כולם מדברים על החזרה לשגרה מחר, אבל יש כאלה שעבורם מדובר בהתחלה חדשה ומאתגרת במיוחד. על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, מתוך כלל העולים שהגיעו ארצה בעשור האחרון, ישנם כ-38,700 תלמידים עולים בכיתות א' עד יב' אשר ילמדו השנה (תשע"ז) בבתי הספר בישראל. זהו גידול של כ-12% במספר התלמידים העולים ביחס לשנה שעברה ומעל ל-60% ביחס לשנת 2014. ביניהם, כ-380 תלמידים חדשים שיתרגשו להכיר לראשונה את חבריהם לספסל הלימודים.
רובם עולים מארה"ב, כאשר אחריה ברשימה נמצאות צרפת, אתיופיה, רוסיה ואוקראינה. רוב אוכלוסיית העולים הצעירה נמצאת באזור תל אביב והמרכז (42%), חלקם בירושלים והסביבה (36%) ומקצתם באופן יחסי באזור חיפה והצפון (22%). מצאנו שישה ילדים מקסימים שמתחילים מחר מציאות חדשה. למה הם מצפים, ממה הם חוששים ומה הם לא שוכחים מהבית? קבלו אותם.
מיוהנסבורג לכפר סבא: איתן קיינס
איתן קיינס (7) מכפר סבא, עלה לישראל מדרום אפריקה לפני פחות משנה, ועולה לכיתה א' בבית ספר סורקיס. איתן מספר: "סיפרו לי שיהיה כיף בבית הספר, שאפגוש הרבה חברים חדשים. אני מחכה ללמוד מדעים ולעשות ניסויים במעבדה. ירדן וענבר, שאני מכיר מהגן, ילמדו איתי בכיתה ואני מאוד שמח כי אני כבר מכיר אותם. אני חושב שאני אהיה תלמיד חכם, ואני מאחל לעצמי לקרוא היטב כדי שאוכל לקרוא את הארי פוטר".
למרות הגעגועים הביתה, לדייג ולמשחק מיני גולף, איתן מודה שיותר כיף לגור בישראל. "אני מתגעגע לחברים שלי ולמשפחה ושומר על קשר עם אהרון וג'סיקה בסקייפ, חברים שלי מגיל 10 חודשים. אבל בארץ יש יותר דברים לעשות כמו ללכת לגינה. בדרום אפריקה מסוכן לעשות את זה. אני אוהב לעשות הכל בישראל - לשתות שוקו בשקית ויוגורט, אבל בעיקר ללכת לים".
מרומא לנתניה: מיכל סונינו
מיכל סונינו (7) מנתניה, עלתה מרומא ביוני 2015 ועולה לכיתה ב' בבית הספר ישורון בנתניה. אחרי שנה בישראל, תפסנו אותה לסיכום ביניים. "ההתחלה של כיתה א' הייתה קצת קשה בגלל השפה, אבל עכשיו אני יודעת עברית. אני חושבת שבית הספר בסדר, אני אוהבת אותו ואוהבת ללמוד".
כשנשאלה מה היא מצפה שיקרה השנה, סיפרה: "אני מקווה שבשנה הקרובה יהיה קל בלימודים ושאכיר אולי עוד ילדים. אני מחכה לעשות פיקניקם בהפסקות עם החברות שכבר יש לי. אני אוהבת לאכול תפוח, צ'יפס וקינדר. האמת שאני מחכה כבר לחזור לבית הספר כי אני אוהבת ללמוד, אבל אני בעיקר פוחדת משיעורי הבית. המורה נתנה לנו לעשות שיעורים בחוברת לחופש, ואני לא יודעת לעשות את שיעורי הבית, אז אמרתי לאמא שלי שהיא צריכה לדבר עם המורה".
אחד הגעגועים הבולטים של מיכל הוא לאוכל האיטלקי האהוב. "הפסטה בישראל זה לא כמו באיטליה והפיצה ברומא יותר עבה". אבל לא רק הבטן מקרקרת, גם הלב מתרגש כשהיא מדברת על המשפחה. "אני הכי מתגעגעת לסבא וסבתא שגרים באיטליה ונסעתי לבקר אותם בחופש. אני מתגעגעת גם לדודים, לשפה, לבית הכנסת ברומא ולגננת. אני בקשר עם חברים מהגן ברומא וכשהייתי שם בקיץ, ראיתי עוד חברים. אני מדברת איתם בטלפון ומתגעגעת לשחק איתם ולדבר איטלקית. אבל עדיין, בישראל יותר כיף. הדבר היחיד הוא שחם כאן מדי ואי אפשר לצאת החוצה. באיטליה לא היה מאוד חם, והחורף היה מאוד קר, יותר מישראל".
מרומא באיטליה לנתניה: שנה סונינו
שנה סונינו (7), בת דודתה של מיכל עלתה גם היא מרומא בתחילת 2015, ועולה לכיתה ב' בבית הספר ישורון בנתניה. שנה מספרת: "השנה הראשונה בבית הספר היתה טובה והכרתי כבר 3 חברים טובים. אני משחקת איתם בבית הספר וגם אחרי הצהריים. בכיתה ב' יש חברה שאני אוהבת, קוראים לה מיכל ואנחנו חברות ממש טובות, היא אפילו יושבת לידי בכיתה. בהתחלה היה קצת קשה כי לא הכרתי אף אחד, והשנה אני מצפה שיהיה קל בלימודים ושאולי אכיר עוד ילדים. אני מחכה כבר לחזור לבית הספר כי אני אוהבת ללמוד. אני חושבת שאני אהיה תלמידה טובה ואני רוצה שבכיתה ב' יהיו לי הרבה חברים, ושלא יהיו שיעורים בכלל".
