"המתעללים לא פגעו ישירות באח שלי, אני יודע את זה בוודאות כי אני מכיר את אח שלי ואם היה נפגע הייתי יודע על זה, זאת למרות שהוא לא מתקשר בצורה אידיאלית", מספרת עמירה (50) (שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת) אחות של חוסה אשר מתגורר עשרות שנים במעון.
בדיעבד התברר כי בטרם נחשף המקרה המזעזע, היו פניות של הורים רבים למשטרה, וזו פנתה למעון כדי לברר את העניין. לדברי עמירה, הנהלת המעון הקודמת נמנעה משיתוף פעולה, וניסתה ככל יכולתה להשאיר את המידע אצלה, אך רק לאחר פניות חוזרות ונשנות מההורים ומהמשטרה, נבדקו המצלמות והאמת החלה לזלוג החוצה. "בתקופה שבה ההתעללות נחשפה הייתה קורונה, ובחסותה ובחסות הסגרים, גם הפיקוח היה חלקי".
עד היום שבו נחשפו מקרי ההתעללות הקשים בחוסים של כפר בני ציון, ניהל את המקום זכיין של משרד הרווחה במשך 30 שנה. "אנחנו לא יודעים כמה זמן נמשכה ההתעללות אבל התברר שהיא הייתה קצה הקרחון של הזנחה והפקרות על חשבון הדיירים, היה לארגון דנ"א של גזלת משאבים על חשבון הדיירים כדי למקסם את רווחי ההנהלה, ואני בהחלט מקווה שגורם רשמי עורך בדיקה אם שורת הרווח של המפעיל לא שיחקה תפקיד בעניין. ככל שאני יודעת, שנתיים טרם חשיפת ההתעללות הישות הכלכלית של המפעיל חדלה לתפקד כעמותה וללא כוונת רווח והפכה לעסק רגיל".
"צריך לוודא שאף אחד לא גוזר קופון של מיליוני שקלים על גב הדיירים"
לדברי עמירה, עבור כל דייר שחוסה בכפר, המפעיל מקבל סכום שנע בין 8,000-14,000 שקלים. אחוז מסוים אמור להיגרע על הוצאות תפעוליות, ואחוז מסוים כרווח, אך על אף שאמור היה להיות פיקוח של משרד הרווחה, גם הנושא הכלכלי לא עבר בקרה. "כשיש כ-250 דיירים במעון ועבור כל דייר מקבלים אלפי שקלים, זה מסתכם במיליונים, וברגע שהאינטרס הוא לא להשתמש במשאבים אלו כדי להעניק לדיירים את המקסימום, צריך לוודא שאף אחד לא גוזר קופון של מיליוני שקלים על גב הדיירים".
עמירה מוסיפה, כי הסרטונים שחשפו את ההתעללויות, חשפו גם תיבת פנדורה של הזנחה בכל רובד ניהולי של המעון, שנמשכה במשך שנים, מחסר בתקנים, תשתיות לקויות ועד חוסר התנהלות מקצועית גם של המטפלים והרופאים. "כל היסודות היו רקובים, בגלל האופן שבו המקום התנהל והעובדה שהדיירים לא יודעים לדבר, הפיקוח לא תפקד ולבני המשפחות שבאים לכמה דקות, אין אפשרות לדעת מה קורה, האשליה שהמקום מפוקח על ידי משרד הרווחה נתנה תחושה שהכול כשורה".
איך נראה המקום לאחר חשיפת מקרי ההתעללות?
"משרד הרווחה ביטל את החוזה לאלתר עם המפעיל, העיף את ההנהלה והמתעללים נכנסו לכלא, לשנים. במשך כמה חודשים משרד הרווחה ניהל באופן זמני את המקום, וחיפש מפעיל חדש, מי שנכנס היה ארגון פרח. במהלך התקופה הזו התגלו "עשבים שוטים" - מטפלים ואנשי מקצוע שהמשיכו את ההתנהלות הישנה ולכן העיפו אותם, היה צורך לשנות ולהנחיל שפה חדשה במקום שהיה בתהליך גסיסה ובמשבר אמון".
המפעיל שילם את המחיר?
"אני יודעת שהמנהל הקודם הוא חבר מרכז ליכוד ויש לו הרבה מאוד קשרים, זה אמנם הגיע לבית משפט, אבל לא ברור מה הסטטוס שלו, ולא ידוע לי אם נערכה חקירה בעניין, כן ידוע לי שאותו מפעיל עדיין זכיין מאושר על ידי משרד הרווחה וממשיך לנהל מעונות".
