תחיה לובר, גננת מבית אל, לא עמדה בגעגועים לילדי הגן - ובמשך חמש שעות וחצי, נסעה לבתיהם של כל אחד מ-32 תלמידיה ורקדה איתם מרחוק. "הידיעה שהם שואלים בכל בוקר את אמא אם נגמרה הקורונה ואפשר לחזור לגן, גרמה לי לעשות את זה רגע לפני שסוגרים את הדרכים", סיפרה הבוקר (שלישי) בראיון ל"חדשות הבוקר" עם נסלי ברדה (קשת 12).
"בשביל הילדים הגננת היא כמו אלוהים. ברגע שילד רואה את הגננת שלו, האינסטינקט הוא לרוץ ולחבק אותה", הסבירה תחיה. "ברגע שעברתי את המחסום של היישוב ידעתי שלא אעמוד במרחק, אז החלטתי להשמיע שיר שייתן לי כוח ויעזור לי לא לפרוץ בבכי בגלל המציאות ההזויה הזו. השמעתי את השיר שאנחנו שומעים בחודש ניסן, חודש האביב, בכל פעם שדעברתי במשך חמש וחצי שעות".
"הייתה התרגשות מטורפת", סיפרה מרים מכוכב השחר, אמה של הדס שלומדת בגן של תחיה. "הדס הקליטה לחברים שלה הודעה שהיא הראשונה. היה כיף, קשה לראות את תחיה ולא לחבק אותה. זה קודם כל חיבוקים ונשיקות".
למרות החופשה הכפויה, תחייה לא עזבה את העבודה בגן לרגע - והיא שומרת על קשר יומי עם הילדים. "ביומיים הראשונים הגעתי לגן עם הסייעות המדהימות שלי, ובמשך שעות הכנו לילדים ערכות עם מחברת משימות. הסרטתי כמויות של סרטונים", פירטה. "אני מסבירה להם מה לעשות כל יום, וגם שולחת סרטונים על יציאת מצרים. במקום פתקים מההורים אני מקבלת הודעות בוואטסאפ, ואני משמיעה את עצמי בחזרה לילדים".
את הסרטון של תחיה רוקדת, שבינתיים הפך לוויראלי, פרסם בעלה חגי עם הכיתוב "אשתי המשוגעת". "כולם קוראים לי משוגעת כבר שלושים שנה, אבל בלי השיגעון הזה לא הייתי יכולה להיות גננת. גננת חייבת להיות סוג של משוגעת, שילוב של פסיכולוגית, אחות, רופאה ויועצת זוגית. הכי חסר לי זה להיכנס לגן ובבוקר ולראות אותם מתחבאים, ואז קופצים וצועקים 'תחיוש!'", היא מסכמת. "הכי חסרה לי השגרה. אבל אין מרחק לאהבה, ואנחנו ממשיכים לאהוב".