כל מערכת יחסים מייצרת משבר סביב הנושא האחד והיחיד שעתיד להרוס אותה: בגידות. התקופה הנוכחית, שבה בני זוג נקרעים זה מזה למשך שבועות רבים, מעלה את הסיכויים לבגידות. נכון שמצד אחד ישנו געגוע עז לבן הזוג שנמצא במילואים, ולבת הזוג שנשארה עם הילדים (או הפוך: האישה במילואים, והבעל נשאר עם הילדים), אבל כשמערכת היחסים מלכתחילה לא הייתה איתנה מספיק, הדרך לבגידה נסללת לה לאיטה.
"בסך הכול התכתבנו קלות, לא הרחקנו לכת"
הנושא של בגידות בשעת מלחמה עדיין מושתק יחסית ולא מרבים לדבר עליו בפומבי. אבל מתחת לפני השטח הנושא עולה יותר ויותר בקליניקות הטיפול: ארבעת החודשים האחרונים הביאו איתם גם עלייה בתופעה של בגידות, הן של גברים ונשים במילואים והן של הנשים והגברים שנותרו בעורף.
חשוב להבין שזו לא בהכרח צריכה להיות בגידה פיזית המתבטאת ברומן סוער או בקיום יחסי מין עם מאהב/ת. לעתים קרובות מדובר באקט של כניסה לרשתות החברתיות או אפליקציית היכרויות במטרה ליצור אינטראקציה מהנה וכיפית, להרגיש נחשקים ואהובים, ולחוש ולו לזמן קצר שאנחנו לא לבד.
על פניו אין כאן את הבגידה הסטנדרטית שאנחנו מכירים. הרי "לא קרה כלום. בסך הכול התכתבנו קלות, אבל לא באמת הרחקנו לכת". אך מחשבה כזו היא מוטעית. כשבן הזוג מגלה, סביר שעדיין יחוש נבגד, גם עד כדי רצון לפרק את הנישואים. "גם אם לא בגדת בי בפועל", יאמר בן הזוג הנבגד "עצם הפעולה, היא ניסיון לבנות מערכת יחסים עם אדם אחר".
"בסך הכול התכתבנו קלות, לא הרחקנו לכת"
אבל נתחיל מההתחלה: כל מי שעוסק בטיפול זוגי נתקל בשאלה מה זו בעצם בגידה? ובכן, אין כאן תשובה פשוטה ולכל אחד יש קו אדום משלו. לפעמים יכולה להיות התנגשות בין בני הזוג, רק על הסוגייה הזו. ננסה לעשות סדר:
הבוגדים הסדרתיים – אלה שבגדו לפני המלחמה, במהלכה ויבגדו גם אחריה. הם אוהבים את הסיכון, ונהנים ללכת על הקצה ולמתוח גבולות. המלחמה והריחוק מבת הזוג מעורר אצלם עוד יותר את הרצון והיצר לבגוד ולתהות אם יתפסו אותם או לא. הבוגדים מן הסוג הזה לפעמים יחשיבו עצמם כבלתי מנוצחים.
אנשים שזקוקים לאינטימיות ורוך - יש כאלה שרק צריכים מגע של גוף חם ואוהב, את התחושה של מישהו שרוצה אותם. זה יישמע כך: “אני חוזר הביתה לתוך הבלגן והמשימות. אשתי רצה אלי לדלת וזורקת את הספוג של הכלים או ילד בוכה. אבל כל מה שאני צריך זה חיבוק".
חשוב גם להבין שהעידן הדיגיטלי מאפשר בקלות לתפוס את הצד הבוגד. די בחברה של בת הזוג שראתה את הבעל באתר היכרויות, או בהודעת וואטסאפ של דמות לא מוכרת שצצה כהתראה בטלפון לנגד עיניו של בן הזוג כדי לעורר חשד ולהצית כעס וכאב.
אז למה דווקא עכשיו אנחנו רואים עליה בשכיחות של בגידות?
אלה שבבית – כמו בכל מלחמה, גם הפעם נשארו נשים רבות מאחור (למרות שבהחלט נשארו מאחור גם גברים), וכתוצאה מזה נוצרו קבוצות תמיכה של נשות לוחמים בערוצים הדיגיטליים השונים. בתוך המרחב הזה יש כאלה שנותנים תמיכה ואמפטיה ומענה לצורך ריגשי שכרגע אין בבית, ובמרחב הזה יש מקום לטעויות. "שוב הרגשתי מושכת הייתה לי סיבה להתלבש יפה להתאפר ולא כל היום להיות עם הטרנינג בבית", מספרת אחת שבגדה. מנגד הצד הנבגד שבמילואים מתקשה להבין את הפער: "״אני לא מצליח להבין כל הזמן כתבתי לך שאני מפנטז עליך זה לא היה מספיק?"
בנוסף לכך, הנשארים מאחור ללא ילדים, כלומר זוגות נשואים טריים או זוגות טרום נשואים, מרגישים תחושות של בדידות או שעמום והם מחפשים או מחפשות עניין, שמגיע מהרצון להפיג את הלבד והשעמום. כשכולם בעורף חזרו לשגרה, לא חסרות להם הזדמנויות: צ’טים, אפליקציות, אתרים, ברים.