מי שבטוח שילם את המחיר היו החוסים של מעון בני ציון. ברגע שהם לא זכו לטיפול מיטבי, מצבם הדרדר, וכשההזנחה נמשכת במשך חודשים ושנים, המצב התפקודי והנפשי רע מאוד. "מכיוון שמדובר על אוכלוסייה קשה שאין לה פתרון במקומות אחרים, אי אפשר גם לעזוב כי אין מקום אחר. ואילו הייתה אופציה אחרת, תהליך הבדיקה הוא מורכב ודורש פניות גדולה ולא לכולם יש את המשאבים לעשות אותו. היו כאלה שהתלבטו אם להישאר אבל אנחנו כבר לא שם".
מה עבר על בני המשפחות של החוסים בימים שלאחר החשיפה?
"תחושה של זעם וחוסר אמון, הזעם היה גם כלפי משרד הרווחה. חוסר אונים קיצוני כי מדובר על חוסים שנמצאים כאן 24/7 ולרוב המשפחות אין אפשרות לראות את הדייר כל יום ולכן נאלצו לסמוך על הנהלת המקום שתדאג לו, כך שהאמון נשבר לרסיסים. הביקורת שלי הייתה פחות על המתעללים עצמם אלא יותר על משרד הרווחה, על ההנהלה ועל השיטה, לא הופתעתי מההתנהלות הזו כי הרגשתי שההנהלה לא מבינה את תפקידה. היו שומרי סף שהתפקיד שלהם היה לשים גבולות למשפחות, כדי שלא יבקשו עבור החוסים, זה ביטא סטנדרטים נמוכים של התייחסות לבני אדם עם צרכים מיוחדים, עם פער גדול בין הפלקטים שמשדרים סיסמאות על איך שמתנהגים לאדם עם צרכים מיוחדים לבין מה שקרה בפועל".
"הלב של ההנהלה החדשה נמצא במקום הנכון"
לדברי עמירה, גם היום משרד הרווחה לא עומד בסטנדרטים הנדרשים למעון עבור חוסים עם מגוון לקויות, ורחוק מאלו מדינות המערב. "מעטים המקומות שמבינים איך לגשת לאנשים האלה, מלכתחילה האתגר גדול ואם יש מענה חלקי, נוצר פער גדול והרבה מקום לשיפור, בעיקר בתקנים", אומרת עמירה.
כיום, שנה וחצי לאחר שהגיעה הנהלה חדשה, והביאה עימה רוחות של שינוי, עמירה הרבה יותר אופטימית. "הלב שלהם במקום הנכון והם שינו את המקום מקצה לקצה. מנכ"לית משרד הרווחה הקודמת, סיגל מורן, לקחה בהתחלה את המקום תחת חסותה, ורצתה לתקן את הרושם הרע מאוד שהתקבל באמצעות הקצאת משאבים נוספים ובפיקוח משמעותי של משרד הרווחה. היום המקום נמצא במגמה חיובית, הוועד עובד בשיתוף פעולה צמוד עם ההנהלה שמתנהלת במקצועיות. העבודה שנעשתה עד היום מאוד מרשימה ותמיד יש מקום לשפר, אבל כשיש אנשי מקצוע שיש להם מרץ לשנות ובאים עם לב פתוח ורצון לעשות טוב זה עושה את כל ההבדל. בנוסף, ככל שהבנתי ממשה סוויל המנכ"ל הנוכחי, המחזור החודשי הנוכחי גדל כמעט פי 2 בזכות תרומות, וכשמשתמשים בתקציב ולא גוזלים, הוא רק גדל. כיום יש מערך של מתנדבים מגופים שונים כמו בנות עקיבא ויחידות של צה"ל, אלו דברים שלא היו בעבר, כשאתה רוצה להחביא דברים אתה נמנע מלהביא אנשים חיצוניים".
מה מבטיח לכם שזה לא יקרה שוב?
"אמון. כמו בכל מערכת יחסים, במיוחד עם נותני שירות, אמון שלנו בהנהלה. אני באופן אישי יודעת שהיו לא מעט עובדים שלא הבינו את ה-DNA של התנהלות נכונה וסטנדרטים מקצועיים ובהמשך פוטרו על ידי ההנהלה החדשה. מבחינתי אני לא רואה סיבה שזה יקרה, שנית, נושא התעללות הוא משני לאווירה כללית של הזנחה, דבר כזה לא קורה בוואקום".
רכישת האמון של המשפחות בהנהלה הוא תהליך מתמשך, במיוחד של משפחות החוסים בהם התעללו, עמירה מציינת, כי כיום קיימת יותר שקיפות לעומת מידור המידע שהיה בעבר. "לכל מי שיש בעיה, מדווח, ואנחנו בוועד מייד בודקים, יש לנו קבוצת וואטסאפ משותפת. המנכ"ל מוציא כל יום שישי עדכון שבועי, התקשורת יותר נגישה גם עם אנשי המקצוע וגם בקבלת האינפורמציה מההנהלה, יש עדיין קשיים ותלונות, שינויים טובים קורים לאט, ואם אוכלוסייה מאתגרת הייתה במשך תקופה ארוכה ברגרסיה, יהיה קשה להרים אותה. מצד שני, ההנהלה החדשה היא ברכה ותרומה גדולה למקום, וללא ספק קידמה אותנו, ואנו מקווים שזה רק יימשך כך".
