שנת הלימודים צפויה להיפתח עוד כשבועיים וחצי, וכבר עכשיו ידוע על מחסור עצום של מורים. "מדיניות החינוך בישראל היום היא של ישראבלוף, היא טלאי על טלאי, היא לא נותנת מענה לילדים בהרבה מאוד היבטים: רגשיים, חברתיים, פדגוגים, לימודיים, אישיים ומשפחתיים", אומרת סמדר מורס, מנהלת בית הספר "נופים" בתל אביב ומייסדת התנועה "1 בספטמבר - מחזירים את החינוך לישראל".
בתנועה שהקימה חברים כ-4,000 מנהלי בתי ספר, אנשי חינוך ואקדמיה, שיוצאים בפנייה לראש הממשלה יאיר לפיד להכריז על מצב חירום במערכת החינוך: "אנחנו לא ניתן למצב הזה להימשך. אנחנו נמשיך להשמיע את קולנו בכל דרך אפשרית ולא ננוח ולא נשקוט עד שיהיה חינוך ציבורי טוב במדינת ישראל. הדרג הפוליטי יצטרך לשמוע אותנו".
"זו הפעם ראשונה שקמה תנועת שטח עצמאית וא-פוליטית, לא הייתה דומה לה בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל", היא מציינת. לדבריה, התנועה מורכבת מאנשי חינוך, מורים, מנהלים, גננות, סייעות, פסיכולוגיות, יועצות, תרפיסטיות, ובעצם כל עובדי מערכת החינוך.
"אני יודעת שהחינוך במדינת ישראל חולה מאוד, צריך לטפל בו. אנחנו מרימים את הכפפה ואומרים שאנחנו יודעים מה צריך לעשות. זה לא שר ספציפי וזה לא משהו נגד שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון. אנחנו לא ננוח ולא נשקוט. ננקוט בכל פעולה שעומדת לרשותנו כדי שהמטה והדרג הפוליטי יתעורר משנת החורף הארוכה שלו".
האם לדעתך שנת הלימודים תיפתח בזמן?
"אם המשא ומתן ימשיך לקרטע כמו שקורה עכשיו שנת הלימודים לא תיפתח בזמן, במיוחד אם משרד האוצר ימשיך לזגזג וימשיך להישאר בשלו ולא יהיה קשוב לעובדה שאנשי ונשות החינוך צריכים לקבל תגמול מכבד וראוי עבור עבודתם המאומצת. אני מאוד מקווה שהארגון היציג (הסתדרות המורים וארגון המורים – ר.ע) לא ייתן למצב המביש והמבזה הזה להימשך".
ואם חשבתם שהמשבר הוא רק כספי, מורס טוענת שלא: "השכר הוא רק חלק אחד של המשבר. המעמד והתנאים גם חלק מהדרמה. יש גם אנשים שעזבו את המערכת ולא יחזרו גם אם יעלו את השכר כי הם רוצים לעשות עבודה משמעותית, ונכון להיום קושרים לכולנו את הידיים מאחורי הגב ולא נותנים לנו לעשות עבודת חינוך עמוקה שנותנת מענה איכותי לילדים".
"מנהלים מקבלים מכל הבא ליד ובלבד שתהיה מורה בכיתה", היא מוסיפה, "לא נותנים לנו לעבוד: הסמכויות מעטות, הבירוקרטיה, הפיקוח, הרגולציה, הבקרה - כל אלה גוזלים לנו זמן יקר שאמור היה להיות מוקדש לקידום הפדגוגיה ולתהליכי הוראה למידה".
מה לדעתך אפשר לעשות עם בעיית האלימות הגדלה?
"משרד החינוך מנחית הנחתות והוראות שאינן מתכתבות עם המצב בשטח. למשל, עבור ילדות וילדים שזקוקים למסגרות מיוחדות אין מענה כי 'הכיתות מלאות עד אפס מקום'. היעדר מערך טיפולי טוב וראוי במוסדות החינוך ועבודה בתת-תקנים ובמצב של מחסור עמוק בכוח אדם מביא לאירועי אלימות".
ומה הפתרון?
"הפתרון נמצא בנייר העמדה של 1 בספטמבר ומתמקד בשיפור התנאים, המעמד והשכר. היום אנשי החינוך והטיפול פועלים בחוסר תנאים. אנחנו יודעים שפסיכולוגים למשל מוצפים בבירוקרטיות ובכתיבת אבחונים, הם לא מגיעים לטפל בילדים כמו שהם היו חולמים לעשות. אין רגע אחד של שקט, אין רגע אחד של מנוחה כדי לחשוב על התהליכים החינוכיים. הפכנו להיות כלי טכני וככה זה לא יכול להמשיך".