לאחרונה פרסמה יעל אודם כי ביום שאחרי הקורונה, צפויה להתרחש רפורמה בתחום החינוך. על פי המתווה החדש עלתה כוונה לתת יותר עצמאות ואוטונומיה למנהלי המוסדות, ויחד עם זאת לבטל חלק מהמקצועות ולצמצם את מספר מבחני הבגרות שהתלמידים יידרשו לעשות.
בין יתר השינויים הצפויים, גם תפקיד המנהל צפוי להשתנות. במדיניות החדשה המנהל יחליט כמה שעות ביום ילמדו, מה יהיה מספר ימי הלימוד השבועיים - חמישה או שישה. הוא גם יוכל להחליט מה ללמד מקרוב ומה להמשיך ללמד מרחוק. המנהל יחליט מה לומדים בתוך המבנה ומה בחוץ. בנוסף כל מנהל יקבל תקציב גמיש: הוא יוכל לבחור מורים שבהם הוא מעוניין ולשלם להם יותר, לרכוש תכניות לימודיות שוות או ריהוט למשל. בכך הוא גם יוכל לתמרץ מורים שהוא חפץ ביקרם, ועד כה לא הייתה לו אפשרות לעשות זאת.
"הפרסום האחרון מעיד על הנתק התהומי ועל הפער ההולך וגובר בין המטה לשטח", אומרת סמדר מורס, מנהלת בית ספר "נופים" בתל אביב, "כמו גם על כך שמשרד החינוך ממשיך להפריח סיסמאות לאוויר כגון: גמישות פדגוגית, העצמת שדרת הניהול, אמון במנהלים ומורים, הרחבת הסמכויות, הקצאת משאבים אך כל אלה אינם אלא מצג שווא ואחיזת עיניים שהרי אף אחד מהם אינו מורגש בשטח. במקום אלה אנו – מנהלי ומנהלות בתי הספר - חווים דיכוי של הרוח החינוכית, המעוף הפדגוגי, היוזמות והיצירתיות שלנו ועל כך תעיד כאלף עדים הנטישה ההולכת וגוברת של אנשי ונשות חינוך מהמערכת".
מורס מוסיפה ואומרת כי "הפרסום האחרון עם הכותרת המפוצצת, המנופחת והמבטיחה'מהפכת החינוך שבדרך' אינו אלא עוד משפט תלוש מהמציאות ומנותק מכל הקשר. 'מהפיכה' מתרחשת כשיש אווירה של שינוי ומגמות של תנועה אך במערכת החינוך אין תנועה, אין השראה ואין שאר רוח. הזמן קפא על שמריו. סטגנציה חינוכית במיטבה. אילו הייתה למטה כוונה כנה לנוע לעבר שינוי ולהוביל 'מהפיכה', היינו מרגישים את הרוחות המנשבות והמתחדשות אך המתווה האחרון שימש תזכורת נוספת עבורנו שהקיבעון חוגג ושעולם כמנהגו נוהג. המתווה האחרון חתך באבחת חרב את הקפסולות, את ההוראה בקבוצות קטנות, את חמשת ימי הלימוד בשבוע, את היוזמות הפדגוגיות ועוד. כל זאת מבלי לבדוק ולברר עם מנהלי ומנהלות בתי הספר מה המשמעות ומהן ההשלכות של שינויים כאלה עבור התלמידים. אילו הייתה בכוונתו של משרד החינוך לקדם שינויים הוא היה עושה זאת כבר עכשיו ולא מכלה את זמננו בסיפורים ומעשיות על רפורמות, מהפיכות ושאר מושגים מנופחים וריקים מתוכן לשנה הבאה. רפורמות מתכננים עם כל הגורמים הרלוונטיים: מנהלי ומנהלות בתי ספר, מורים ומורות וארגוני העובדים שבהיעדרם לא תוכל להתקיים רפורמה. כל אלה לא הוזכרו כשותפים במהלך".
"ארגוני המורים עוד לא אמרו את המילה האחרונה"
לדבריה של מורס, משרד החינוך הינו גוף מיושן וארכאי ש"גורר רגליים במאסף". עוד היא טוענת כי הוא אינו מקיים שותפות, שיח, דיאלוג ומשא ומתן חינוכי ומקצועי עם גורמי השטח שבלעדיהם לא תתקיים כל רפורמה ולא יתרחש כל שינוי. "קצה נפשנו בהבטחות שווא ובמילים ריקות מתוכן, בסיסמאות ובאמירות חסרות שחר ולא פחות מכך, בהתייחסות אלינו כטכנאי ביצוע ובשימוש בנו כפיונים בלוח שחמט. הגיעה העת לעשות חינוך אמיתי, איכותי וראוי ולא חינוך מדומיין, בדוי ופיקטיבי".