גם שנה מתגעגעת לסבתא שרה שנשארה ברומא ולקור האיטלקי, אבל מודה שאין משהו שהיא לא אוהבת בישראל. "הכי כיף בישראל ללכת ים ולבריכה כי ברומא אי אפשר ללכת לים, בגלל שהוא רחוק וכאן אני רואה את הים מהחלון. אני אוהבת גם את בית הספר שלי".
מבואנוס איירס בארגנטינה לכפר סבא: חיה מושקא
חיה מושקא (6) מכפס סבא, עלתה מבואנוס איירס שבארגנטינה בתחילת 2016, והיא עולה לכיתה א' בבית הספר של בית חב"ד בנתניה. חיה מספרת: "סיפרו לי שאני אלמד בבית הספר לקרוא ולכתוב, וגם חשבון. אני הכי מתרגשת ללכת לכותל וגם מזה שיהיו לי חברים חדשים, והכי מצפה ללמוד עברית. בבית הספר יהיו איתי ילדים שאני כבר מכירה מגן חובה, וגם חברה אחת מארגנטינה. אני בעיקר רוצה ללמוד את מה שהכי קל ומאחלת לעצמי שתהיה לי שנה טובה עם הרבה חברות".
"אני הכי מתגעגעת בארגנטינה לחצר ולסוכה שהיו לנו בבית. אני בקשר עם שתי חברות מהגן בארגנטינה ועם בני הדודים, אני מדברת איתם בוואטסאפ ובטלפון. היה לי כיף בארגנטינה כי היא יותר יפה, יש לי שם משפחה ופה היא מאוד חסרה לי, למשל ללכת עם המשפחה למסעדה בכל יום ראשון בצהריים. בישראל אני אוהבת את הפארק, לנסוע לירושלים לראות את הכותל, וללכת לים".
מפריז בצרפת לנתניה: אנאל ליארד
אנאל ליארד (5.5) מקרית השרון בנתניה, עלתה מפריז, צרפת לפני חודשיים, ועולה לכיתה א' בבית הספר מורשת זבולון בנתניה. אנאל מספרת: "סיפרו לי שבכיתה א' אלמד עברית וחשבון. אני מתרגשת ללכת לבית הספר כי הכל חדש בשבילי, עם שפה שאני לא מכירה.
"אני חושבת שבהתחלה יהיה קשה, אבל אחר כך יהיה יותר קל בגלל שאלמד עברית ואבין מה אומרים לי. אני בעיקר חוששת להיות לבד כי אין לי חברים עכשיו, אבל שמחה שבן דודה שלי הולך לאותו בית ספר, למרות שהוא לא יהיה בכיתה שלי כי זה בית ספר דתי.
"אני הכי רוצה ללמוד בבית הספר לצייר, לרקוד ולדבר עברית. סיפרו לי שבישראל מסיימים את בית הספר יותר מוקדם מבצרפת, אז אני שמחה כי אוכל לעשות יותר ספורט ופעילויות אחרי בית הספר. אני הכי מתגעגעת בצרפת לחברות שלי: ליאת, שרלי ונועה. עם ליאת אני מדברת בטלפון פעם בשבוע, והיא סיפרה לי שהיא תבוא בקרוב לבקר אותי ואולי אפילו תעלה לישראל בשנה הבאה.
"גם עם בני הדודים אני מדברת בסקייפ בכל שבוע. בצרפת היה לי כיף כי כל המשפחה שלי שם ואני מתגעגעת אליהם מאוד. אני מתגעגעת גם לכל הצעצועים והבובות שלא לקחתי איתי לישראל. בישראל אני הכי אוהבת ללכת לפארק, לים ולכיכר העצמאות בנתניה, יש שם הרבה אטרקציות".
מריו דה ז'ניירו בברזיל לתל אביב: אנה סמלס
אנה סמלס (5 ותשעה חודשים) מתל אביב, עלתה מריו דה ז'ניירו בברזיל לפני שנה וחצי, ועולה לכיתה א' בבית ספר "מגן" בתל אביב. אנה מספרת: "על בית הספר סיפרו לי שהמורה עושה מלא משחקים, ואני בעיקר מתרגשת מההפסקות כי אני רוצה לשחק. הרבה חברים שאני מכירה מגן חובה יהיו איתי בכיתה א'. אני בעיקר מצפה ללמוד לקרוא. אני יודעת לקרוא בפורטוגזית, אבל רוצה ללמוד לקרוא גם בעברית.
אני הכי מתגעגעת בברזיל לדודה שלי ולכלב שלה - אנקי. בברזיל כיף כי כל המשפחה שלי שם, אבל בישראל אני אוהבת מאוד לנסוע ללונה פארק ולקאמפינג".
ולעמוד האינסטגרם של משרד העליה והקליטה חפשו: aliyahklitagov