היום (סוף כל סוף) חזרו הגנים והכיתות הנמוכות לשגרת לימודים, וההורים- לכמעט שגרה שהם כל כך חיכו לה. אבל למטבע כידוע יש שני צדדים ויש כאלו שדווקא לא ממש מחכים לחזור לשגרה של פעם.
הורים אחרים, והם לא מעטים, אינם שותפים לרצון שהמצב הקיים יסתיים. פתאום הם מבינים שהחזרה לבתי הספר היסודיים, משנה את פני הדברים. קרן אור אורן, אחראית הגיל הרך והספורט במכון אדלר מספרת על כל הסיבות שיעזרו לכם להבין- שאולי הסגר הבא (שיקרה במוקדם או במאוחר), והלמידה מהבית הם דווקא לא כל כך נוראיים.
שעת תחילת הלימודים ב 8:30 נוחה יותר להתארגנות הבוקר.
הילדים קמים ישר לזום. התארגנות הבוקר הופכת מהירה ויעילה בשל העובדה שאין צורך להתארגן ליציאה מהבית, ושחלקים רבים אינם נראים מבעד לקוביית הזום. הורים אף מדווחים על ירידה משמעותית, במספר הפעמים שנדרש מהם להיכנס לחדר ולבדוק האם הילדים ישנים או ערים.
ארוחת הבוקר. בבתים בהם ההורים עובדים, ארוחת הבוקר באחריות מלאה של הילדים, "קורנפלקס וכריך, הם יכולים להכין לעצמם, כאשר המקרר זמין דקה אחרי שיעור אנגלית", תיאר זאת אחד האבות. במקרים בהם ההורים עובדים מהבית, יש "מינגלינג" נעים בארוחת בוקר עם הילדים כתחליף לזה עם העמיתים לעבודה. נוצר חיבור חזק והזדמנות לשיח וקרבה.
ילדים הם תירוץ נהדר להישאר לעבוד מהבית. בואו נודה באמת. העבודה מהבית הינה פתרון יעיל (ברוב הזמנים), כאשר הילדים בבית. היכולת להשתמש בהם כ"תירוץ" לא לצאת לעבודה ולהישאר לעבוד מהבית, הופך לא פעם לעסק משתלם והרבה פעמים גם חסכוני.
יש כאלה החוששים שחזרת הילדים למסגרות, תאלץ אותנו לבקר במשרדים יותר, כי יפחתו האישורים של עבודה מרחוק. "קשה לחשוב לצאת מהבית לפגישת עבודה של חצי שעה, הדורשת ממני נסיעה של שעה ושעה וחצי, ושלא בוודאות יצא ממנה משהו, בעיקר אם אפשר לעשות אותה בזום", מעידה אימא אחת.
משלבים בית, קריירה ותחביבים בצורה מיטבית מאי פעם. לכאורה נוצר מצב שהיום הוא יום אחד וארוך עוד מאי שם במרץ. ובכל זאת, הורים מדווחים כי בזמן הקורונה בכלל והסגר בפרט, הם מוציאים יותר זמן לפיתוח תחביבים, והתפתחות אישית. "פתאום התחלתי לצפות בסדרות, לשלב ספורט ולנגן, דברים שלא עשיתי בערך מגיל 20", מספרת אם אחרת.
חוסכים "כאב ראש" של תיאומים הסעות ובלתמי"ם. בכל בית בו יש ילדים צעירים, נדרש לא פחות מחמ"ל, לתוכניות העבודה וגיבוש בעלי תפקידים בנוגע להסעה, פיזור ואיסוף הילדים, מהסגרת החינוכית. כשהם בבית, אין להורים עומס וצורך בבניית תוכניות עבודה ותיאומים. כולם נשארים קרובים בתוך המסכים.
הכלב אכל לי את השיעורים. הורים רבים מתוסכלים מעניין השיעורים. לשבת עם הילדים ולהכין עימם שיעורים כשהם עייפים ואנחנו אחרי יום עבודה, זו פצצה מתקתקת. כמעט בכל בית חווים משברים, ריבים וויכוחים בנוגע לשיעורי הבית. בלמידה מהבית, יש יותר זמן לילדים להכין שיעורים ולא פעם מהשעמום בבית, הם כבר ביוזמתם מכינים שיעורים.
כניסה אפשרית לבידוד. כבר שנים נתון שאינו נתפס, ואף שנעשו שינויים להקטין את הכיתות, הם כידוע מינוריים. לכן, הורים רבים סבורים כי מה יש למהר ולשלוח את הילדים לכיתות של למעלה מ- 35 תלמידים, ולחשוב על כניסה לבידוד, בגלל אחד ההורים שלהם, התלמידים בכיתה או המורה. החשיפה לכל כך הרבה אנשים ומשפחות הופכת בלתי נשלטת.
"אני חוששת להיכנס לבידוד, בגלל ילדים בכיתה של ביתי" סיפרה אחת האימהות. "אם מראש היו בישראל כיתות קטנות, עם 20 תלמידים ושתי מורות ( כמו במדינות רבות בעולם), החשש והסיכוי לחלות הינו משפיע מהותי וקריטי. להחזיר את הילדים לבית ספר עם בייביסיטר (כשהמורה מלמדת את הקפסולה השנייה), ולעלות בשביל זה את הסיכון לבידוד, או חס וחלילה לחלות, עבור רבים נתפס כלא משתלם.
איבוד עזרה. כאשר הילדים במסגרות, שוב אוכלוסיית הסיכון תתבקש להיכנס לבידוד. כך סבתא וסבא שוב יישארו רחוק ויצאו מהתמונה, שעד כה בסגר עזרו רבות, ללא חשש כי הילדים הנכדים שלהם נשמרו למענם.
ילדים עם קושי בקשב וריכוז, אינם רוצים לחזור לספסל הלימודים. נכון ש"הזום" קשה עבורם במובנים רבים, אך הסטיגמה והנידוי החברתי בשל היותם "מפוצצי שיעור", בזום לא קיימים. שזה הרבה יותר קריטי, מאשר פער לימודי כזה או אחר.
בזום המורה שמה את כולם על "שקט", אין הפרעות והסחות של אחרים, כל אחד נדרש להתמודד עם עצמו ולמצוא פתרונות ביתיים. רבים מהם מפתחים שיטות ומסתגלים ללמוד מרחוק, טוב מאשר בכיתות, זאת על אף הקשיים והסחות הקיימות בבית.
"שוב אנו מגלים, שכמו בכל דבר בחיים, השאלה היא מאיזה צד אתה בוחר להסתכל על הדברים? ומה את עושה עם הבחירה שלך", מסכמת אורן. ואנחנו אומרים- שנחזור לשגרה מהר בריאים ושלמים.