בין השינויים הכלולים ברפורמה, נמצא כי בתי הספר לא יהיו חייבים ללמד את כל המקצועות הבאים בכל שנה: היסטוריה, ספרות, תנ"ך, גיאוגרפיה ואזרחות. המנהל יוכל להתאים לכל שכבה את מה שימצא לנכון, ולקבוע מה לומדים.
"המתווה החדש של המשרד ,קובר סופית את מעמד המורה והוא בבחינת קטסטרופה", אומרת שרית שטרצר, מורה לתנ"ך בבית ספר תיכון בשפלה, "המורה יהיה נתון להחלטות לעיתים שרירותיות של מנהל. לא אחת נתקלים במנהלים המקבלים החלטות על סמך יחס אישי. מקדמים או מדירים אנשים בבחינת 'הפרד ומשול'. מורה העומד על זכויותיו יקופח מול הכוח הבלתי מרוסן של מנהלים. די בניסוח: 'המנהל יחליט כמה שעות ביום ילמדו, מה יהיה מספר ימי הלימוד השבועיים חמישה או שישה. הוא גם יוכל להחליט מה ללמד מקרוב ומה להמשיך ללמד מרחוק. המנהל יחליט מה לומדים בתוך המבנה ומה בחוץ'."
"שיקולי המנהל לא תמיד הם שיקולים פדגוגיים נטולי אינטרס. כיצד ניתן לחשוב בכלל שלא חייבים ללמוד את כל המקצועות החשובות האלה? איזו חברה נצמיח פה ללא לימוד השורשים? מי יקבע מה חשוב יותר ומה חשוב פחות? מקצוע שאינו חשוב בעיני המנהל ידחק ויעלם, משרות המורים יקוצצו. המורים יחויבו לעבוד על מנת למצוא חן בעיני המנהלים כי אחרת פרנסתם עלולה להיפגע. הכל אישי ואין קשר למקצועיות. הבחירה הזו תוביל למתחים בין מורים, לאווירה עכורה. ומה על הבחינות הפנימיות? שוב מורים יכתבו בחינות ויבדקו בהתנדבות? העלויות נחסכות על חשבון המורה. למנהלים היום יש סמכויות אבל הענקת סמכויות מוגדלות היא מסוכנת. במקום לקחת את הטוב שבקורונה, להקטין את מספר הכיתות, לשלב הוראה מרחוק, לאפשר למורים מעוף - מקצצים את כנפיהם. אני מאמינה שארגוני המורים עוד לא אמרו את המילה האחרונה".
"מקצועות הליבה הם אבני היסוד"
למרות ההתנגדות הרבה והערב לרפורמה, נראה שלא כל המורים נגד התוכנית. "לא בטוח שזה כל כך נורא אם למשך שנה או שנתיים נתרכז במקצועות הליבה ונחזק את הילדים במקביל להעשרת הידע הכללי בשעות חינוך עם המחנכת", אומרת מורן, מחנכת כיתות ה'-ו' ומורה לאנגלית בבית ספר בשרון, "אני חייבת לומר את האמת, עוד לא ממש הספקנו לקרוא ולהבין במה מדובר. אנחנו עסוקות מאוד בלהחזיר את התלמידים ואת עצמנו לשגרה ולחשוב איך מצמצמים פערים. הקורונה מאוד הדגישה את הפערים. ילדים עם רקע סוציולוגי טוב וידע במחשבים, התקדמו, עבדו ולמדו - החלשים נחלשו. זה עצוב וזה כרגע הדבר הכי חשוב להתעסק בו".
כמורה לאנגלית מורן אומרת ש"מקצועות הליבה מהווים בסיס איתן לכל שאר המקצועות. אם נבטיח שהילדים יצמצמו פערים ויתחזקו בעברית והבנת הנקרא, אז יוכלו בעתיד להמשיך ולהשלים את מה שהחסירו באנגלית, מדעים ומתמטיקה. מקצועות הליבה הם אבני היסוד עליהם ניתן לבנות אשכולות ידע נוספים. אני לא מזלזלת חלילה בידיעת הארץ, תנ"ך או היסטוריה, אבל מדובר לפעמים במקרים של ילדים שבמשך שנה לא למדו כי לא נכנסו לזום ולא הייתה סמכות הורית שתשלוט בכך".