עגלול – יצור הכלאיים שבין העגלה והלול – האם כלא על גלגלים או אמצעי לגיטימי להובלת תינוקות? בשבוע שעבר עלו באמצעי התקשורת כמה אייטמים שתיארו את העגלול כ"כלא" בהקשר להפליה של ילד אוטיסט בגן בקיבוץ. הגננת, שהואשמה ששמה את הפעוט בעגלול ובכך הפלתה אותו והפרידה בינו ובין שאר חבריו לקבוצה, הגיבה השבוע לראשונה בפוסט בפייסבוק שזכה לשיתופים רבים – והתייחסה, בין היתר, אל הכפשת שמו של העגלול.
"אני הגננת הזאת שמוציאה את הילדים לטיול בעגלול. אני עושה זאת כבר 12 שנה באותו הקיבוץ", כתבה. "חינוך בגיל הרך זאת העבודה שלי ואני אוהבת אותה, היא נותנת לי משמעות. אני מאמינה בדרך חינוכית מסוימת ולאורה אני פועלת".
בהמשך מספרת הגננת כיצד מזה מספר שנים היא מתמודדת עם האשמות נגדה על הפליה: "אף אחד לא פרסם את הצד שלי לסיפור", היא כותבת, "הטענה העיקרית שמופנית כלפי היא שהפרדתי ילד מקבוצת הילדים ו'סגרתי' אותו בעגלול, ובכך אומרים ההורים - הפלתי, פגעתי. אז אני רוצה להגיד: איזה מזל שיש עגלול שמאפשר לי להוציא ילדים לטיול! כשילד מפוחד, כשילד מבולבל, כשילד עייף - העגלול מאפשר לו מרחב בטוח להירגע ולהיות שותף לטיול. מהמקום הרגיש והמתחשב אני נעזרת בעגלול".
את העגלול מקובל לראות בעיקר בקיבוצים, אבל הוא כבש כבר מזמן גם את ליבם של הורים מן העיר. אחרי ההשמצות שספג באמצעי התקשורת, התעוררו כמה מתושבי הקיבוץ וביקשו לצאת למסע לטיהור שמה של העגלה האהובה. הם התחילו להעלות לרשת תמונות של ילדיהם בעגלול – ולהוסיף מילים בשבחו. "אין על עגלול... הכי כיף, הכי בטוח, הכי נכון. אף ילד לא מרגיש דחוי", כתבה אמא אחת, "הילדים שלי מאוד אהבו להיות בעגלול", כתבה אמא אחרת והוסיפה: "לילדים יש אפשרות לצאת לטייל, ואם קשה להם יש להם אפשרות להיות בעגלול. בקיבוץ יוצאים לטייל ברגל, ומי שצריך הגנה מיוחדת יושב בעגלול. זו פריבילגיה, לא אפליה".
ביקשנו לקבל את ההסבר הפדגוגי לשימוש בעגלול במערכות החינוך ולהבין את התפיסה החינוכית העומדת מאחוריו. "בקיבוצים הלמידה מתקיימת בסביבת הקהילה", אומרת נטע מרשת "חווית הילדות בגן הקיבוצי", מרכז לגישה הפסיכו-פדגוגית אקולוגית מערכתית. "העגלול משמש את הילדים הצעירים כדי לעבור ממקום למקום, וגם כמרחב בטוח ומוגן לילדים שהסביבה והגירויים החזקים בחוץ מציפים אותם, או שהם זקוקים למנוחה. הגננות משתמשות בעגלול באופן דינאמי כדי לאפשר לכל קבוצת הילדים למידה ממשית בסביבת החיים שלהם. הוא לא כולא ילדים, להפך - הוא מאפשר להם מרחב מארגן, מרגיע ומווסת בפעילות שלעיתים יכולה להחוות כחזקה ועוצמתית מדי".