המגפה העולמית שנחתה עלינו תסתיים במוקדם או במאוחר, אבל השלכותיה יישארו עמנו זמן רב, ובייחוד, כך עושה רושם- על הילדים. הבידוד החברתי, המתח, החרדה, ובחלק מהמקרים אף המצוקה הכלכלית יגבו את מחירם בסופו של דבר, ולדברי כמה אנשי חינוך שראיינו- אפשר כבר לראות את ההשפעה בשטח.
איציק חולדאי (46), מנהל תיכון אשר בית ספרו נסגר עוד בתחילת הקורונה עקב קרבת מוסד הלימודים לחנות "הפיראט האדום", מדבר בעיקר על חרדות של תלמידים עימם נאלץ להתמודד.
"צריך להבין שבית ספר הוא מסגרת מאוד קשיחה, היא אומרת לאדם כמה להיות ומה להיות, וזה מחזיק אותו לטוב ולרע- ופתאום זה נעלם. שני הקשיים האלו ביחד זרקו את הילדים חזרה לתא המשפחתי. המורים עשו שמיניות באוויר כדי ליצור מסגרת, אבל לא הצליחו באופן מלא".
"כאשר אין קורונה ילד מתייצב מדי בבית הספר ויש עליו השגחה. כאשר הם בכיתה יש עיניים של אנשי מקצוע שרואות אותם. כאשר הם לא נמצאים בבית הספר, המצלמה כבויה, הילד יכול להיות ער עד שעות בלילה, ויכול להיות במקומות שפחות בטוחים לנער ולנערה. היו הרבה קצוות פרומים בהרבה מקומות, כי לא יכלנו לדעת מה שלום הילדים מרחוק, היכולת לטפל מרחוק היא מוגבלת".
לדבריו, ציבור התלמידים מתחלק לשניים. "לאלו שמגיעים מבתים מבוססים ואמידים יותר, המחירים קטנים יותר כי הם היו מוחזקים יותר ולכן החזרה שלהם לשגרה קלה יותר. לעומתם ילדים מבתים חלשים עלולים לחוות פערים לימודים ורגשיים גדולים יותר".
"השעות המרובות מול המסכים השונים גורמים לפסיביות מצד הילדים. הילדים לא יכולים לשבת, להתרכז", מסכימה עימו תמי מנהלת בית ספר יסודי במרכז הארץ. "הם רגילים לגירויים שמגיעים אליהם דרך המסכים. בחזרה לבית ספר הם למעשה צריכים לעשות להתאמץ ללמוד וזה ממש . אנחנו רואים ירידה ביכולת להתרכז ולעשות פעילות קוגניטיבית".
פערים לימודיים הם הבעיה האחרונה
לצד הבעיות הלימודיות, כל המנהלים שדיברנו עימם מתמודדים גם עם משברים שפקדו את הבתים, ולילדים אין איך להכיל אותם, מה שמשפיע על התנהגותם בבית הספר.
"במקרה שקרה לי בבית הספר, ילד הגיע אחרי הסגר בבכי ולא הסכים לשתף מה קרה", היא משתפת. "הוא התחיל להרביץ לילדים אחרים, וזו לא התנהגות אופיינית לו. כשניסינו לברר מה קרה הסתבר שהוא שמע את אמא שלו בבית בשיחת טלפון עם גבר אחר, ולאחר מכן שמע שיחה של ההורים שלו על כך שאמא שלו בגדה. אם בבית מסוים יש מתחים בין בני הזוג למשל בין ההורים שהם מעבר למתחים הרגילים. הילדים יותר חשופים עליהם".
"יש המון מקרים שהילדים ראו או חוו מתח בין ההורים בבית, וכשהם הגיעו לבית הספר הם לא סיפרו על זה והוציאו את התוקפנות הזו על אחרים", מספרת נורית. "כשראינו שיש משהו שחוזר על עצמו, הבנו שיש כאן תגובה של ילד למציאות מורכבת בבית. למשל ילד שראה תוקפנות של אבא כלפי אמא והיה אלים בבית הספר. או לא מעט מקרים בהם אחד ההורים איבד את מקום העבודה בעקבות הקורונה והוא נתקף בהתקפי חרדה קשים והילדה ראתה את זה. היא חוותה את זה והיא משליכה את זה אל בית הספר. היא מתבודדת או נמנעת מלהגיע. היא מרגישה שלא מבינים אותה או אפילו בוכה בלי שום סיבה שנראית לעין".
