כבר יותר משנה אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, שבה שגרת חייהם של הילדים השתנתה בהתאם לאזור הגיאוגרפי שבו הם גרים. הילדים ערים גם למצבם הרגשי של המבוגרים סביבם, שחלקם הגדול מוטרדים ושרויים בלחץ. חלק מהילדים נחשפו ישירות לאובדנים במעגל המשפחתי או החברתי הקרוב, חלקם נעקרו מבתיהם בגלל המצב הביטחוני, וחלקם המשיכו שגרת חיים "רגילה" למראית עין, אך למעשה התנסו במצבים ואיומים ביטחוניים שאיתם לא התמודדו לפני כן, והחוויה הסובייקטיבית שלהם מורכבת.
לא מעט הורים שאני פוגשת בקליניקה מספרים שילדיהם מתוחים יותר מהרגיל, מביעים יותר חרדה לביטחונם הבסיסי, חשים לעתים קרובות יותר תחושות של עצב וחוסר משמעות, ובמקרים קיצוניים יותר גם נמנעים מפעילויות שאהבו לעשות בעבר ומדווחים על עייפות ומוטיבציה נמוכה.
לצד המצב הביטחוני אופיינה התקופה האחרונה גם בחופשות מבית הספר בגלל החגים, ובחלק מהאזורים גם בשל המצב הביטחוני. כך יש לילדים לא מעט שעות "פנאי", מה שמביא זמני מסך ממושכים יותר שלעתים מקצינים את הנטייה לחרדה והסתגרות על חשבון זמן עם חברים וזמן פעיל מחוץ לבית. כהורים, יש לזכור שזו אינה תקופה רגילה, ולכן יש צורך בנקיטת גישה הורית מכוונת אך גם גמישה, שתתאים לצרכים הרגשיים המשתנים של הילדים. דווקא בתקופות כאלו חשוב להתייחס לא רק לזמן המסך עצמו אלא גם למה שהוא נותן לילדינו: ביטחון רגשי, בריחה לעולמות תוכן אחרים וקשר חברתי דרך משחקי און ליין. לכן לא כדאי שניצור בבית זירה נוספת שעניינה בזמני המסך, ומצד שני לא כדאי שנאפשר לילדים זמן בלתי מוגבל על חשבון פעילויות חשובות ומפתחות אחרות.
אם כך, כיצד נתמודד כהורים עם ילדים שמבקשים ומורגלים ליותר שעות מול המסך? כיצד נעשה זאת באופן שיבין את צורכיהם ועולמם מצד אחד, אך גם יכוון לצריכה נבונה יותר שתעזור להם לצלוח את התקופה ולצמוח מתוכה ולא תיצור נסיגה תפקודית? הנה כמה דברים שכדאי לעשות:
יצירת זמן מסך עם הכוונה הורית (מתאים לילדים צעירים יותר): אפשר ליצור עבור הילדים זמני מסך המשלבים זמן לצפייה בסרטים או סדרות, משחקי מחשב או יצירה דיגיטלית - עם רגעים של שיתוף רגשי בין ההורה לילד. לילדים בבית הספר היסודי אפשר לבחור סרטונים או משחקים שבהם הילד יכול להביע את מחשבותיו ורגשותיו, ולשוחח על החוויה. לדוגמה, צפייה משותפת בפרק מסדרה שעוסקת בנושאים רגשיים וחברתיים יכולה להיות הזדמנות לשיחה על פחדים שהילדים חשים עכשיו ועל איך ליצור תחושת ביטחון. משחקי מלחמה שהורה וילד משחקים מדי פעם ביחד במחשב יכולים להוביל לשיחה על ההתרגשות שמייצר המשחק אצל הילד, אבל גם על כך שההתרגשות מלווה בתחושות אחרות, מה שיכול להוביל לשיחה על נוכחותה של המלחמה בחיים של כולנו, ועל מה המינון הנכון לילד של צריכת תוכן מלחמתי גם במסכים.
תחושות בעת המשחק (מתאים לילדים בבית הספר היסודי): אפשר לעודד את הילדים ולעזור להם לתעד ולכתוב מתי וכמה זמן הם משחקים, ואלו תחושות עולות אצלם ביחס לכל אחד מהתכנים שהם צורכים. ילדים צעירים לא חייבים לכתוב, הם יכולים גם להקליט או לצייר את תחושותיהם. למשל בצפייה בפרק מהסדרה שהילדים רואים הם יכולים לדבר על תחושת רוגע, בזמן משחק מחשב הם יכולים לספר על לחץ ורצון לנצח, ובעיסוק בציור ממוחשב הוא יכול לתאר ערנות נעימה ותחושת ריכוז ופוקוס. לאחר מכן, קראו יחד עם הילדים את מה שהם כתבו, וכך תוכלו לזהות וללמד אותם להעלות את המודעות לתכנים שמעניקים להם ביטחון ורוגע אל מול תכנים שגורמים לחרדה או חוסר נוחות.
