אין כמעט מי שלא שמע או נחשף לסרטון של חטיפת התצפיתניות ששודר אתמול (ד'). רק מה לעשות אם גם הילדים, בעיקר אם הם בגיל צעיר, נחשפו לתכנים הקשים האלו? "לילדים הנמצאים בשלבי ההתפתחות הפסיכולוגית תוך גיבוש זהותם העצמית אין את היכולת להתמודד עם חשיפה לא מותאמת או לא מבוקרת לתכנים אלו, ויש צורך בתיווך כדי שלא ייווצר נזק נפשי בהווה או בעתיד", אומר ד"ר יניב אפרתי, ראש המעבדה להתמכרויות (והתנהגויות סיכון) בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן בשיחה עם mako.
"ההשלכות הפסיכולוגיות שונות בהשפעתן בין ילד לילד. אחד המשתנים העיקריים הוא עד כמה יש לילד 'סל' מאפייני חוסן שאיתו הוא הולך בחיי היומיום. ילדים עם קשיים בוויסות רגשי למשל עלולים להיפגע מצפייה זו ולפתח חרדות ופחדים. לעומת זאת, ילדים שייפנו לבקשת תמיכה מהוריהם או מסביבתם הקרובה יתמודדו באופן מיטבי יותר עם צפייה זו", הוא מוסיף.
החשיפה לסרטון עלולה, לדבריו, להשפיע גם לטווח הארוך יותר, אך לא תמיד: "חשיפה לסרטון אינה בהכרח נתפסת כטראומטית ולא בהכרח עלולה להוביל לתסמונת פוסט-טראומטית. עם זאת, מחקרים כן מצביעים על כך שמי שצפו באופן חוזר בתכנים קשים ולא מבוקרים - היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים. ככל שהגיל צעיר יותר יש יותר פגיעות העלולות להוביל להשפעות שליליות. ההתפתחות הפסיכולוגית והמוחית נעשית לאורך חייו של הפרט מינקות ועד לגיל הבגרות. ההתפתחות באה לידי ביטוי בין השאר בהתפתחות קוגניטיבית. חשיפה לא מותאמת שמה את הילד בקונפליקט מובנה בין מערכת המוסר והערכים שעליהם גדל והתחנך למול התנהגות הנוגדת לערכי המוסר והערכים. דיסוננס זה עלול לפגוע בעולמו הפנימי של הילד ולעלות שאלות קיומיות לא פשוטות".
גם צפייה בחדשות או בתכנים אלימים אחרים עשויה להשפיע על הילדים, הוא אומר: "לילדים קשה להמשיג ולומר בקול ברור - המה הם צפו? מה הם מרגישים? הם אינם מודעים למה שקורה בתוך נפשם הרכה". במידת הצורך, הוא מדגיש, יש לפנות לעזרה מקצועית במידת הצורך.
אז מהם הסימנים שהורים צריכים לחפש כדי לזהות אם ילדם מושפע לרעה מתוכן כזה? לדברי ד"ר אפרתי יש כמה דברים חשובים:
קושי בוויסות רגשי: "האם ילדיכם 'בורחים' להתנהגויות סיכון כדי להימנע מהתמודדות הקושי שנוצר מהצפייה? האם זו הדרך שלהם לווסת תחושות שליליות כמו דכדוך או חרדה?".
פגיעה משפחתית וחברתית: "האם הילד התרחק מחבריו או מאיתנו, הוריו ובני משפחתו? האם הוא נראה בודד ומנסה להתרחק מאינטראקציות בין-אישיות חיוביות?".
פגיעה בתפקוד: "האם ישנה התדרדרות בלימודים? ואולי הכי חשוב, הוא הילד מסתגר בחדרו כאשר זה בא על חשבון בילויים עם חברים?".
התנהגויות סיכון: "האם הוא נגרר לאתגרים מסוכנים? האם הוא יוצר התקשרויות לא מותאמות עם זרים (ברשת)? התנסויות בשימוש בחומרים?".
כיצד יכולים הורים להגן על ילדיהם מבלי למנוע מהם לגמרי חשיפה לאירועים חשובים?
"בעידן הווירטואלי שבו אנו חיים והנגישות לתכנים במרשתת, הורים נמצאים בקונפליקט מובנה בין יצירת מוגנות ועצירה של תכנים לא מותאמים לבין בניית אוטונומיה אצל ילדיהם תוך חשיפה לתכנים. ב'ריקוד' בין הצורך במוגנות לצורך בבניית אוטונומיה צריכה להיווצר תק"ן – קשר ותקשורת, נוכחות ותיווך מותאם".
