עצרו: זה מה שהסמארטפון עושה לילדים שלכם

הורות מורכבת משורה של החלטות, שלכל אחת מהן השפעה מהותית על התפתחות הילד ואיכות חייו העתידית. לדוגמה, בהמתנה לרופא במרפאה, סביר שתראו לא מעט הורים המשתמשים בסמארטפון כתחליף למוצץ עבור ילדיהם. הסמארטפון מאפשר להורים להעביר את זמן ההמתנה בשקט יחסי, כאשר רק הטלפון משמיע רעשים בהתאם לסרטון, משחק או אפליקציה הפועלים ברקע.

הסמארטפון גורם לכך שכל החושים נשאבים אל המסך, והצפייה האקטיבית עלולה לעורר ולחזק הפרעות קשב. במסך קיים תגמול מידי, שאינו קיים בעולם האמיתי, בו יש משוב לפעולות, תהליכים טבעיים שאינם מידיים, אינטראקציה חברתית ועוד. סמארטפון מספק גירוי מוחי חזק באופן מידי, בניגוד לחוויות הילד במציאות, שבה הכל נראה איטי יותר, פחות מושך וכולל תהליכים ותגובות שאינן תמיד מידיות.

היעלמות אל תוך המסך מאפשרת לילד להימנע ממגע עם העולם האמיתי, שעלול לייצר תסכול או אי שקט. ילד המשחק בסמארטפון עסוק ואינו מתרגל ומתנסה בחוויות שאינן כרוכות במסך. ילדים אלה מתקשים בדרך כלל להתמודד עם מסגרות שאין בהן מסכים.

במערכת היחסים שבין הורה לילד המורגל בזמן ממושך מול מסכים, הילד חווה את ההורה כגורם מפריע לעיסוקו במסך. למעשה, הטלפון ה"חכם" מחליף אצל ילדים את הדמות הראשית המעצבת אותם. בזמן השימוש, ההורה הופך בעיני הילד למיותר, וכך גם סולם הערכים החינוכיים, הנורמות והטרנדים שנקבעים בראש ובראשונה על ידי התוכן המוצג לילד במסך.

במקרים קיצוניים שהפכו נפוצים יותר ויותר, התקפי טנטרום שאמורים להסתיים בגיל שלוש נמשכים כיום גם בגילי 7 ואף בגיל ההתבגרות, עקב שימוש לא מווסת במסכים. המסך שואב את הכישורים הרגשיים והחברתיים שחשוב לרכוש בגילים אלה.

ייתכן שאתם ההורים המצליחים לגדל את ילדיהם מחוץ לסטטיסטיקה, וייתכן שילדיכם בגיל בית הספר היסודי אינם מבלים בממוצע שעות ארוכות מול מסכים, כאשר המרכזי שבהם הוא הסמארטפון ה"חכם". אך אצל כמעט כולם, ילדים מעדיפים להתעסק עם הסמארטפון – העדפה המשקפת חוויה "אקטיבית" לעומת צפייה פסיבית המוכרת מצפייה בטלוויזיה. הכל כאן ועכשיו, תזזיתי ולא בהכרח חינוכי, עם תכנים שלא סוננו כראוי, בדומה למתן אפשרות לילד לא מיומן לשחות באוקיינוס ולקוות שיחזור משם ללא פגע. שימוש אקטיבי ממושך במסכים מוביל להגברת חוסר היכולת לדחות סיפוקים, ושעמום כללי מהמציאות, שכמעט תמיד תהיה נוצצת ומגרה פחות ממה שמופיע במסך. תופעות אלה מוכרות גם אצל מבוגרים, אך שיעור גדול יותר מהמבוגרים המכורים למסך יודעים לנהל התמכרות זו לעומת ילדים, שנשאבים אליה יותר ויותר בהתאם לגילם.

אני נתקל בלא מעט מקרים המצביעים על עלייה בשימוש בטלפונים חכמים דווקא בחופשות ובסופי שבוע. ברירת המחדל של ילדים כיום היא לבזבז את זמן הפנאי שלהם על הסמארטפון ושלל הגירויים שהוא מספק. הדבר נובע ממכלול סיבות, ובראשן הרגלים המושרשים אצל ילדי דור האלפא, בתקשורת שלהם עם ילדים אחרים. בדרך כלל, הסמארטפון הראשון בשכבה, בכיתות א' או ב', מתפשט למצב שבו כל ילד מגיע הביתה עם דרישה להיות כמו כולם ולהצטייד בטלפון חכם אישי.