"ניתן יותר מהמקסימום ונקווה שנצליח"
כשמשה סוויל, מנכ"ל כפר קהילתי פרח, שמע על פרשת ההתעללויות והגיע לסיור במקום, הוא ראה לנגד עיניו מחזות קשים. "עלה ריח של צחנה וראיתי מבטים מפוחדים". סוויל שכיהן אז כסמנכ"ל בעדי נגב נחלת ערן, כפר שיקומי לאנשים בעלי מוגבלויות שאותו הקים האלוף דורון אלמוג, ניסה לשכנע אותם לקחת את הכפר תחת חסותם, אך הדבר לא יצא לפועל, והוא נענה לקריאה להגיע ולנהל את כפר בני ציון שהפך לכפר קהילתי תחת ארגון פרח. "עזבתי מקום שמאוד אהבתי בשביל השליחות של חיי", אומר סוויל, "יש כאן אנשים שגם ככה נגזר עליהם לחיות חיים מורכבים וקשים, ואני מגלה שהם עברו 600 תקיפות לא קלות במשך חודשיים, וזה רק מה שהמצלמות קלטו, מי יודע כמה זמן זה נמשך. הם לא הפסיקו לדמם עצב וכאב, ואין ספק שקשה לשקם מקום מורכב וקשה, החלטתי שניתן יותר מהמקסימום ונקווה שנצליח".
לדברי סוויל, תוכנית השיקום שלו כללה ארבעה מרכיבים:
- חלוקה גיאוגרפית של הכפר לארבעה כפרים קטנים, שכל אחד מהם מתאפיין בסוג לקות ורמת התפקוד. "החלוקה הזו אפשרה לראות את האדם ואת העובדים בכפר, המנגנון הפנימי השתנה ואנשי המקצוע הוכפלו".
- הצבת מנגנון לתעסוקת ופנאי הדיירים. "יש כאן דיירים שלא יצאו מהדירות שלהם במשך חודשים ואפילו שנים, אנו זקוקים לחשיבה מחוץ לקופסא והבאנו מנהלת שתפקידה לייצר פנאי ותעסוקה לדיירים".
- הקמת מחלקת התנדבות בכפר. "גם לצורך זה, הבאנו מנהלת לתחום ההתנדבות בכפר, כיום יש 13 בנות שירות, ומכינות קדם צבאיות, ובסה"כ עשרות מתנדבים בכל שבוע".
- שיקום פיזי של הכפר.
"כשהגענו איתרנו עוד מקרים של פגיעות"
סוויל מודה שלא פעם הוא נשאל איך התעללות כזו התרחשה במקום, והאם זה לא יכול לקרות שוב. "אין לי תשובה מוחלטת, אבל כשאתה מגיע למקום תבדוק את רמת האוכל במסגרת. רמת ההזנה לא הייתה ראויה ומכבדת, אז כנראה שלא אכפת לאף אחד מה קורה בחדרים. כשבאנו לא נעלמו כל הפגיעות בחסרי ישע, מצאנו עוד מקרים של פגיעה שמיגרנו אותם, המרכיב הגדול ביותר לשמירה על מוגנות הדיירים הוא שהכפר יהיה פתוח לקהילה, ולמתנדבים, מעבר לשמחת החיים שבנות השירות לדוגמא מביאות איתן, יש בזה אלמנט של מוגנות לדיירים, וכשמגיעים להתנדב כאן, יוצאים אנשים יותר טובים כך שגם לאנשים עם מוגבלויות יש השפעה ישירה על החברה".
איך מחזירים אמון של משפחות וחוסים לאחר משבר כה עצום?
"האמון מתחיל בלשים את המורכבות על השולחן, לייצר מערכת שקופה באופן כזה שאין מקום שלא שמים עליו את האור, בסוף הם מתחילים להאמין בכוונות הטהורות שלנו. יש כאן תחושת שליחות וחבורת עובדים שיש להם גאוות יחידה. 60 אחוז מהעובדים פוטרו או עזבו כי הם לא התאימו לתפיסה שלנו. אני רואה בעיניים שבתקופה קשה כמו בימים אלה, יש התגייסות מטורפת של הצוות לתת לדיירים ביטחון. כשיש אזעקות, המקום מתפקד ברוגע ועוצמה חזקה, והוא נמדד גם ברגעים המורכבים יותר, ביכולת לתפקד כשיש מלחמה בחוץ ובפנים יש מוזיקה שלווה ודיירים שמחים".