אם כולם עוברים לדיאטות עשירות בחלבונים זה אומר שגם אני צריכה לעשות את זה? או אם כמה מחליטים לנסוע בנתיב תחבורה הציבורית (נת"צ) זה אומר שזה בסדר וגם אני צריכה להצטרף במקום לעמוד בפקק?
אם אתם מכירים וגם אם לא, נעים מאוד, אפקט העדר. מדובר באפקט חברתי שבא לידי ביטוי בקבוצות חברתיות בכל התחומים בחיים, לטוב ולרע. אם אחרים, שהם הרב, עושים את זה, סימן שזה טוב וככה צריך לנהוג ולמה אני צריך להיות שונה? להיות אחד מרוב זה אומר שיש לי כוח, אני שווה בין שווים, גם אם הרוב עושה מעשה פסול. אין עצירה רגע לחשוב, האם זה טוב עבורי? האם זה נכון מה שהוא אומר? האם הוא מקצועי, יש לו תעודות? אם כולם (בהכללה) עוקבים אחריו ועושים את מה שהוא אומר אז סימן שגם אני צריך. אם קבוצה של ילדים מחליטה שהיא עושה חרם על ילד או ילדה מסוימים זה אומר שעליי להצטרף כדי לא להישאר בחוץ?
דימוי עצמי זה נושא שכל הזמן מדברים עליו, במיוחד אצל בני ובנות נוער. העיסוק המתמיד בצורה החיצונית שלי, השוואה של עצמי מול האחרים, איך קבוצת השווים רואה אותי והאם הם יקבלו אותי כמו שאני.
תהיו כמו כולם
מצטערת, ובטח כבר אמרו את זה קודם, אבל זה מתחיל מאיתנו המבוגרים. אנחנו יכולים להאשים את הרשתות החברתיות בתוכן ובפרסום אבל בסופו של דבר אנחנו, ההורים, הם אלה שרוצים שהילדים שלנו יהיו כמו האחרים: מוצלחים, עם ציונים טובים, שיהיו מוקפים בחברים. שיהיו כמו כולם, שלא יהיו שונים, שיישרו קו עם כולם. בעצם, אנחנו אומרים להם מבלי להגיד... תעשו את מה שהאחרים עושים, תהיו כמו כולם.
כמה מכם נסעו למקומות שלא הייתם מגיעים אליהם בחיים, כדי לקנות ארטיק ב-40 שקלים? וזה לא מפסיק שם, זה בא לידי ביטוי בכל דבר אם זה בלקנות מותגים או ללכת לפסטיגל וזה מגיע ל"כולם שותים אלכוהול" עד ל... אף אחד לא סובל את הילד או הילדה הזו. לחץ חברתי.
וכאן שוב נכנס התפקיד שלנו לתמונה, הפעם על דרך החיוב. כדי שילדים ונערים יוכלו לעמוד מול הלחץ ולעצור לפני שהוא נכנס לעדר, לנו להורים יש השפעה גבוה על כך ועל עיצוב הביטחון והתגובה שלו לטווח הארוך. אז אילו צעדים אנחנו יכולים לעשות כדי לתת להם גב וכלים להתמודד מול לחץ חברתי? על מה יש לשים דגש?
- האם אנחנו קשובים לאחר, מקבלים דעות ורצונות שונים משלי, האם אנחנו נותנים לילדים אפשרות להעלות דעות מנוגדות לשלנו. ומה איתנו? האם אנחנו עומדים מול הלחץ של הילדים שלנו ומבטלים את הרצונות והצרכים שלנו? אני יודעת שזה מסוכן אבל הילד כל כך רוצה קורקינט כי לכל החברים שלא יש גם (אגלה לכם סוד, כולם לפעמים זה אולי חבר אחד)
- דוגמה אישית – איך אני פועל או פועלת במצבים חברתיים? האם גם אני עושה מה שאחרים עושים, בלי חשיבה או שיקול דעת? האם אני עומדת מאחורי מה שאני מאמינה גם אם זה נוגד את מה שהחברות שלי חושבות? מה עם דיאטות ? מכוניות? בגדים? כמה אני כאדם בוגר עסוקה באיך אני נראית מול אחרים והאם אני מצליחה כמוהם?
- הצלחה – נכון, אנחנו חיים בעולם תחרותי והישגי והדשא של השכן תמיד נראה לנו ירוק יותר. תמדדו את את ההצלחות שלכם ושל הילדים שלכם מול עצמכם ולא מול אחרים. כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים אנחנו תמיד נרצה להיות כמוהם, במיוחד הילדים שלכם.
- בטחון עצמי – מרבית הילדים שנגררים אחרי, הם בעלי דימוי עצמי נמוך, שחושבים שהם כישלון לעומת אחרים ומחפשים לבטא את עצמם בצורה שלילית (יש לי כוח) או להעלות את הערך שלהם ברגע שהם נגררים (הנה תראו אני כמוכם, שווה).
- הדגישו את החוזקות של הילדים, את המקומות שהם טובים בהם. את הייחודיות שלהם. כשהם יאמינו בעצמם וביכולות שלהם, זה יבוא לידי ביטוי גם מול קבוצת השווים. הם לא יצטרכו לבטל את עצמם כדי שיקבלו אותם.
ברגע שאנחנו בתוך המשפחה נחזק את המקום שלנו כאינדיבידואליים, זה יבוא לידי ביטוי גם אצל הילדים שלנו ובדרך שהם יאמצו.
הכותבת היא מאמנת ומטפלת רגשית לילדים, נוער ומשפחות קשב בשילוב ספורט.