סקר חדש של מרכז טאוב מפרסם נתונים על מצבם של ילדים בגילי לידה עד 6 והוריהם בעקבות אירועי ה-7.10 והמלחמה. על פי הנתונים גם בגל הראשון וגם כעבור שישה חודשים, הורים שבן או בת זוגם גויסו לשירות מילואים מאז תחילת המלחמה דיווחו על קשיים רגשיים מוגברים, כגון תסמיני דיכאון, חרדה וסטרס - לעומת הורים שבן או בת זוגם לא שירתו במילואים.
עם זאת, בין ינואר ליולי 2024 חלה ירידה מובהקת במדד המצוקה הרגשית של הורים, בין שבני זוגם היו בשירות מילואים מאז תחילת המלחמה ובין שלא. ירידה זו מצביעה על שיפור כללי במצב הרגשי עם הזמן, אך למרות זאת, מצבם הרגשי של הורים שבני זוגם שירתו במילואים עדיין היה גבוה יותר בהשוואה להורים שבני זוגם לא שירתו במילואים בתקופת המלחמה.
הנתונים המוצגים במחקר נאספו באמצעות סקר שבחן את מצבם הרגשי, ההתנהגותי וההתפתחותי של ילדים צעירים ואת מצבם הרגשי של הוריהם בתקופה זו, תוך התמקדות בשתי תופעות ייחודיות למלחמה: שירות מילואים של אחד מהורי הילד ופינוי משפחות מבתיהן. כמו כן, הסקר בחן הבדלים במידת הקשיים הרגשיים בין הורים יהודים לערבים. את המחקר ערכו דנה שי, ד"ר כרמל בלנק, ד"ר יעל נבון ופרופ' יוסי שביט מהיוזמה לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך של מרכז טאוב, שפעילותה נתמכת על ידי קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.
הסקר נערך בשני גלים: הגל הראשון נערך בינואר 2024 וכלל 1,199 הורים (אם או אב) יהודים; הגל השני נערך ביולי 2024 וכלל 804 מההורים היהודים שנסקרו בגל הראשון (כ-67% מהמשיבים בגל הראשון) ו-151 הורים ערבים. בסך הכל השיבו על הסקר 1,350 הורים לילדים בגיל הרך.
הסקר אף הציג את ההבדלים ברמת הנסיגה הרגשית וההתנהגותית בין ילדים שאחד מהוריהם גויס למילואים מאז תחילת המלחמה לילדים שהוריהם לא גויסו. ההורים נשאלו על תופעות הקשורות למצוקה רגשית בקרב ילדים בגיל הרך, ובהן פחד מרעשי פתע, התפרצויות זעם או קושי להירדם בעת הסקר בהשוואה למצבם שלושה חודשים קודם לכן. מהסקר עולה כי ילדים שאחד מהוריהם שירת במילואים בזמן כלשהו במהלך המלחמה חוו בממוצע נסיגה גדולה יותר ברווחה הנפשית מילדים שהוריהם לא שירתו במילואים. הנסיגה הרגשית בקרב ילדים עם הורה במילואים ירדה ב-5.6%, בעוד הנסיגה בקרב ילדים שהוריהם לא שירתו במילואים ירדה בשיעור של 7%. כלומר, נראה שהשיפור במצב הילדים שהוריהם שירתו במילואים היה מתון יותר.
הורים ערבים דיווחו על רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון
על רקע המתח האתנו-לאומי הקיים בתוך החברה הישראלית, שייתכן שאף התעצם בעקבות המלחמה, המחקר השווה גם בין מצבם הרגשי של הורים יהודים להורים ערבים (כמעט כולם מוסלמים). נמצא כי הורים ערבים דיווחו בממוצע על רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה וסטרס בהשוואה להורים יהודים. המצוקה יכולה להיות כתוצאה מגורמים שאינם קשורים למלחמה, כגון העלייה המתמשכת בשיעור מקרי הרצח באוכלוסייה הערבית או התנודות בשיעורי התעסוקה. כך או כך, בימים אלו הורים לילדים בגיל הרך בחברה הערבית בישראל סובלים מסימפטומים של דיכאון, חרדה וסטרס בשיעורים ניכרים במיוחד בהשוואה להורים יהודים.
על פי תוצאות המחקר, קוראות החוקרות קוראות להרחיב את התמיכה הממוקדת באוכלוסיות הפגיעות – בני זוג וילדים של משרתי מילואים, הורים וילדים שפונו מבתיהם והורים לילדים בגיל הרך בחברה הערבית, באמצעות מספר פעולות: חיזוק מערכי התמיכה למשפחות של משרתי מילואים, כולל סיוע פסיכולוגי מתמשך; מתן תמיכה רגשית למשפחות מפונות בכל מקום שבו הן שוהות; ופיתוח תוכניות תמיכה מותאמות תרבותית לאוכלוסייה הערבית.
"הדו"ח מראה כי הקשיים שמלווים את הילדים וההורים בגיל הרך עדיין נוכחים, גם שנה לאחר פרוץ המלחמה", אומרת ד"ר כרמל בלנק, מעורכות המחקר, "השלכות אלו מלוות את המשפחה ככל הנראה גם בתום שירות המילואים וממחישות את הצורך בתוכניות התערבות ותמיכה במשפחות אלו כבר עכשיו. המעטפת חייבת לכלול את צוותי החינוך-טיפול במעונות באמצעות מתן כלים והדרכות המתאימות להתמודדות עם הקשיים המוגברים של הילדים. חשוב גם להתייחס לקשייהם של הורים מהחברה הערבית ולתת להם מענה הולם".