במה מתרכזים עכשיו?
"הפערים לימודיים הם הכי פחות חשובים אבל הנזק של הקורונה יישאר גם אחרי שהמגיפה הזו תיעלם", אומרת תמי. "המון ילדים נשארו לבד, הרבה פעמים בלי בייביסיטר, עם אחים גדולים שלא ממש ידעו מה לעשות איתם. יש ממש תחושה של יכולות חברתיות שנפגמו. בית ספר זה מקום שבו מתאמנים על יכולות חברתיות. כיום הילדים לא יודעים לפתור קונפליקטים וזה יוצר יותר אלימות כי הם מתרגזים מאחרים, ופותרים את זה בקללות. אנחנו נדרשים להרבה שעות עבודה על כישורי חיים ממה שהיה מלפני הקורונה".
בנוסף, היא אומרת, אף אחד לא ממש פיקח על מה שהם צורכים בתקופת הקורונה. "אנחנו עשינו פעולות התערבות בתוך כיתות שבחיים לא חשבנו לעשות, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה, כי ילדים מביאים תכנים לא מותאמים וזה עלול להיות מסוכן להם".
כמו מה למשל?
"פרסומות ביוטיוב עם תכנים מיניים שהם לא מכירים, זה עוד מצב קל. הם יכולים סתם להיכנס לפרסומת שקופצת וההורים בכלל לא מודעים".
"הילדים מתקשים לתת מילים לרגשות שלהם. יש קושי במנעד הלשוני איך להסביר ואיך לתאר אירועים", אומרת נורית, מנהלת בית ספר יסודי בשרון. "יש מושג שאנחנו המנהלים משתמשים בו הרבה: 'לא פנויים ללמידה'".
איפה ההורים בתמונה?
ההורים שרדו את המצב אבל הם פשוט איבדו את הסמכות, טוענים המנהלים. "ילדים בכיתה א' יכולים לומר למורה: 'אני לא מקשיב לך' או 'מי את שתגידי לי'. הם פיתחו את זה בבית ומרשים לעצמם לשחזר את בבית ספר", מספרת תמי." לא תמיד נוכל לפתור את המצב, אבל נוכל לעזור להורים לנהל את זה ולתת להם ביטחון. לפעמים הורים לא מודעים למשאבים שיש כדי לעזור. למשל משאבים שקיימים ברווחה כמו למשל משאבים טיפוליים אפילו שיחה עם יועצת, שיחה עם מנהלת וכדומה".
"חשוב שבית הספר יהפוך להיות בית ספר קהילתי של מתווך", מסכימה עמה נורית. "חשוב לשתף את הצוות החינוכי כשעולים קשיים בבית שנוכל לעזור ולקשר את ההורים בין הגורמים הרלוונטיים. הרבה הורים חוששים ואולי גם הרבה מנהלים לא רוצים לקחת את זה על עצמם. אבל אני רואה את התפקיד שלי כאחראית חברתית".
"בית הספר יכול להקשיב ולתת עצות, או אפילו לפעמים הוראות הפעלה, איך לנרמל את המצב בלי שיפוטיות. אבל כדי שנוכל לעשות יותר, אנחנו צריכים כמנהלים יותר משאבים מרשויות, ממשרד החינוך במיוחד כאשר אנחנו מסתכלים קדימה. אני מאמינה שזה קצה הקרחון, אנחנו נראה יותר ויותר תופעות פוסט קורונה שבאות לידי ביטוי בתפקוד המשפחתי וזה ישליך על הילדים שבאים לבית הספר מאוד מוטרדים".
חשוב לא לעבור לסדר היום
מדיווח של עמותת ע"לם בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי 25 אחוזים מההורים דיווחו על הידרדרות במצבם הרגשי של ילדיהם, תוך עלייה חדה בפניות לשירותים של עזרה נפשית מרבית מהפניות שהתקבלו היו על רקע של עצבות, בדידות וחרדה.
