סיפורו של ישראל אהרונוב, ספר מפלורנטין הוא גם סיפורה של קהילה שלמה שמנסה להתאושש מהטראומה ובמקביל מספרת גם את ההתמודדות של בעלי עסקים שחוו את אירועי אותו יום ועדיין נאלצו להמשיך ולהתפרנס.
"מגיל 16 אני עובד במקצוע וכל הסצנה של הטראנס מעורבת במספרה שלי. הרבה לקוחות שלי הם אמנים, מפיקים ובליינים", מספר אהרונוב (27). ככה הוא גם מצא את עצמו במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר ממש במקרה, כאשר אחד מלקוחותיו היה המפיק של המסיבה והוא הציע לו כרטיס חינם באותו יום. "חינם" עליו ימשיך לשלם כל חייו.
"עד לדקה ה-90 התלבטתי אם ללכת לפסיידאק, המסיבה הסמוכה לנובה, שם תיקלט שותף שלי לדירה, דניאל אשר כהן ז"ל. ברגע האחרון החלטתי ללכת לנובה כי ידעתי שהרבה חברים שלי הולכים וזאת הפקה גדולה. כשהגענו לשטח ראיתי במקרה את אחיינית שלי, שבכלל לא ידעתי שהיא שם".
"הייתה מסיבה ממש טובה, אנשים מתביישים לדבר על זה"
אהרונוב מתייחס גם למשהו שרבים ממשתתפי הנובה מתביישים לטענתו לדבר עליו. וזה על החלק של המסיבה עד המתקפה הרצחנית. "עד הרגע של הטילים הייתה מסיבה טובה, אבל אנשים מתביישים לדבר על זה, כי קשה לנתק את הלפני והאחרי. כשהתחילה המתקפה התקשרתי לאחיינית שלי ואמרתי לה שתברח כמה שיותר מהר. אספנו את הכול, ותוך כדי ריצה התחלתי לחלק מים לכל מי שאני רואה. חבר שלי לא הבין למה אני רץ עם שישייה של מים".
ישראל מספר גם את סיפור הבריחה הבלתי אפשרי שמדגים כמה ההבדל בין חיים למוות באותו בוקר היה עניין של מזל והחלטות הרות גורל כמו לאן לברוח. "מצד אחד הבנו שיש חדירה של מחבלים ומצד שני והטילים לא הפסיקו. לא ידענו אם לשכב על הרצפה או לברוח. כל פעם שרצינו לרוץ למקום מסוים, אמרו לנו שיש שם מחבלים וכבר לא ידענו לאן לרוץ הבנו שאנחנו יכולים גם לרוץ לעזה בטעות", מספר אהרונוב.
"כבר איגפו אותנו מכל הכיוונים. ידענו שאנחנו מוקפים במחבלים. לא הבנו למה הצבא לא בא. בשלב מסוים, ראיתי מחבלים במדי צה"ל וחשבנו בהתחלה שמדובר בחיילים שלנו." עוד אהרונוב מספר שהרבה אנשים ברחו לתוך וואדי בעוד שהוא חשש להיכנס לשם כי הוא זיהה שזה אזור מסוכן שיהיה קשר להיחלץ ולצאת ממנו בחיים. הוא וחברו חיפשו דרך מילוט אחרת ולמזלם נתקלו בג'יפ של אחד ממשתתפי המסיבה אותו לא הכירו כלל, ולאחר שדפקו לו על החלון הוא הכניס אותם לרכב. הם נסעו במהירות גבוהה בדרך מסוכנת גם מבחינת המחבלים מסביב וגם מבחינת תוואי השטח. "הוא נסע נורא מהר תוך שהוא עובר בורות ענקיים. היינו בטוחים שנתקע בשטח. תוך כדי הנסיעה, הנהג, שהוא בכלל חייל בסדיר, מנחה את אמא שלו להכין לו את המדים"
כשהגיעו לתל אביב, לפני שהספיקו להבין מה עברו הרגע הם פתחו חמ"ל כדי לנסות לסייע לחברים שנשארו בשטח. תוך כדי שהם לומדים שהרבה מהם פצועים או נרצחו, כולל שותפו לדירה של אהרונוב.
"אנחנו מבינים את הממדים של האסון אבל אנשים במרכז עדיין לא הבינו, אנחנו רואים אנשים בצעידת בוקר ואנחנו בכלל חושבים שהמחבלים עוד שניה כאן בתל אביב, זו הייתה סיטואציה הזויה. החלק הכי עצוב שלמרות כל המאמצים שלנו, הבנו שאין לנו איך לסייע למי שנשאר מאחור. ידעתי מהר על הרבה חברים קרובים שנרצחו וידעתי על משפחות שמחפשות ולא יכולתי להגיד כלום . זה לא מתפקידי."
"בהתחלה הידיים שלי רעדו, למזלי זה נרגע"
מאז ה-7 באוקטובר אהרונוב ושאר משתתפי המסיבה מנסים להתאושש. חלקם מוצאים נחמה באירועי הקהילה וגורמי סיוע חיצוניים שמנסים לעזור להם להתמודד עם הטראומה. אהרונוב מספר כיצד אירועי אותו יום משפיעים עליו ועל פרנסתו כספר שרבים מלקוחותיו היו בנובה.
"אני כבר לעולם לא אהיה אותו אדם שהייתי לפני" הוא מספר. אהרונוב מוסיף כי אחד הדברים שעזרו לו היה דווקא לחזור לעשייה ולפרנסה שהייתה חלק משמעותי בחייו. "ספר הוא גם חצי פסיכולוג, ורבים מלקוחותיי הם ניצולים של הנובה ככה שאני עדיין חווה את זה. מדי יום מגיע למספרה מישהו ומספר משהו שקשור למלחמה ולאותו יום. הם רוצים לשתף ואני רוצה להקשיב ומצד שני זה גם פוגש אותי במקומות קשים, ומציף לי הכול מחדש."
בנוסף אהרונוב מספר כי זה גם השפיע עליו פיזית והקשה עליו לעבוד. "בהתחלה הידיים שלי רעדו, ולא זזו אותו דבר ולמזלי הצלחתי להתגבר על זה. מעבר לזה שזה הפרנסה שלי אני מרגיש שזה מקום לחופש ביטוי לאנשים. באו אליי הרבה גם הרבה מילואימניקים והייתי חייב לתת להם להרגיש טוב יותר עם עצמם. זה היה מאוד קשה אבל הרגשתי איזושהי חובה לעשות את זה".
זו גם הסיבה שהוא משתתף במיזם "עסקים מברזל" של אפליקציית איזי, המרכז עסקים שמעניקים הנחות והטבות שמעניקים עסקים קטנים, חלקם של מילואימניקים, לכוחות הביטחון. בנוסף, אהרונוב החליט להוסיף גם הנחה לניצולי הנובה.
"בחודש הראשון היה לי קשה לשים מוזיקה, לזוז ולרקוד ואחרי הרבה שיחות הבנתי שאנחנו אלה שצריכים להמשיך לרקוד ולהנות ולא ניתן להם לקחת לנו את הדבר שאנחנו הכי אוהבים. אם לא נחזור לזה - הם ניצחו. יש לי משפט שמלווה אותי הרבה זמן: כל עוד המוזיקה תתנגן בחיינו נמשיך לרקוד."
לרשימת העסקים המלאה המעניקה הנחות לכוחות הביטחון לחצו כאן >>