בעיה נוספת היא היעדר מדיניות גורפת מצד משרד החינוך והנהלות בתי הספר. בזמן השיעורים אולי הילדים שומרים את המכשיר בתיק, אך הטלפון יוצא בקלות ובמהירות בהפסקות, כך שלילדים כיום לא מתאפשר באופן גורף לשהות כמה שעות כשהם לא "מחוברים". מכאן הדרך לקשיים בהשתלבות חברתית, העדפה של הסמארטפון על משחק כדור עם חברים ועוד שלל תופעות שעיקרן העדפה של משחק או בהייה במסך על פני פעילויות חברתיות, בדיוק בגיל שבו ילדים אמורים לפתח את כישוריהם החברתיים. במקרה זה, ראוי שבתי הספר יקבלו הוראה גורפת על נעילה או איסוף של הטלפונים הניידים ואיסור שימוש גורף בהם בשטחי בית הספר לאורך כל שעות הלימוד.

גם שיתוף פעולה עם הורים אחרים הוא חשוב. קודם כל, הורה צריך לתת דוגמה אישית ולהוכיח לילד שאפשר להניח את הטלפון בצד. הורה צריך להיות קשוב לילד, וניתן לצפות שילד הרואה את הוריו מרוכזים במכשיר הנייד יחקה אותם. הימנעות מכוונת לפרקי זמן מתארכים עם הזמן משימוש בניידים בכל המשפחה תחולל פלאים בדינמיקה המשפחתית. דוגמה מצוינת היא משפחות "שומרות שבת" ברמת הדיגיטל וקובעות לו"ז פעילות שמוציא את כולם מהמסכים. טיול בטבע, גם קרוב לבית, משחקי קופסה או יצירה – כל אלה הן פעילויות שיתרמו לילדיכם ולכם.

בנוסף, רצוי שהחשיפה לסמארטפון תהיה מדורגת ומאוחרת ככל האפשר. שימוש בטלפון חכם ללא סים או בטלפון "טיפש" המיועד רק לשמירה על קשר, יאפשרו מהלך מדורג שבו הסמארטפון ייכנס בשלב מאוחר יותר בחיי הילד, לאחר שיחווה חודשים ארוכים ואף שנים ללא "חיבור מלא" לכל מה שיש לסמארטפונים להציע, ולמעשה בא על חשבון העולם האמיתי. לשם כך נדרש שיח ותיאום ציפיות לפני שהילד מקבל את הסמארטפון הראשון שלו.

כמו כן, המכשיר הראשון שמגיע לשכבה יוצר קושי ודרישה "להיות כמו כולם", וחלק גדול מההורים נכנעים בשלב כזה או אחר. באמצעות החלטה משותפת עם הורים אחרים אפשר לדחות חשיפה מיותרת לסמארטפונים, לפחות בזמן הלימודים ואף מעבר לכך. אם הורים מודאגים מעוניינים ביתרונות של איתור ויכולת ליצור קשר עם ילדם, הפתרון של טלפון "טיפש" יכול בכל נקודת זמן לתת מענה ללא המגרעות של סמארטפון, תוך צמצום חשיפה מיותרת למסך.

ציטוט נוסטלגי נפוץ וחביב אומר כי "כשהטלפון היה פעם מחובר לקיר עם חוט, אז היינו חופשיים". הורים צריכים לאפשר לילדיהם את החופש הנובע בהכרח מהגבלה או איסור. ילדים שיהיו מורגלים לקבל מכשיר חכם בגיל מאוחר יותר יזכו לתקופה ארוכה יותר של ילדות עם חשיפה בריאה ומועטה יותר לכל מה שיש לאינטרנט ולמכשירים חכמים להציע. הדור של היום יחיה את כל חייו מול מסכים, והורים יכולים וצריכים לאפשר לילדיהם יותר זמן בלעדיהם, במיוחד בגילים המעצבים של הגן ותחילת בית הספר היסודי.