"למרות שהצורך בקרבה לבני הגיל הינו חיוני להתפתחות הרגשית, של ילדים, המפגש המחודש עם אתגרים של שילוב חברתי ולימודי עלולים לעורר לחץ מחודש", אומרת אסתי בר-שדה, פסיכולוגית חינוכית. רובם פשוט ממשיכים להתנהל תחת השפעתם של תחושות אלו, למרות החזרה ללימודים".
זה משפיע על כלל הילדים אותו דבר?
"לא. סגר וריחוק חברתי הם בעלי השפעה גדולה יותר על מצבם החברתי-רגשי של ילדים צעירים מאשר על מצבם החברתי-רגשי של מבוגרים. אמנם בקרב כלל הילדים נצפתה עלייה בעצבנות, חוסר תשומת לב ותלותיות, אך בקרב ילדים בגילאי 3-6 שנים, הסגר הגדיל עוד יותר את רמת התלותיות, החרדה ועורר נסיגה התפתחותית".
איך נדע לזהות ילד שמתמודד עם לחץ נפשי או חרדה?
"עלייה בפחדים ובחרדה, קשיי פרידה מההורים ,ונסיגה להתנהגויות שמבטאות דרך לשיחרור של מתח ולחץ כמו הרטבה , תוקפנות, בכי מרובה, תלות מוגזמת בהורים, טיקים ובעיות ביכולת לווסת מתח , כמו גם עליה בפניות לטיפול בהתנהגויות קומפולסיבית וטורדניות. אצל מתבגרים מדווח בקרב קהילת המטפלים בילדים ובני נוער על עלייה ניכרת בדיכאון של מתבגרים".
יהיו לזה השלכות לטווח ארוך?
"ילדים אשר הגיעו אל המשבר עם גורמי סיכון כגון בעיות למידה, קשיים חברתיים, התנהגויות סיכון, חרדה, רגישות רבה לשינויים וקושי לווסת לחצים- ייתכן שהמשבר יוביל להחמרה משמעותית במדדים הנפשיים ולעלייה ברמת החרדה, דיכאון והסיפוק מהחיים".
איך אפשר להתמודד עם זה?
"קודם כל חשוב מאוד לא לעבור על סדר היום. לעיתים קרובות בעיצומו של מצב משברי הילדים ממשיכים לתפקד מכיוון שהם מזהים את הלחצים של ההורים ומגייסים את הכוחות. במקרים אחרים, ההורים מגויסים יותר לתמיכה בילד בעת המשבר , אך עם סיומו של המשבר גובר הלחץ לחזרה לשגרה ולתפקוד. המסר המגיע מההורים וממערכת החינוך הינו לעיתים :'כלום לא קרה ולהמשיך הלאה' , מסר שמעצים את החוויה של היעדר כוחות, עלייה ברמת הסטרס ובמצוקה הנפשית.
"הילדים התרגלו למציאות בה חלקם ויתרו על הלמידה, בחלק מהמקרים נוצר נתק מההורים, כעת יש שוב מריבות על שעות שינה ויקיצה ללמידה . חלק מהילדים סיגלו בריחה אל הרשתות החברתיות כתחליף לחיים עצמם. החזרה לשגרה מחייבת אותם לכוון מסלול מחדש, להתמודד עם אתגרים ולחצים להם מצאו פתרונות שאינם הסתגלותיים. מציאת האיזון בדפוסי השינה, האכילה, הבילוי ומפגש עם לחצי החיים, דורשת זמן והתנהלות מכוונת של ההורים והמערכת החינוכית".
"הציפיה הבלתי מתפשרת לחזרה לשגרה ,מייצרת עבור חלק מההורים שבר גדול בסמכות ההורית. ההורים וצוותי החינוך צריכים להיות ערניים ומוכנים לזיהוי מוקדם של סימני מצוקה ולפנות לגורמים מקצועיים לקבלת עזרה".
"חשוב בעיקר להיות גמישים יותר ומותאמים יותר לעובדה שילדים ומתבגרים רבים מתקשים לעמוד בתביעה הבלתי מתפשרת לחזור לתפקוד וזקוקים לזמן, לעיבוד של החוויות הרגשיות, לתמיכה ממשית ולליווי בהפחתת הלחצים. אבל בעיקר חשוב להעביר את המסר של הבנה ואמפתיה למשבר הגדול שעברו, ולאופן בו המבוגרים מתייצבים לצידם כדי לתמוך בהם במעבר לתפקוד הדרגתי ומותאם".