כדי לעזור לילדים יש כמה אסטרטגיות שבהן אפשר להשתמש:
תקשורת: "קשר טוב משמעו שיח פתוח ומכיל, שיח שמאפשר לדבר על נושאים מורכבים המטרידים את מנוחתו של הילד. צריך לזכור שקשר טוב צריך לבנות לאורך שנים מגיל קטן. שיח טוב הוא בעיקר היכולת שלכם לראות ולתת לילדכם תחושה של סובייקט על שלל תחושותיו ורגשותיו. ילד שחווה את עצמו כסובייקט יצליח לפתח אצלו יכולת גם לראות את האחר כסובייקט. קשר טוב ושיתוף יאפשר 'קצה חוט' שבו הילדים יוכלו לאחוז במקרה בו תתפתח מצוקה".
נוכחות: "'אני כאן' - הוא מסר משמעותי וחשוב מאוד לילד. חשיפה לא מווסתת יכולה לתת תחושה שבה הילד לבדו עם העולם על שלל המורכבות שבו ולהגביר חרדה קיומית. עצם הנוכחות של ההורים והתמיכה בילד שדלתם פתוחה לכל שאלה, פנייה לילד תוך דאגה לשלומו מעבירה תחושה של 'אני איתך ואתה לא לבד במערכה הזו בעולם'".
תיווך: "יש ארבעה סגנונות תיווך. תיווך מגביל - תיווך האוסר את הצפייה ואינו מאפשר שיח על צפייה זו; תיווך משתתף - צפייה משותפת של ההורה והילד אך ללא דיון על משמעותה של צפייה זו; תיווך פעיל שלילי - שיח פתוח שמצביע על הנזקים השליליים שצפייה זו עלולה להוביל; תיווך פעיל חיובי - שיח פתוח שמאפשר דרך להתפתחות בריאה תוך פיתוח מבט כולל על הקונטקסט הרחב של המציאות שלנו. כלומר, הסבר על המלחמה המלווה אותנו בחודשים האחרונים (מבט כללי על הקונטקסט), על המשמעות של כניסתנו למלחמה בעל כורחנו ועל כך שמדי פעם מתפרסמים סרטונים לא פשוטים המספרים עוד פן מהמלחמה כאשר חלקם לא קלים לצפייה, ויש לנו את הבחירה אם לעצור ולא לצפות, תוך שמירה על בריאותנו הנפשית".
השיחות עם הילדים צריכות להיות פתוחות ולהגן עליהם, הוא אומר: "מחקרים שבהם אני עוסק בשנים האחרונות מצביעים על ממצאים ברורים: שיח שבא עם תקשורת טובה מהווה גורם מגן בפני התנהגויות סיכון. שיח שכזה צריך להתחיל ב'גישוש' מה ידוע לילד על פרסום הסרטון. אפשר להמשיך ולשאול מה לדעתו מטרת הפרסום של סרטון זה, אם נכון לדעתו שילדים אחרים יצפו בסרטון זה ואם נכון שהוא יצפה בסרטון הזה. חשוב לציין כי השיח צריך להיות מכבד ונינוח תוך מדיניות 'דלת פתוחה' שבה הם יכולים להמשיך ולשאול ולשוחח על כך".
מהו תפקידם של בתי הספר והמחנכים בהתמודדות עם ההשפעה של תוכן חדשותי אלים על ילדים?
"תפקידם של בתי הספר ומהמחנכים הוא בשיתוף פעולה עם ההורים. במסגרת כישורי חיים יש סדנאות העוסקות בחשיפה בלתי מבוקרת בתכנים אלימים או מותאמים לילדים. תקשורת טובה בין בתי הספר וההורים תאפשר זיהוי של ילדים לאחר שינוי משמעותי בהתנהגותם, הן במרחב בבית והן בבית הספר. כמו כן, בתי הספר מקדמים גישה פרואקטיבית ולכן יש צורך בשיח המותאם לכלל תלמידי הכיתה (מתוך הבנה כי לא כולם צפו או מאפייני החוסן שונים). שיח מותאם יכלול שיח רגשי על צפייה בתכנים לא מותאמים באופן כללי, תוך זיהוי ילדים שנחשפו באופן ספציפי המשדרים מצוקה ויידוע ההורים או גורמי הייעוץ בבית הספר".