים שלהם שגם שולטים כנראה יותר טוב מכם בחומר בגיאומטריה, וגם אחראים להעמיד את הילדים במקום מבחינת משמעת.
בחרו את המלחמות שלכם – בריאות, פרנסה, זוגיות, חינוך - מה שבטוח, אין לכם רגע דל מאתגרים וממש לא משעמם לכם כרגע בחיים. אז מומלץ לבחור בחוכמה את המלחמות שלכם ולא לנסות לרוץ עכשיו על כל החזיתות. התמקדו בהתמודדות אחת או שתיים, שנראית לכם חשובה, ולאחר שתצלחו אותה בשלום, עברו לבאות בתור.
קודם כל חינוך - החינוך חשוב לכם? מעולה. אבל שימו לב שחינוך זו מילה הרבה יותר גדולה מ"לימודים". אז הזכירו לעצמכם מה המטרות החינוכיות שלכם, וודאו שאתם לא פוגעים בערכים כמו "אחריות אישית" ו"עצמאות" על מזבח העמידה במטלות הלימודיות.
גם חברים זה חשוב - ואם בלימודים עסקינן, ובמיוחד אם החלטתם שהם לא בראש סדר העדיפויות שלכם כרגע, כהורים, בואו לא נשכח שמפגשי הזום הם גם הזדמנות לאינטראקציה חברתית שבגיל ההתבגרות – אין חשוב ממנה. אז נכון, זה לא אותו דבר כמו להיפגש פנים אל פנים, אבל עבור חלק מהמתבגרים, שלא יוזמים קשרים חברתיים, זוהי הדרך היחידה להיות בתקשורת עם בני גילם בחודשים הקרובים.
אוקיי אז להתערב או לא להתערב?
ההחלטה היא רק שלכם, כי אתם יודעים הכי טוב מה נכון לכם ולילדים שלכם, מה הציפיות ההדדיות שלכם אחד מהשני, מה המסוגלות ועם מה תוכלו לחיות בשלום. קחו בחשבון שזו תקופה לא קלה בשבילם, ומצד שני "המצב" לא יכול להיות אליבי לפריקת כל עול, אז קבלו החלטה, היו עקביים בה, ובכל מקרה הישארו עם אצבע על הדופק.
החלטתם להתערב? כך תעשו את זה:
מפו את הבעיות – הילדים שונאים את הזום? לא לדאוג, הם לא היחידים וזה נורמלי לחלוטין, אבל כדאי לבדוק אם אין כאן גם בעיה ספציפית או מכשול שאפשר לטפל בו, בקלות יחסית. זה יכול להיות ברמה הטכנית , כי גם בדור ה- Z יש ילדים פחות טכנולוגיים, אולי זה קשור לתחושת האי נוחות מול המצלמה שנכנסה להם לחדר מבלי שהזמינו אותה, ואולי זה נופל על קשיי התארגנות (מי אמר קשב וריכוז?) שמפריעים להם לנהל את היום שלהם באופן עצמאי, מבלי ללכת לאיבוד בסבך הקישורים וסיסמאות הכניסה. ברגע שתבודדו את הבעיה, והרי אתם מכירים את הילדים שלכם מספיק טוב, רוב הסיכויים שתצליחו למצוא ביחד פתרון, וגם שיחה עם הצוות החינוכי או איש מקצוע יכולה לעזור.
דוגמא אישית – ילדים לא לומדים מדיבורים, אלא רק ממעשים כלומר - מדוגמה אישית. (הרי אנחנו מדברים אליהם שוב ושוב וזה לא עוזר נכון?). אז עכשיו כשיותר מאי פעם, כולנו נמצאים בערך באותו דף בספר וחולקים את אותם מגבלות, תסכולים וגעגועים, זו הזדמנות מצוינת לשתף אותם בקשיים שלכם עם פגישות הזום והריחוק החברתי, ולהראות להם איך אתם מצליחים להתמודד עם האתגרים האלו.
ויש גם יתרונות
התקופה הזו מלמדת את כולנו הרבה מאוד שיעורים שיכולים לעזור לנו בהמשך החיים. אז עכשיו כשהמתבגרים יותר פנויים מלימודים, חוגים וחברים, זה זמן מעולה להעביר להם יותר אחריות על תפעול הבית, ללמד אותם להתמודד עם שינויים ובלתמ"ים (לא חסרים לנו כאלו עכשיו, נכון?) ולעבוד איתם על חיזוק היכולת לדחות סיפוקים. ומה עוד? כמו כל דבר בחיים, גם זה שלב שיעבור, ואני די בטוח שעוד נתגעגע לימים שיכולנו ללמוד ולעבוד בכפכפים. אז שמרו על גישה אופטימית, כי המתבגרים שלכם סומכים עליכם שמה שלא יהיה, תעברו את זה ביחד ותצאו בצד השני מחוזקים ואולי אפילו מחויכים.
יהודה לימן הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מומחה למתבגרים, מרצה בקריה האקדמית אונו, ומייסד "מרכז לימן"