אלה שבמילואים - הגברים והנשים שמשרתים בעזה או אזור הצפון יוצאים לכמה ימי התאווררות מהלחימה, מתקשרים הביתה, מקווים שהקול בצד השני ישמח לשמוע את קולם, אבל במקום זה שומעים רק כמה רע וקשה בבית. הילדים עושים בעיות, יש חשבונות לשלם, ובסוף השיחה עולה הזעקה "אני לא יכולה יותר. תחזור הביתה". "שעות שלמות שהעברנו יחד בחמ״ל היא כל כך הבינה אותי, הרימה לי ש…זה פשוט קרה. ותוך כדי אני כבר יודע שאצטער על זה אבל כרגע זה מרגיש לי נכון", מספר אחד שבגד. מנגד בת הזוג הנבגדת גם הגיבה בצורה דומה - "כשהוא התקשר לספר לי שהוא עשה טעות כל מה שחשבתי עליו זה איך אני מחזירה לו. סגרתי את הטלפון והתחברתי לצ׳אט כמו שהייתי בת 18".
גם תומכי לחימה שנמצאים במילואים מספרים על תופעה דומה. כשהם יוצאים להתאוורר הם מעדיפים להימנע משיחות כאלו עם הבית, ונכנסים במקום זה לרשתות החברתיות ולאפליקציות, לעתים בשמות בדויים, מתוך מטרה שירימו להם, ויתנו להם תמיכה. משפט שאני שומעת בקליניקה מבטא את זה היטב: “כשאני מדבר עם מישהי זרה היא מעצימה אותי, אני גיבור, אני לוחם. היא מתעניינת בי ולא רק אני בה, והיא לא מאשימה אותי", "סוף סוף לא הייתי אשם בכלום. לא בקושי עם הילדים, לא בקושי הכלכלי כלום. פשוט התעניינו בי. רק בי ובמה שעובר עלי", מנגד - "זה פוגע כל כך למה שהוא ירצה לשתף מישהי אחרת ולא אותי? בשביל מה אני פה רק כדי לגדל את הילדים ולדאוג לבית?", נאמר על ידי הנבגדת.
אז מה עושים?
בגידה היא אירוע גדול של משבר אמון. עבודת הייעוץ נעשית מולם יחד כזוג, לעיתים לצד עבודה פרטנית של כל אחד מבני הזוג בנפרד. תחילה חשוב להבין איפה היה הקשר שלהם לפני הבגידה, והאם היו משברים ששימשו כטריגרים.
הצד הבוגד - חשוב לברר עם הצד הבוגד שהוא/היא אכן סגרו את כל הקצוות עם אלה שהם בגדו איתם. בלי זה לא ייווצר פיוס, חוסר האמון יעמיק, והאפשרות להיפרד תתחזק. חשוב שהצד הבוגד יראה חרטה והבנה שזו הייתה טעות חמורה שלא תחזור.
הצד הנבגד - נעזור לו להבין מה היה הטריגר לבגידה, והאם היה לו תפקיד באירוע שהתרחש, ולא ממקום שיפוטי, חלילה. תהליך זה אף פעם לא קל, משום שהצד הנבגד באופן טבעי רואה את עצמו כקורבן בסיטואציה, אבל כדי לייצר תיקון, נדרש שגם הצד הנבגד יביט על הסיטואציה או הקונטקסט, כמציאות שגם לו היה בה חלק.
האיחוי - החלק הכי קשה לבני הזוג הוא הסליחה. תמיד השאלה הראשונה היא האם אנחנו מוכנים לסלוח על זה. אם שני הצדדים לא מוכנים להתגבר על מה שקרה ולהמשיך, יהיה קשה להתקדם ולאחות את הקשר. חייבים לעבוד על הכאן ועכשיו ועל העתיד ולהשאיר את העבר מאחור.
בגידה היא לא סוף הקשר!
בגידה אינה סוף העולם. אפשר להשתקם ממנה, אפשר לבנות את האמון מחדש. אם שני בני הזוג מחליטים שהם מעוניינים בזוגיות הזו, הם חייבים להתבטא בפתיחות ולהשקיע בבניה מחודשת של הקשר והאינטימיות. הצד הנבגד, גם אם קשה לו בשלב הראשון, יצטרך ללמוד לשחרר, ולהבין שלא כל הקלדה בטלפון היא המשך הרומן עם הפרטנר, ולא כל יציאה מהבית פירושה שבן הזוג רועה לו בשדות זרים.
כל בגידה היא הזדמנות גם לשפר את הזוגיות ולתקן את הליקויים שהיו בה עוד לפני הבגידה. זו הזדמנות ללמוד לשוחח בלי להאשים, להפחית ביקורת ולדבר ברגישות, ולעסוק בהערכה ובטוב ההדדי שיש בין בני הזוג. הדבר החשוב ביותר, במיוחד לאחר בגידה, אחרי הסליחה ואחרי לקיחת אחריות, היא החזרת
האינטימיות - יד על הכתף, ליטוף, החזקת ידיים. לנסות למצוא זמן באופן קבוע, לפחות פעמיים בשבוע בסוף היום אחרי שהבית שקט, לשבת ולספר לצד השני מה עבר עלינו בחודשים האחרונים. ואחרי שהאינטימיות הזו תחזור, יש להקדיש זמן גם לסקס עם מרחב וגבולות ברורים. זכרו תמיד, אם קיימת אהבה דו צדדית ורצון להתחיל מחדש, הכול אפשרי.
הכותבת מתמחה ביעוץ זוגי ומשפחתי, בעלת קליניקה פרטית במרכז הארץ.