תכנון משותף של זמני המסך: הציעו לילדים לבחור גם פעילות דיגיטלית שתעשיר אותם - כמו משחקי חשיבה, פודקאסטים, ספרים דיגיטליים, יצירה דיגיטלית או אפליקציות שמציעות תרגולי מיינדפולנס, יוגה או נשימות. אפשר לשוחח עם הילדים אחת לשבוע על מה הם עשו במחשב או בטלפון השבוע, ממה נהנו וממה פחות, מה חסר להם ומה היו רוצים להוריד או להוסיף.
עידוד לזמן מסך אקטיבי יותר: אפליקציות או משחקי מחשב שמערבים פעילות גופנית יכולים להיות דרך מהנה להוציא את הילדים מהמסך הפסיבי לפעילות אקטיבית.
שיח פתוח עם הילדים על התוכן הדיגיטלי שהם צורכים: כדאי לשאול את הילדים שאלות על התוכן שהם צורכים או המשחקים שהם משחקים, ולהקשיב בסקרנות גם אם מדובר במשחקים או סרטים שנראים לכם לא איכותיים או לא משמעותיים. דרך שיח נעים ונטול שיפוטיות תוכלו להבין מהם הצרכים הרגשיים שעומדים מאחורי התכנים שילדיכם בוחרים. דוגמה מצוינת לכך היא האפשרות לצפות ביחד ביוטיוברים/יות שהילדים שלכם אוהבים ובתכנים שהם מעלים. אפשר לשאול את הילדים למה הם אוהבים דווקא אותו או אותה, מה מוצא חן בעיניהם בתוכן וממה הם נהנים. אם נהיה פתוחים וננסה להבין מה מושך את הילדים בתוכן הזה בלי להיות שיפוטיים בקשר לאיכות, ייתכן והם ישמחו לשתף אותנו בעולמות שלהם, ואז גם הם וגם אנחנו נרוויח.
זמן מסך ככלי לתמיכה בילדים: בתקופות של מתח ביטחוני אפשר להשתמש בזמן המסך ככלי התומך בהתמודדות הרגשית. לדוגמה, צפייה בסרטונים שמספקים תחושת רוגע (למשל סרטי טבע) יכולים לעזור באסקפיזם ובהפחתת חרדה. הילדים יכולים לשאוב ביטחון ותחושת יציבות מהטבע מרחיב הלב שבסרטונים, ולהפנים את התחושה שהטבע והחיות ממשיכים להתקיים כרגיל למרות הכל.
הגבלת המסך באמצעות "שגרה חווייתית ופעילה": במקום להציב גבולות נוקשים לזמן מסך נסו לבנות עבור הילדים שגרה שבה לצד זמן המסך יש לילדים פעילויות נוספות הכוללות מפגשים עם חברים, פעילות פיזית, יציאה לטבע, זמן לימודים וזמן משפחתי. כך הילדים לא ירגישו שמורידים להם זמן מסך, אלא שמוסיפים להם פעילויות מעשירות אחרות ושהשגרה שלהם מעניינת.
כיצד ניישם עקרונות אלה עם ילדים גדולים יותר בגיל ההתבגרות?
ככל שהילדים בוגרים יותר יש לנו פחות שליטה בזמן שהם במסך. עם זאת, גם עם ילדים בגיל ההתבגרות חשוב להתעניין בתכנים שהם צורכים, להציע צפייה משותפת בסדרות שמעניינות גם אותם וגם אתכם, לספר על עולמות התוכן שאתם צורכים, לשתף בדילמות שלכם לגבי צריכת המסכים (למשל לשתף אם אתם מנסים להפחית זמן מסך או למקדו בשעות מסוימות ביום, לשתף אם יש תוכן שאתם רוצים להפסיק לצרוך כי הוא לא עושה לכם טוב). גם אם נראה לפעמים שהמתבגרים לא מקשיבים לכם, חשוב לנסח את עמדותיכם בבהירות לגבי הציפייה שלכם שישלבו עוד דברים בשגרה שלהם כמו פעילות חברתית וספורטיבית מחוץ לבית, ואף לתת לכך דוגמה אישית. אפשר ומומלץ ליצור בבית חלונות זמן לפעילות משותפת כמו ארוחה משפחתית, צפיה משפחתית בסרט בבית או מחוצה לו, בילוי משפחתי מחוץ לבית או ספורט משותף. אל תצפו לתוצאות מיידיות עם המתבגרים, אך זכרו שהשיחות איתכם, העמדות שאתם מנסחים, והמודל שאתם נותנים יכולים בהדרגה לשאת פרי ולהשפיע, בעיקר אם הם באים בתוך קשר חם ותומך, הקשבה פעילה והבנת עולמם.
לסיכום, זמן המסך יכול להיות מקור לתמיכה ולחיבור רגשי אם ניגשים אליו בצורה מודעת ומותאמת לצרכים האישיים של הילדים. בתקופות של מלחמה וחופשות, המסך משמש לא רק ככלי להסחת דעת, אלא גם כמקום לביטוי אישי ורגשי. השילוב בין פעילות דיגיטלית מאוזנת, לדרישה מהילדים לפעילות שגרתית מעשירה מחוץ למסך, עם שיח פתוח ואמיתי עם הילדים על חייהם ועל האתגרים שלהם, מאפשרים ליצור חווית מסך משמעותית ובריאה, שתתרום להם גם לאחר שהחיים יחזרו למסלולם.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער מחברת ספר ההורות על חיבוק וגבולות